בשדי יער עמוד 275-276
הגן היומי בשדי יער עמוד 275-276: חָשׁוּב מְאֹד שֶׁכָּל אֶחָד יִקְבַּע בְּלִבּוֹ וְיֵדַע נְכוֹנָה, שֶׁאֵין דָּבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה...
תְּשׁוּבָה עַל הַכֹּל
חָשׁוּב מְאֹד שֶׁכָּל אֶחָד יִקְבַּע בְּלִבּוֹ וְיֵדַע נְכוֹנָה, שֶׁאֵין דָּבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה, וְאֵין עָווֹן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עָלָיו תְּשׁוּבָה. הַמִּשְׁנָה בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה אוֹמֶרֶת, שֶׁכָּל שְׁלֹשָׁה רְגָלִים צְרִיכִים לְהָבִיא קָרְבַּן חֲגִיגָה. קָרְבָּן זֶה מְבִיאִים אוֹתוֹ וְשׁוֹחֲטִים אוֹתוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְהַכֹּהֵן מַזֶּה עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הַדָּם, וְאֶת הָאֵמוּרִים מַקְטִיר עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְכָל הַבָּשָׂר שֶׁנִּשְׁאָר, מִי שֶׁהֵבִיא אֶת הַקָּרְבָּן לוֹקֵחַ אוֹתוֹ הַבַּיְתָה לֶאֱכֹל עִם אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו. זֶהוּ קָרְבַּן חֲגִיגָה – כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁחוֹגְגִים אִתּוֹ אֶת הֶחָג, וְאוֹכְלִים וּשְׂמֵחִים.
וְהִנֵּה, יֵשׁ חִיּוּב לְהָבִיא קָרְבָּן זֶה, וְאִם אָדָם לֹא הֵבִיא קָרְבָּן זֶה בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, שֶׁזֶּה עִקַּר זְמַנּוֹ, יָכוֹל לְהָבִיא אוֹתוֹ בְּכָל יְמֵי הָרֶגֶל, וְאִם עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא הֵבִיא, אָז הוּא כְּבָר לֹא חַיָּב לְהָבִיא אוֹתוֹ – עָבַר זְמַנּוֹ, בָּטֵל קָרְבָּנוֹ… אֲבָל הַמִּשְׁנָה אוֹמֶרֶת, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר הַפָּסוּק: מְעֻוָּת לֹא-יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא-יוּכַל לְהִמָּנוֹת… זֶהוּ זֶה – הֶפְסֵד גָּמוּר. כָּךְ הִיא דַּעְתּוֹ שֶׁל תַּנָּא קַמָּא, הַתַּנָּא הָרִאשׁוֹן בַּמִּשְׁנָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָה חוֹלֵק עָלָיו וְאוֹמֵר שֶׁלֹּא זֶהוּ “מְעֻוָּת לֹא-יוּכַל לִתְקֹן”. אֶלָּא, אֵיזֶה מְעֻוָּת שֶׁלֹּא יוּכַל לִתְקֹן? זֶה שֶׁהֵבִיא מַמְזֵר לָעוֹלָם. כִּי כָּל זְמַן שֶׁהַמַּמְזֵר הַזֶּה חַי וּמִסְתּוֹבֵב בָּעוֹלָם, אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן זֹאת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר עֲבֵרוֹת, כְּגוֹן גּוֹנֵב וְגוֹזֵל, שֶׁשָּׁם יָכוֹל הָאָדָם לְהָשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה וּלְתַקֵּן אֶת מַה שֶּׁעִוֵּת. וְהַתּוֹסָפוֹת מוֹסִיפִים, שֶׁאֲפִלּוּ רוֹצֵחַ אָדָם, הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עַל זֶה תְּשׁוּבָה, רַק הַמֵּבִיא מַמְזֵר לָעוֹלָם – זֶהוּ בֶּאֱמֶת מְעֻוָּת שֶׁלֹּא יוּכַל לִתְקֹן…
אֲבָל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי חוֹלֵק עַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָה, וְאוֹמֵר שֶׁגַּם זֶה שֶׁהֵבִיא מַמְזֵר בָּעוֹלָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, כִּי אֵין דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה. אֵין דָּבָר כָּזֶה! אֵין עֲבֵרָה בָּעוֹלָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה, אֲפִלּוּ הֶעָוֹן הַנּוֹרָא בְּיוֹתֵר!
וְזֶה עַל יְדֵי שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, וְעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בְּכָל יוֹם. דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם, שֶׁבָּהּ הוּא מִשְׁתַּדֵּל כְּפִי כֹּחוֹ לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ, עַל כָּל מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, וּמְבַקֵּשׁ מֵה’ שֶׁיְּקָרֵב אוֹתוֹ אֵלָיו, וְיַעֲזֹר לוֹ לִהְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ – וְעַל יְדֵי זֶה הוּא יוֹצֵא זַכַּאי, וְיוֹצֵא מִכָּל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים הַלָּלוּ, שֶׁעַד הַיּוֹם הוּא לֹא הֵבִין מַדּוּעַ הֵם דְּבוּקִים בּוֹ כָּל כָּךְ, וּכְרוּכִים בַּעֲקֵבָיו, וְלֹא עוֹזְבִים אוֹתוֹ.
וּכְשֶׁמַּגִּיעַ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הוּא בָּא נָקִי, וְהוּא עוֹבֵר אֶת יוֹם הַדִּין עִם חִיּוּךְ, כִּי הוּא לֹא חִכָּה לָרֶגַע הָאַחֲרוֹן, וְגַם לֹא לְחֹדֶשׁ אֱלוּל, אֶלָּא כָּל הַיָּמִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל הַשָּׁנָה הַקּוֹדֶמֶת וְעַד עַכְשָׁו, בְּכֻלָּם הוּא עָשָׂה שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת, וְאִלּוּ הוּא לֹא הָיָה עוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת, הוּא הָיָה צָרִיךְ עַכְשָׁו לַעֲמֹד וּלְהִתְוַדּוֹת עַל כָּל מַחֲשָׁבָה, דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל כָּל יוֹם וָיוֹם, מִכָּל אֶחָד מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה יְמוֹת הַשָּׁנָה, שֶׁזֶּה דָּבָר בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לַחֲלוּטִין, וְאֵיךְ יָכוֹל הָיָה לַעֲמֹד בְּאֵימַת הַדִּין? אֲבָל מֵאַחַר וְהוּא עָשָׂה בְּכָל יוֹם שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת, וּמִמֵּילָא הוּא כְּבָר עָשָׂה תְּשׁוּבָה כָּל הַשָּׁנָה, וּבְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה נִשְׁאָר לוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה רַק עַל הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַשָּׁנָה.
וְעַל יְדֵי שֶׁיַּתְמִיד בְּשָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם מִימֵי חַיָּיו, הוּא יְתַקֵּן כָּל מַה שֶּׁבָּא לְתַקֵּן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיֵצֵא מִן הָעוֹלָם זַךְ כְּתִינוֹק – זַכַּאי לְגַמְרֵי, וְלֹא יִרְאֶה פְּנֵי גֵּיהִנּוֹם, וְלֹא יִשְׁפְּטוּ אוֹתוֹ כְּלָל, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְהִתְגַּלְגֵּל – כִּי הוּא הִשְׁלִים אֶת מַה שֶּׁבָּא לְהַשְׁלִים. וְעוֹד – הוּא יְקַבֵּל שָׂכָר שֶׁלֹּא יְשֹׁעַר בְּשֵׂכֶל, עַל הַשָּׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁלּוֹ. וְזוֹ רַק תַּמְצִית שֶׁל הַתַּמְצִית מֵהַמַּעֲלָה שֶׁל מִי שֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם….
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור