בשדי יער עמוד 59-60
הגן היומי בשדי יער, עמוד 59-60: אָדָם שֶׁרוֹצֶה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וּלְתַקֵּן אֶת מַעֲשָֹיו, וְאֵינוֹ קוֹבֵע לָזֶה זְמַן לְמִשְׁפָּט וּתְפִלָּה...
בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 59-60
אָדָם שֶׁרוֹצֶה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וּלְתַקֵּן אֶת מַעֲשָֹיו, וְאֵינוֹ קוֹבֵע לָזֶה זְמַן לְמִשְׁפָּט וּתְפִלָּה, דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהַגִּיעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם וְאֵינוֹ צוֹעֵד לְכִוּוּנוֹ. כִּי הַכְּלִי הַמַּעֲשִֹי הַיְחִידִי שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן אֶת מִדּוֹתָיו, וְלָצֵאת מִתַּאֲווֹתָיו, וּלְהִתְרַחֵק מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וּלְתַקֵּן אֶת כָּל הֶעָבָר וַאֲפִלּוּ אֶת הַגִּלְגּוּלִים הַקּוֹדְמִים שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה – הוּא חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ יוֹם יוֹמִי וּתְפִלָּה.
מִמִּי אַתָּה מְפַחֵד?
יֶשְׁנָהּ מַטְבֵּעַ לָשׁוֹן יָפָה: מִי שֶׁמְּפַחֵד מֵ”אֶחָד”, לֹא מְפַחֵד מֵאַף אֶחָד. מָה הִיא הָרְאָיָה וְהַסִּימָן לְכָךְ שֶׁאָדָם מְפַחֵד מֵ”אֶחָד” – מֵה’ יִתְבָּרַךְ? שֶׁכָּל יוֹם הוּא מִתְוַדֶּה עַל הָעֲווֹנוֹת שֶׁעָשָׂה בַּיּוֹם שֶׁחָלַף. אוֹ בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת: שֶׁבְּכָל יוֹם יֵשׁ לוֹ שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁבְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הוּא עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, וּמִתְוַדֶּה עַל עֲווֹנוֹתָיו וְאוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חָטָאתִי לְפָנֶיךָ, סְלַח לִי, מְחַל לִי, תְּכַפֵּר לִי, אֲנִי מִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ שֶׁתִּמְחַל לִי, אֲנִי מִתְחָרֵט עַל כָּךְ שֶׁהִכְעַסְתִּי אוֹתְךָ, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ סְלִיחָה, אֲנִי רוֹצֶה לִזְכּוֹת מֵעַכְשָׁו לֹא לַחֲטֹא.
רַק אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה כֵּן, נִקְרָא שֶׁהוּא מְפַחֵד מֵה’. אֲבָל מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶת הַשָּׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁבָּהּ הוּא מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מֵה’, זֶה מַרְאֶה שֶׁהוּא לֹא מְפַחֵד מֵה’, וְהָעֻבְדָּה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם עֲבֵרוֹת, וְהוּא לֹא בָּא לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה עֲלֵיהֶן, וְהוּא לֹא מְפַחֵד לְהֵעָנֵשׁ. יוֹצֵא, שֶׁמִּי שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם, פֵּרוּשׁוֹ שֶׁאֵין לוֹ פַּחַד מֵה’… וּמִי שֶׁלֹּא מְפַחֵד מֵה’, הוּא מְפַחֵד מִכָּל אֶחָד…
לָכֵן, אָדָם שֶׁרוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ פְּחָדִים וּדְאָגוֹת וַחֲשָׁשׁוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן חֲרָדוֹת, שֶׁיֵּדַע שֶׁזֶּה מִשּׁוּם שֶׁחָסֵר לוֹ פַּחַד מֵה’; חֲסֵרָה לוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם; חֲסֵרָה לוֹ הַהִתְבּוֹדְדוּת!
יִרְאַת שָׁמַיִם
כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְקֻדַּת אֱמֶת, יוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, שֶׁבְּכָל יוֹם הוּא חוֹטֵא חֲטָאִים גְּדוֹלִים: בְּכָל יוֹם הוּא עוֹבֵר עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, כְּגוֹן: “לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ”; “לֹא תִנְאָף”; “לֹא יִהְיֶה לְּךָ” וְכוּ’ וְכוּ’. בְּכָל יוֹם הוּא נִכְשָׁל בַּעֲווֹנוֹת חֲמוּרִים, כְּגוֹן: “וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם”; בְּכָל יוֹם הוּא נִכְשָׁל בְּלָשׁוֹן הָרַע שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהֵן: גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שְׁפִיכוּת דָּמִים וַעֲבוֹדָה זָרָה; בְּכָל יוֹם הוּא נִכְשָׁל בִּשְׁקָרִים וּבַחֲנֻפָּה. וְהוּא חַי בְּעַצְבוּת, שֶׁזֶּה עָווֹן חָמוּר. וְהוּא לֹא מִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וְלֹא מְבָרֵךְ בְּכַוָּנָה וְכוּ’ וְכוּ’.
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל אָדָם עוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם הַרְבֵּה עֲבֵרוֹת, וּכְשֶׁהוּא לֹא בָּא לְבַקֵּשׁ מֵה’ סְלִיחָה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁהוּא לֹא מְפַחֵד מֵה’. כִּי אִם הָיָה מְפַחֵד שֶׁה’ יַעֲנִישׁ אוֹתוֹ, הָיָה בָּא לְבַקֵּשׁ מֵה’ סְלִיחָה. וְאִם הָיָה זוֹכֶה לְיִרְאַת שָׁמַיִם בְּדַרְגָּה גְּבוֹהָה יוֹתֵר, הָיָה בָּא לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה, רַק מִשּׁוּם שֶׁהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְצַעֵר אֶת ה’, וְלֹא מִתּוֹךְ פַּחַד, שֶׁזֶּה נִקְרָא יִרְאַת הָרוֹמְמוּת, וְכָךְ הָיָה בָּא בְּכָל יוֹם וְעוֹשֶׂה שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת וְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, מִתּוֹךְ אַהֲבַת ה’, שֶׁזֶּה נִקְרָא שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר, שֶׁגַּם זְדוֹנוֹת נַעֲשִׂים לוֹ כִּזְכֻיּוֹת.
הַמַּסְקָנָה מִדְּבָרִים אֵלּוּ הִיא, שֶׁאָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהַתְחִיל לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁל אֱמוּנָה; שֶׁל תְּשׁוּבָה; שֶׁל שִׂמְחָה; חַיִּים לְלֹא פַּחַד וּלְלֹא מוֹרָא מִשּׁוּם דָּבָר חִיצוֹנִי – צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ בְּכָל יוֹם שָׁעָה שֶׁבָּהּ הוּא יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, וְיַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, וִידַבֵּר עִם ה’, וִיסַפֵּר לְפָנָיו אֶת כָּל לִבּוֹ, וְכָל דָּבָר שֶׁרוֹאֶה שֶׁפָּגַם, יְבַקֵּשׁ מֵה’ סְלִיחָה וּמְחִילָה, וְיֹאמַר:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! תִּמְחַל לִי, כָּךְ וְכָךְ חָטָאתִי לְפָנֶיךָ, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ סְלִיחָה, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ מְחִילָה, בְּבַקָּשָׁה תְּכַפֵּר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַל תִּכְעַס עָלַי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תַּעֲשֶׂה עִמִּי חֶסֶד וְתַאֲרִיךְ אִתִּי אַף, אֲנִי מִתְחָרֵט עַל זֶה. וְכֵן יֹאמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תַּעֲזֹר לִי לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נָכוֹן – מַה הִרְוַחְתִּי מֵהֶעָווֹן? הֲלֹא הֶעָווֹן בְּעַצְמוֹ הוּא עֹנֶשׁ, עֹנֶשׁ נוֹרָא שֶׁמַּרְחִיק אוֹתִי מִמְּךָ, שֶׁמַּרְחִיק אוֹתִי מֵהָאוֹר שֶׁלְּךָ, מֵהַטּוּב שֶׁלְּךָ, מֵהַמְּתִיקוּת שֶׁלְּךָ, מֵהַנֹּעַם שֶׁלְּךָ, מֵהַיֹּפִי שֶׁלְּךָ, מֵהָעֹנֶג שֶׁלְּךָ, מַה הִרְוַחְתִּי כְּשֶׁחָטָאתִי? שֶׁהִתְרַחַקְתִּי?
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור