להיות כמו העץ

בעולם המבוגרים, זה שאינו שומר מצוות, ט"ו בשבט הוא חג כמעט נטול משמעות. חג של טבע עם מודעות אקולוגית סביבתית, ותו לא.
 
בדרך כלל, במיוחד אם אתה רווק נטול ילדים – אין לו שום ציון ממשי, ולפעמים אפילו גם לא זוכרים אותו בכלל. אך גם אם יש לך ילדים, זה בדרך כלל מתחיל באיזה עציץ וכמה פירות יבשים שמביאים לגן, ובמקרה הממש טוב יכול להסתיים בטיול ליער ונטיעת שתיל.
 
אני לא חגגתי ט"ו בשבט ברוב שנותיי הבוגרות. לא היה לי מושג שיש איזושהי משמעות ליום הזה, או מסורת ומנהגים שנלווים אליו.
 
את סדר ט"ו בשבט הראשון שלי חגגתי לפני כשלוש שנים בלבד, ואני עדיין מרגישה כמו תינוק בחיתוליו כשאני מתכוננת, כל שנה, לקיים את הסדר החדש הזה עם כל הפירות והברכות והכוונות.
 
לפני כמה ימים, ילדתי הקטנה בת החמש ישבה והסבירה לי על המצוות הקשורות לאילן. היא דיברה על עצי סרק, עצי פרי, דיני תרומות מעשרות ועורלות, ואני עשיתי את עצמי מבינה, אבל בעיקר הייתי המומה, וכמובן, בל נשכח, מאוד גאה בה.
 
בפגישה עם החצי השני שלי, קרי בעלי, והעברת מידע ונתונים של היום, הבעתי את חששותיי שאולי הילדה לומדת חומר שהוא מורכב מדי בשביל גילה. בעלי צחק והסביר לי שלימודים אלו הם לימוד בסיסי, והעובדה שאנחנו לומדים אותם בגיל מאוחר כל כך היא מגוחכת וכמעט עצובה…
 
אז נכון, החג הזה קשור לטבע וכביכול לא לבני אדם, והוא דורש מאיתנו מינימום של מאמץ מעשי בשביל לזכור ולקיים אותו, אבל בעצם הוא חשוב מאין כמוהו. קודם כל, הוא נקבע במשנה כאחד מארבעת ראשי השנה, אבל מה שרלוונטי יותר לגבינו הוא שיש לו משמעויות רוחניות שמשפיעות עלינו באמצעות אכילת הפירות, הברכות והכוונות. אכילת הפירות בברכה מתקנת אותנו ברוחניות בעולמות עליונים ומשחררת גלגולי נשמות שהיו גלומים בתוך הפרי.
 
לא בכדי נאמר "כי האדם עץ השדה". הלוואי והיינו יכולים להיות כמו העצים, עם הידיים מופנות כלפי מעלה, לקדוש ברוך הוא, בתקווה תמידית לגדול ולצמוח, ובאמונה תמימה שהשם איתנו בכל ותמיד.
 
לפעמים נדמה לי שהחוזר בתשובה הוא כמו עץ צעיר שרק נשתל. בהתחלה הוא בוסר, ובשלוש השנים הראשונות הוא צומח, מתפתח ומבשיל. ובאמת צריך לחכות שלוש שנים כדי ליהנות בשנה הרביעית מפירותיו – מאורו ומחכמתו.
 
השנה היא השנה הרביעית שאני מקיימת סדר ט"ו בשבט, ואני מקווה שהשנה אכן אוכל להחליף את עורלת העץ בפרי בשל, להסיר את עורלת הלב, ולחגוג את החג בשמחה ברוחניות ובגשמיות. לקיים את אילן החיים הקדוש, ולזכות לתקן באמת בכל העולמות.