מרוץ הצפרדעים

לפעמים אנו, המבוגרים, שומעים
משפטי כישלון וחוסר פרגון על כמה
שאנו לא מוצלחים, ופלא – עושים
עצמנו כלא שומעים. אבל הילדים,
האם הם יכולים לנהוג כך?
 
 
"אתה נמצא במקום בו מחשבותיך נמצאות, ומחשבותיך נמצאות במקום בו אתה באמת רוצה להיות"(בשם רבי נחמן מברסלב).
 
פעם, כך מספרים, היה מרוץ צפרדעים. מטרת המרוץ הייתה להגיע לקצה העליון של גבעת בוץ גבוהה וחלקה במרכז הביצה. כל תושבי הביצה והחיות שמחוצה לה, התכנסו כדי לראות את הצפרדעים המתחרות, וגם לתמוך בהן. ובשעה היעודה, נשמעה יריית הפתיחה!
 
כבר בתחילתו של המרוץ, הצופים לא האמינו שהצפרדעים אכן מסוגלות להגיע לקצה הגבעה, כי באמת, זה היה קשה מאוד.
 
אבל… הן נתנו לצפרדעים צ'אנס והחלו לעודד אותן כשאלה החלו מטפסות. עד מהרה הבינו כולם שאין סיכוי, הגבעה גבוהה וחלקה מאוד והצפרדעים החליקו שוב ושוב. משפטי המוטיבציה הוחלפו במשפטי אכזבות, כישלון ולעג על חוסר ההצלחה. 'אין טעם! חבל על הזמן! הן לא יצליחו אף פעם! תראו איך הן מחליקות…'
 
וכשהאכזבה תפסה את מקומה של המוטיבציה, שירדה לגובה פני הביצה, הייאוש החל להשתלט. אט אט החלו הצפרדעים להרים ידיים חוץ מצפרדע אחת, שהמשיכה לטפס במלוא הכוח. היא טיפסה, ניסתה, עלתה, החליקה, חזרה שוב… ובינתיים, הקהל כבר נטש את המקום.
 
והצפרדע? היא המשיכה והמשיכה עד שהגיעה לפסגה!
 
השמועה פשטה כמו אש בשדה קוצים וכל החיות הגיעו לשפת הביצה, מלאות סקרנות להכיר את הצפרדע האמיצה. הן רצו לדעת איך היא עשתה את זה. ובכלל, לתהות על קנקנה.
 
"איך עשית את זה?" שאלו פעם, שאלו פעמיים, שאלו שלוש… עד שהבינו שהצפרדע… חירשת!
 
אל תוציאו להם את הרוח מהמפרשים
 
משל מפורסם זה ממחיש לנו מהו הכוח העצום הטמון במילים שאנו משדרים לכיוון הצלחה או כישלון. יכול להיות שעוד כמה צפרדעים היו יכולות להעפיל אל הפסגה, אולם משפטי הכישלון שעפו בחלל הביצה, כך גם חוסר האמון שהופגן ללא רחם, הביסו את רוחן. ממש, הוציאו להן את הרוח מהמפרשים. אבל רק צפרדע אחת ניצלה – החירשת, לכן הצליחה לכבוש את היעד.
 
משל זה גם ממחיש בצורה מעניינת את אחת הסיבות העיקריות שגורמות ל"כישלון ילדים". פעמים רבות הילד יכול להצליח להתמודד עם האתגר שלפניו, אלא שאנו, לא פעם, במילים שלנו גורמים לו לשקוע עוד יותר בתוך בוץ הכישלון, ולפעמים במשפטים שלנו אנחנו, כמו החיות מהביצה, מוציאים לילד את הרוח מהמפרשים.
 
לפעמים, גם אנחנו המבוגרים שומעים משפטי כישלון וחוסר פרגון על כמה שאנו לא מוצלחים, או לא יכולים לבצע כל מיני משימות. אבל אנחנו, וראו איזה פלא, מצליחים להיות "חירשים" ולא לשמוע שאנו "לא יכולים" להגשים את החלומות או השאיפות שלנו, אך האם הילד שלנו מסוגל להיות "חירש"?
 
נניח, לצורך העניין, שהוא עשוי מחומר כזה – שיש לו רצון ויכולת חזקים "לא לשמוע" את חבריו שמדברים עליו מאחרו גבו – שהוא לא מצליח וכו', האם הוא יוכל אי פעם להיות חסין מפני אמירות כאלה מצד מי שאמור לספק לו את הביטחון העצמי, את תחושת ההגנה והבטיחות – ההורים שלו?!
 
חוסר ביטחון
 
אחד הדברים החשובים שעל ההורה להפנים, והדבר שבדרך כלל מהווה את הגורם העיקרי לכישלונות ילדים, הוא – חוסר ביטחון. כלומר, סך ההתנסויות של הילד בחייו לימדו אותו להעריך את עצמו ככישלון, לכן הוא כבר לא מאמין ש אי פעם יצליח.
 
תחושה זו מועצמת במיוחד כשההורים שותפים אליה, שהרי אם הם עיקר המשענת הנפשית של הילד ואינם סומכים עליו, גם הילד ילמד לא לסמוך על עצמו לקחת על עצמו את האחריות ללימודיו וחייו. לכן המסר החשוב שיש להעביר לילד הוא: אנחנו בוטחים ומאמינים בהצלחתך.
 
אם נבין את גודל האחריות וההשפעה שיש לנו כהורים, נפנים שני כללי יסוד עיקריים וחשובים בדרך להצלחה, ונעבירם מדי יום לילדינו:
 
כלל א – אהבה ללא תנאי – אנחנו מקבלים את הילד כמו שהוא, ללא תנאים. 'אתה תמיד תהיה הילד שלנו ותמיד נאהב אותך, בלי קשר למה שאתה מסוגל או לא, ולא משנה אם תהיה גאון הוא ההיפך, או כל דבר אחר'.
 
כלל ב – מעניקים תחושה של ביטחון – 'אנחנו תמיד שם בשבילך ותמיד נעזור לך כשתצטרך אותנו. ואם משהו לא בסדר – אם תטעה, תיפול, תיכשל – אנחנו שם איתך ביחד נגד הבעיה, ולא נגדך'.
 
כשנצליח לעבור את המשוכה הראשונה – שהיא אחת הבעיות הגדולות של הורים רבים – לא לקחת את כישלון הילד באופן אישי, נוכל לעבור למשוכה השנייה – להיות רגועים ולהתמודד עם הבעיה בצורה אובייקטיבית, ולא בטיוח, נגיע למשוכה השלישית – לאהוב את הילד, להאמין ביכולותיו ולשדר לו ביטחון והצלחה.
 
וכדי שנצליח באמת, עלינו לבדוק את הנושא החשוב ביותר: האם התפללנו על הילד שיצליח ולא יכשל? האם הילד התפלל על עצמו וביקש מהשם שיעזור לו להצליח? נזכור תמיד את דברי רבי נתן מברסלב, דברים שאותם נוהג לחזור ולשנן בפנינו מורנו הרב שלום ארוש שליט"א: "כשיש בעיה (חיסרון) זה – או בגלל שלא התפללנו עליו, או שלא התפללנו מספיק". לכן ההשקעה תהיה על ה"סור מרע" של הכישלון ל"עשה טוב" של ביטחון, עידוד, אהבה והמון תפילה.
 
דלי של התחזקות
 
בואו נניח את הדברים על השולחן. נניח שלילד יש בעיה לימודית, חברתית, התנהגותית או כל בעיה אחרת. נחשוב תחילה, האם הגישה שלנו מסייעת לילד? האם תוספת בעיה/התמודדות לילד תפתור את הבעיות הקודמות? כדי לפתור בעיות עלינו תחילה למנוע את המשכן. מתח שלילי הוא בעיה. גערות וצעקות הן בעיה. ביזיונות – על אחת כמה וכמה! לכן, חובה להוריד את המתח שנוצר לילד מהבעיה. עלינו למתן, להרגיע, לנסוך בו ביטחון, לתת לו תקווה, להאיר ולא להעיר, להוריד את רף הדרישות והציפיות שלנו. לעבוד במנות קטנות, אבל להחמיא במנות גדולות. לחזק ולא להחליש, להיות כמו רבי נתן מברסלב, שאם היה בדורנו היה נחשב לגדול המחזקים, שאמר: "על כל כף של התעוררות צריך דלי של התחזקות"!
 
אבל הילד לא מבין אותנו, לכן לפעמים צריך 'לעורר' אותו. בסדר, זו לפעמים פעולה מתבקשת, אבל יחד עם זאת לא לשכוח: אנחנו אוהבים אותו עם הבעיה! אנחנו באמת רוצים לעזור לו! להתלונן או להטיח האשמות בגלל ש"אנחנו רק רוצים לעזור" זה רק כדי להרגיע את המצפון, נכון?
 
במידה והבעיה היא לימודית, זה לא סוף העולם. זאת, משום שהלימודים הם רק פן אחד בחיי הילד ואינם משקפים את מכלול אישיותו ויכולותיו, ובודאי לא את הצלחתו העתידית. למשל, אם הילד מתקשה לימודית, ונניח שכרגע הנושא לא מטופל מכל סיבה שהיא, זה לא אומר שצריך לבזות את הילד. נכון, הוא ילד בינוני ולא בטוח שיהיה 'גאון הכיתה', אבל אין זה אומר שצריך להרוס לו את הדימוי העצמי, כי אם נטפל באמת בבעיה לפחות הוא יצליח לעזור לעצמו, להאמין ביכולותיו.
 
בכל מקרה
 
נניח שאנו נמצאים בשלב זה – נמנעים מלשגות, עושים את הטוב ביותר מבחינתנו ומתפללים, ולמרות כל ההבטחות של הילד לרצות ולהצליח, המציאות מראה שיש לו עדיין הרבה כישלונות. תחילה, עלינו לברר מדוע הניסיונות של הילד להצליח לא צלחו בידו. יתכן שיש לו קושי אובייקטיבי אותו כדאי לברר יחד איתו, כי יכול להיות שהוא לא תמיד עשה את מה שהתחייב לקחת על עצמו, או שאולי שכח ועשה לעצמו הנחות. דבר נוסף, יש לשוחח על הנושאים ולהעלות דרכי התמודדות יחד, ולא לאפשר לילד לחשוב הוא 'כישלון' מעתה ועד עולם. נבדוק את הבעיות מבחינה מקצועית, אך תמיד נסביר לילד שקנה המידה להצלחה שלו ושל הדרישה שלנו ממנו הוא: שהוא יעשה את מירב המאמצים שהוא יכול לעשות ולהשיג כרגע.
 
אבל הכי חשוב: נאהב את הילד בכל מקרה! נעודד אותו בכל מקרה! כי אם בזמן כזה לא ננהג כך אז מתי כן? תמיד, אבל תמיד, נעודד אותו על המאמץ ולא על ההישג. נשריש בו את הידיעה שלעולם לא יתייאש, שיעשה את מה שהוא יכול לעשות, כי ההצלחה שלו היא ההצלחה שלנו!
 
רק כאשר הילד ידע לקבל ולאוהב את עצמו בכל מקרה, אפילו אם הוא 'בסוף הרשימה', זה ייתן לו את הכוח לנסות ולהתקדם, גם אם זה יהיה רק צעד אחד קדימה, רק כך הוא יצליח להתקדם אל הגשמת הפוטנציאל הגלום בו.
 
 
* * *
הרב יצחק אבוחצירא הינו יועץ בחינוך ילדים, מטפל בשיטת "מוח אחד" (בוגר מכללת שלם) ומחנך בתלמוד תורה "שלום בניך" של הרב שלום ארוש שליט"א.