אור נפשה

בעל שמתווכח עם אשתו על
הוצאותיה חותך את הענף שהוא
יושב עליו. הוא הרי רוצה לחסוך
כמה שקלים, אבל למעשה מאבד
אלפי שקלים…
 
 
בגן האושר, חלק 10
 
הפרנסה, כידוע, נמשכת מאור נפשה של האישה, ועל כך אומר רבי נחמן מברסלב את הדברים הבאים:
 
"כי עיקר הממון של האדם בא לו על ידי בז זוגו (עיין זוהר תזריע נ"ב). כי על ידי אור נפשה, מזה בא לו הממון, היינו על ידי שמתנוצץ ומתפשט אורות מאור נפשה, אלו האורות הם בחינת הממון, כי הממון הוא ממקום הנפש".
 
כאשר האישה מאושרת ושמחה יש לה הרחבת הנפש, ולכן נמשך לבעלה שפע של פרנסה. אם כן, אין טעות גדולה יותר מאשר לצמצם את האישה ולהתווכח איתה על הוצאותיה, למנוע ממנה דברים ולהכניס בה הרגשה שהיא לא יכולה להשתמש בכסף כרצונה, לקנות את מה שהיא צריכה וכן הלאה. כי ברגע שהיא מרגישה 'חנוקה' – אור נפשה מצטמצם וכך גם הפרנסה.
 
נמצא, שבעל המתווכח עם אשתו על הוצאותיה חותך את הענף שהוא יושב עליו. הוא הרי רוצה לחסוך כמה שקלים, ולמעשה הוא מאבד אלפי שקלים. כי אם מצטמצם אור נפשה של אשתו הוא מפסיד את כל הפרנסה הבאה מאור זה. וממה נפשך? אם יש לך בעיות של פרנסה, החיסכון הזה שבא על ידי הצמצום של אשתך, אפילו כשמדובר באלפי שקלים, זה בודאי לא מה שיפתור לך את הבעיה. אדרבה, זה רק יחמיר אותה.
 
הפיתרון האמיתי הוא להתחיל להיות איש חיל, לעשות את העבודה הנדרשת ממך על מנת להמשיך לאשתך פרנסה. איך? הן על ידי תפילות לבורא עולם, עשיית תשובה, ועל ידי כל השתדלות אפשרית. כי סוף כל סוף, הרי הבעל התחייב לפרנס את אשתו ועליו לעמוד בהתחייבותו בכל הכוחות. ולא זו בלבד שאסור לו לצפות שהיא תבין אותו ותעזור לו בפרנסה (אלא אם כן זה בא ממנה ומרצונה בהבנת המצב), אלא על הבעל לשמח אותה – עם מתנות וכו', וכשיעשה זאת יתרחב אור נפשה וממילא תימשך לו פרנסה.
 
אל תהיה קטנוני
 
כאשר אדם מתווכח עם אשתו על כמה גרושים שהיא מבזבזת לדעתו יותר מדי, ולדעתו הייתה יכולה לחסוך אותם – זה בעצמו הפגם של בעל חוב. מדוע? רבי נחמן מברסלב אומר שהפגם של בעל חוב הוא בחינת 'מוחין דקטנות', והבעל שעושה כל מיני חשבונות קטנוניים על הוצאותיה של אשתו, כאילו זה מה שיעזור לו לפתור את בעיות הפרנסה, זה בחינת 'מוחין דקטנות' – שאינו מרחיב את דעתו ואינו מרים אותה מעל לחשבונות הקטנוניים הללו אל השורש של הפרנסה: בורא עולם בעצמו שציווה עליו לפרנס את אשתו בכבוד ולשמח אותה.
 
לכן, כדי לצאת מהחובות חייב הבעל להרים את דעתו ולהרחיבה, שיהיה בבחינת 'מוחין דגדלות', וייתן לאשתו כסף בחפץ לב עם הרגשה טובה. ויאמין בעצמו שבזכות שפותח את ידיו ואת ליבו, אז כנגד זה גם הבורא יפתח לו את ידיו וישלח לו שפע של פרנסה.
 
תשכח מהכסף
 
מהרגע שהבעל נתן לאשתו את הכסף שבידו, הוא צריך לשכוח ממנו ולא יתעניין מה היא עשתה בו. כל שכן שלא יחקור אחר הוצאותיה או יתווכח איתה עליהן, שהרי זו הפרנסה שהתחייב לתת לה והיא יכולה לעשות בזה מה שליבה חפץ. ואם חסר לו – עליו להיות איש חיל ולהסדיר את ענייניו, כי כאמור זו הבעיה שלו בלבד, ואם הוא התחתן והתחייב על זה – הוא יכול גם לעמוד בזה.