הסוד של בורא עולם

הוא לא גילה את הסוד הזה לאף אחד.
רק לעם אחד. שני המאורות הגדולים,
המשפיעים על כל רגע בחייו של האדם,
הם השותפים לסוד של בורא עולם. חודש
אדר כאן. הגיע הזמן לגלות את הסוד.
 
 
בחודש אדר א' אנו זוכים במתנה מן השמים – חודש נוסף בתוך השנה. השנה באופן פלאי מתעברת ומכניסה לתוכה זמן נוסף על הזמן הקבוע בה מראש.
 
בספר "אגרא דכלה", כתוב שגם באדם יש את שתי הבחינות הללו. מצד אחד, יש בנו את הנשמה שקבועה בנו ואותה קיבלנו ביום לידתנו, בבחינת "נשמה שנתת בי טהורה היא". ומצד שני, יכול הקב"ה באופן פלאי לשלוח לנו במתנה נשמה נוספת טהורה שתתעבר בנו ותחזק אותנו. בחינה זו נקראת סוד העיבור שבאדם.  
 
עם הנשמה שקיבלנו מהשם אנחנו פועלים ועושים בעולם את תפקידנו, והיא לא נלקחת מאיתנו עד יום מותנו. אך כאשר אנחנו זוכים ומצליחים לצאת מגדרותינו האנושיים הרגילים, וזוכים לעשות מעשים טובים עבור אחרים, או למסור את נפשנו עבור הבורא, ומשתדלים בכל כוחנו להיטהר ולהזדכך – אז קורה משהו מופלא, ושולחים לנו משמים נשמה נוספת שתתעבר בנו ותיתן לנו כוח להמשיך ולפעול טוב בתוך נפשנו ובתוך העולם, בבחינת "הבא להיטהר מסייעים לו". וכיצד מסייעים לו? שולחים לו נשמה שתתעבר בו ותסייע לו!!!  אשריכם ישראל!
 
הסוד של בורא עולם
 
כל חודש מחודשי השנה משויך לאחד משבטי ישראל. למשל, חודש אדר משויך לשבטו של יוסף הצדיק, ובהיותו כזה הוא הופך להיות מסוגל ביותר שתרד בו ברכה כפולה מן השמים עבור עם ישראל, כמו שאומרת התורה על יוסף הצדיק (בבראשית) "אני נתתי לו שכם אחד על אחיך", ורש"י מבאר: נחלה יתירה על יתר אחיו.
 
עוד דבר נפלא שקורה בחודש אדר המעובר בתוך השנה הוא, שמאיר בו "סוד העיבור". סוד העיבור הוא סוד שנתן הקב"ה רק לעם ישראל. ברמת הפשט, הכוונה בסוד העיבור קשורה להיותו סוד המחבר במניין הימים את החמה והלבנה (כדי לחבר בין החמה ללבנה, שיסיימו שניהם ביחד שנה של 365 ימים, יש להוסיף מידי שנתיים עוד חודש אחד ללבנה, כי באופן קבוע היא מחסירה ימים בכל חודש ונשרכת אחר החמה במניין ימיה), אך ברמת הסוד רומז "סוד העיבור" לדברים עליונים בעבודת השם.
 
בעוד שמשמעותה הרוחנית של החמה קשורה לבהירות המחשבה ולידיעה – בבחינת אור השכל המאיר, משמעותה של הלבנה היא הפוכה – חוסר בהירות מחשבתית, חוסר ידיעה וחשיכה.
 
משמעותן הפנימית השונה לחלוטין של החמה והלבנה, לכאורה, אמורה להבדיל ביניהן ולשייכן ל"טוב" ול"לא טוב" על פי שכלנו הפשוט. וכי מי אוהב להיות "לא יודע" ושרוי בחשיכה? מי לא אוהב את בהירות השכל והמחשבה? שהרעיונות יקלחו ממנו כנביעה מתגברת ושהחיים ייראו לו קלים ומובנים? מה מתוק מזה? אך בכל זאת, הקב"ה רואה ב"עיניו השמימיות" את פני הדברים אחרת, וחז"ל מספרים לנו כי בתחילת בריאתם של המאורות הגדולים, בורא הקב"ה את החמה והלבנה דווקא כשוות ערך לחלוטין וקורא להן "שני המאורות הגדולים". שניהם גדולים וחשובים ובערך שווה. הידיעה והבהירות שווה בערכה בעיני הבורא בדיוק כמו חוסר הידיעה וחוסר הבהירות.
 
הכיצד? איך יכול חסרון הידיעה להיות שווה בערכו לידיעה ולבהירות? הרי ברור לחלוטין לכל אחד מאיתנו שנעדיף לדעת להיכן אנו צועדים בחיינו, ושהדרך תאיר לנו באור נגוהות על פני חוסר הוודאות, הבלבול, החשיכה וחסרון הבהירות. אם כן, מה הוא אותו "חוט מחבר" ההופך את ההפכים לאחד ומשים את האור והחושך כשווים בעיני הבורא?
 
 
התשובה לכך היא, אמונה, דבקות וביטול להשם! הידיעה הפנימית, כשם שהידיעה, הבהירות וההצלחה ניתנים רק מן השמים כמתנת חינם, כך גם באותו אופן בדיוק חסרון הידיעה וטשטוש השביל המוביל אל האור ניתנים גם משמים כמתנה. יתירה מזו, אומר רבי נתן מברסלב זי"ע, שדווקא חסרון הידיעה הוא זה שמוביל לידיעה חדשה וגבוהה יותר מזו שהייתה לנו אי פעם, בסוד "יתרון האור מן החושך" דווקא!
 
אומר רבי נתן (הלכות נפילת אפיים ד') "יש חושך שהוא גבוה יותר מכל האורות". וכוונתו היא, שאם רק נדע להמתין בסבלנות ובאמונה דווקא בתוך מקום ה"חושך", כמו תינוק שנמצא בתוך חשיכת רחם אימו ועדיין לא יוצא מהכוח אל הפועל, ולא ננסה "להילחם" בתקופת העיבור ולצאת בכוח אל האור, או אז, נזכה בזמן הנכון לצאת החוצה מן החשכה, ולגלות אור גבוה יותר מכל אור שהשגנו עד עתה בימינו המוארים ביותר עלי אדמות.
 
ובמה תלוי הכל? ב"סוד העיבור". בסוד הטמון באמונה המאפשרת לנו להישאר בנמיכות קומה ובחשיכה עד אשר יבקע האור עבורנו. אך אם נלחם וננסה לפתוח את הדרך בכוח לא רק שנשאר בחשיכה, אלא אף נפסיד את האור החדש הגבוה יותר מכל אשר ידענו אי פעם ואשר היה מוכן וממתין עבורנו לקבלו בעיתו בזמנו.
 
אך הלבנה קטרגה. לא הייתה לה סבלנות. היא רצתה "לדעת" גם כן כמו החמה מיד ועכשיו. היא לא השכילה להבין את ערכה כלבנה ואת תפקידה החשוב, לכן כדי שתזכה להבין וללמוד, אמר לה הקב"ה: "לכי מעטי את עצמך". כדי שמתוך המיעוט, הגלות, הניסיונות והחשיכה – תלמדי להכיר את ערכך ואת ערך תפקידך – בבחינת יתרון האור מן החושך דווקא.  
 
לא קל הוא הניסיון, ואפילו אדם הראשון בעצמו פספס את הנקודה כשניסה להבין את משמעות הטוב והרע טרם זמנו, ואכל מעץ הדעת טוב ורע. לו היה ממתין עוד מעט זמן היה יכול לאכול את "פרי הידיעה של טוב ורע בעולם" מתוך היתר, והיה מתעלה ומעלה את כל העולמות איתו. אבל הוא לא המתין, כי הניסיון של לעבוד את הקב"ה מתוך חשיכה וחוסר בהירות וידיעה הוא גדול. מאוד גדול.
 
ובכל זאת, בכל פעם שאנו משכילים להיכנע לבורא ולרצונו, להמתין בתוך האפילה המטשטשת מתוך אמונה שלמה שדווקא מתוכה תגיע הפתיחה החדשה, שהיא נשגבת מכל אשר ידענו עד עתה, אז נזכה להאיר את עולמנו האישי ואת העולם כולו, ולהביא אור של חיים אל העולם ולהחיותו עוד טיפ טיפה מתוך המיתה שנמשכה עליו אחר חטא אכילת פרי עץ הדעת טרם זמנו.
 
יהי רצון שנזכה ל"סוד העיבור" מתוך הכנעה שלמה ואמונה שמשברת את כל המסכים כולם, ונזכה בחודש הכפול הזה לכפל כוחות בקדושה ולכפל שמחה ואמונה, ונזכה שיתעברו בנו נשמות הצדיקים הקדושים ויסייעו בידינו להיטהר ולטהר את העולם. אמן!
 
 
* * *
סיגל אהביאל, הומאופטית ופסיכותרפיסטית בשיטת הגשטאלט 18 שנה, פיתחה שיטה חדשה וייחודית של טיפול, תרפיה והבנת הנפש על פי משנתו ואורו של רבי נחמן מברסלב. בקרו באתרה: שיח הלב – מה שליבך מגלה לך.