בשדי יער עמוד 347-348

וּמֵחֲמַת שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע יוֹדֵעַ שֶׁהַתְּפִלָּה הִיא הַגְּאֻלָּה, לָכֵן עַל זֶה הוּא מַנִּיח אֶת כָּל כֹּחוֹתָיו, לְהַכְנִיס מַחֲלֹקֶת בְּלֵב הַבְּרִיּוֹת עַל עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה. עַל זֶה הוּא שׁוֹקֵד יוֹמָם וָלַיְלָה. כָּל אֶחָד יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת זֶה בְּחוּשׁ, שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא לוֹמֵד, אֵין עָלָיו הִתְנַגְּדוּת כָּל כָּךְ, לֹא מִצַּד גּוּפוֹ וְלֹא מִצַּד הַבְּרִיּוֹת. אֲבָל כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל, אֲזַי “מַתְחִילָה הַמִּלְחָמָה” – כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת וְכָל הַבִּלְבּוּלִים שֶׁל כָּל הַיּוֹם עוֹלִים בְּמוֹחוֹ, עַד שֶׁאֵינוֹ מַצְלִיחַ לוֹמַר מִלָּה אַחַת בְּכַוָּנָה. פִּתְאוֹם הוּא מְמַהֵר. פִּתְאוֹם אֵין לוֹ זְמַן. פִּתְאוֹם הוּא חַיָּב לַעֲבֹר עַל כָּל חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו. וּפִתְאֹם עוֹלוֹת לוֹ דְּאָגוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת עַל דָּבָר דָּחוּף שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת. גַּם כָּל מִינֵי חִדּוּשֵׁי תוֹרָה, צָצִים לָהֶם דַּוְקָא בִּזְמַן הַתְּפִלָּה… וְגַם אִם הוּא מִתְגַּבֵּר לַעֲמֹד “שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה” אָרֹךְ, יֵשׁ לוֹ עַל זֶה מִלְחָמָה פְּנִימִית קָשָׁה, וּבְנוֹסָף לְכָךְ זֶה גַּם מַפְרִיעַ לְכֻלָּם, וּמְעוֹרֵר עָלָיו מַחֲלֹקֶת וְלַעַג וָבוּז.

לִכְאוֹרָה לָמָּה? יְהוּדִי עוֹמֵד בִּתְפִלָּה, שֶׁהִיא הַדָּבָר הָעוֹמֵד בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם. מַדּוּעַ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מִצְוָה זוֹ בְּאוֹתָהּ רְצִינוּת וְכֹבֶד רֹאשׁ, וּמַאֲמָץ וּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה אֶת כָּל הַמִּצְווֹת הָאֲחֵרוֹת? מַדּוּעַ זֶה מְעוֹרֵר הִתְנַגְּדוּת וְלַעַג אֵצֶל בְּנֵי הָעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ אֵצֶל יִרְאֵי שָׁמַיִם?

מַדּוּעַ בִּשְׁאָר הַמִּצְווֹת אֵין זֶה כָּךְ? רוֹאִים אָנוּ אֲנָשִׁים שֶׁמִּזְדָּרְזִים לְקַבֵּל שַׁבָּת בְּכָל הַפְּאֵר וְהֶהָדָר, אוֹ שֶׁטּוֹרְחִים וִיגֵעִים בִּבְנִיַּת סֻכָּה מְהֻדֶּרֶת, אוֹ עוֹמְדִים שָׁעוֹת רַבּוֹת לִבְחֹר אֶתְרוֹג מְהֻדָּר וְאַף מוֹצִיאִים עָלָיו דָּמִים רַבִּים. וְכֵן בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה, יִשְׂרָאֵל עַם קְדוֹשִׁים מוֹסְרִים נַפְשָׁם וּמוֹצִיאִים אֶת מֵיטַב כַּסְפָּם וּזְמַנָּם עַל הִדּוּרִים וְחֻמְרוֹת, וּכְשֶׁזֶּה מַגִּיעַ לִתְפִלָּה- פִּתְאוֹם אֵין זְמַן. וּמְאַרְגְּנִים מִנְיָן מָהִיר בִּמְיֻחָד, וְרוֹטְנִים כַּאֲשֶׁר הַתְּפִלָּה מִתְאָרֶכֶת קְצָת יוֹתֵר מֵהַמְקֻבָּל. וּכְשֶׁעוֹמְדִים “שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה” הָרֹאשׁ מְשׁוֹטֵט בְּאַלְפֵי בִּלְבּוּלִים וְאַחֲרֵי הַתְּפִלָּה הָאָדָם בְּקֹשִׁי זוֹכֵר שֶׁהוּא הִתְפַּלֵּל… אוּלַי הוּא זוֹכֵר שֶׁהוּא הָיָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אֲבָל לַתְּפִלָּה, הוּא בְּקֹשִׁי שָׂם לֵב.

וְכָךְ עוֹבְרוֹת לָהֶן כָּל שְׁלֹשׁ הַתְּפִלּוֹת, שֶׁתָּמִיד יֵשׁ לַיֵּצֶר הָרַע אֵיזֶה תֵּרוּץ, לָמָּה הַיּוֹם אִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. וּבֶאֱמֶת רֹב בְּנֵי אָדָם אִם יִהְיוּ אֲמִתִּיִּים, הֵם יוֹדוּ שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁבָּאִים לְהִתְפַּלֵּל, הֵם רַק רוֹצִים לְהִפָּטֵר מֵהַתְּפִלָּה. וַאֲמִירַת הַתְּהִלִּים נִתְפֶּסֶת בְּעֵינֵי רֹב הָעוֹלָם כְּבִטּוּל תּוֹרָה, וּכְדָבָר שֶׁשַּׁיָּךְ רַק לְנָשִׁים אוֹ לְעַמֵּי אֲרָצוֹת זְקֵנִים, אוֹ לְעִתּוֹת שֶׁל צָרָה ר”ל. וְהַלִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת הֵם מְיֻתָּרִים לְגַמְרֵי אֵצֶל רֹב הָעוֹלָם וְכוּ’ וְכוּ’.

וְהַהִתְבּוֹדְדוּת… זֶה בִּכְלָל עָווֹן נוֹרָא. שִׁגָּעוֹן מַמָּשׁ. מָה?! לְהִתְבּוֹדֵד?! מָה אֲנִי מְשֻׁגָּע?! לְדַבֵּר אֶל הָעֵצִים?! בְּקִצּוּר: אוֹי לָנוּ וְאוֹי לְדוֹר שֶׁעָלְתָה לוֹ כָּךְ, שֶׁנֶּאֶבְדָה הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה שֶׁכָּל יְהוּדִי יְדַבֵּר עִם ה’ בְּכָל עֵת, בַּשָּׂפָה שֶׁלּוֹ. כֻּלָּם לִכְאוֹרָה רוֹצִים לְהִתְקָרֵב אֶל ה’, אֲבָל בְּלִי לְדַבֵּר אִתּוֹ… וּלְצַעֲרֵנוּ הָרַב, אֵלּוּ הַמֻּשָׂגִים שֶׁשּׁוֹמְעִים בְּכָל מָקוֹם. וְכָל זֶה רַק מַרְאֶה עַד כַּמָּה קוֹלַעַת הַגְּמָרָא שֶׁאוֹמֶרֶת: אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהוּא בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּבְנֵי אָדָם מְזַלְזְלִים בּוֹ – זוֹ הַתְּפִלָּה.

לָכֵן צְרִיכִים שׁוּב לְהַזְכִּיר: גְּאֻלָּה זוֹ תְּפִלָּה. כַּאֲשֶׁר בְּנֵי אָדָם יַתְחִילוּ לְהָבִין, שֶׁהֵם לֹא רוֹצִים לִהְיוֹת בִּכְלַל אוֹתָם שֶׁמְּזַלְזְלִים בַּתְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, כַּאֲשֶׁר הֵם יַרְגִּישׁוּ שֶׁהֵם לֹא רוֹצִים שֶׁהַגְּמָרָא הַזֹּאת תֵּאָמֵר עֲלֵיהֶם, אֲזַי אֶפְשָׁר כְּבָר לְצַפּוֹת לִפְעָמָיו שֶׁל מָשִׁיחַ.

לִחְיוֹת עִם הַתְּפִלָּה

כָּל הַחַיִּים הַטּוֹבִים שֶׁל הָאָדָם תְּלוּיִים בַּתְּפִלָּה. לָכֵן כָּל כֹּחוֹת הַסִּטְרָא אַחֲרָא, עוֹמְדִים לְהִתְנַגֵּד וּלְהַפְרִיעַ לָאָדָם בִּתְפִלָּתוֹ. כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁתֵּכֶף שֶׁאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל, מִיָּד קוֹפְצוֹת עָלָיו כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַזָּרוֹת, וְכָל הַטְּרָדוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ עוֹלוֹת בְּזִכְרוֹנוֹ, וְהוּא שׁוֹקֵעַ בְּכָל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת וְחֶשְׁבּוֹנוֹת, עַד שֶׁהַרְבֵּה פְּעָמִים הוּא מַגִּיעַ לְסוֹף הַתְּפִלָּה וְהוּא מְגַלֶּה שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע לָקַח לוֹ אֶת כָּל הַתְּפִלָּה.