בשדי יער עמוד 359-360

הגן היומי בשדי יער עמוד 359-360: צְרִיכִים לְצַיֵּן, שֶׁעַל פִּי הֲלָכָה יָכוֹל הָאָדָם לַחֲזֹר עַל הַמִּלִּים שֶׁל הַתְּפִלָּה שׁוּב וָשׁוּב, מִלְּבַד שְׁלֹשׁ...

3 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 05.04.21

לְהִתְפַּלֵּל מִכָּל הַלֵּב

צְרִיכִים לְצַיֵּן, שֶׁעַל פִּי הֲלָכָה יָכוֹל הָאָדָם לַחֲזֹר עַל הַמִּלִּים שֶׁל הַתְּפִלָּה שׁוּב וָשׁוּב, מִלְּבַד שְׁלֹשׁ הַבְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וּשְׁלֹשׁ הַבְּרָכוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, שֶׁשָּׁם אָסוּר לְשַׁנּוֹת אוֹ לְהוֹסִיף אוֹ לַחֲזֹר עַל הַמִּלִּים. אֲבָל בִּשְׁאָר הַבְּרָכוֹת מֻתָּר מֵעִקַּר הַדִּין אֲפִילוּ לְהוֹסִיף תְּחִנּוֹת בִּשְׂפָתוֹ שֶׁלּוֹ, כַּמָּה שֶׁרוֹצִים, וְאַף שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף, וּבִפְרָט שֶׁבַּבְּרָכוֹת שֶׁתִּקְּנוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה יֵשׁ בָּהֶן כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם צָרִיךְ בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, כִּי יֵשׁ בָּהֶן כְּלָלִיּוּת גְּדוֹלָה וְגַם פְּנִימִיּוּת עֲצוּמָה, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים לַחֲזֹר עַל אוֹתָן הַמִּלִּים שֶׁל תֹּכֶן הַבְּרָכָה, אֵין בָּזֶה שׁוּם בְּעָיָה, רַק לֹא יַחֲזֹר עַל מִלּוֹת הַבְּרָכָה וְהַזְכָּרַת ה’, דְּהַיְנוּ “בָּרוּךְ אַתָּה ה’”, רַק עַל הַתְּחִנָּה שֶׁלִּפְנֵי הַחֲתִימָה מֻתָּר לַחֲזֹר.

לָכֵן, בְּבִרְכַּת “הַחוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת”, צְרִיכִים לַחֲזֹר שׁוּב וָשׁוּב: חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת – לוֹמַר אֶת הַמִּלִּים לְאַט לְאַט וְלַחְשֹׁב עַל כָּל מִלָּה, וּלְהִתְחַנֵּן בֶּאֱמֶת: חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וּמִי שֶׁבֶּאֱמֶת יִתְפַּלֵּל כָּךְ, הוּא יִרְאֶה אַחֲרֵי זֶה אֵיךְ הַלִּמּוּד נִפְתָּח לוֹ וְהַגְּמָרָא מוּבֶנֶת לוֹ, וְהוּא זוֹכֵר אֶת הַלִּמּוּד.

אָדָם יָכוֹל לַחְזֹר עַל הַמִּלִּים הַלָּלוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה שְׁלֵמָה! מַה יַּפְסִיד בְּכָךְ? שָׁעָה שְׁלֵמָה הוּא הִתְפַּלֵּל שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַבּוֹרֵא בְּמַתְּנַת חִנָּם חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת – הוּא לֹא יְקַבֵּל? בְּוַדַּאי שֶׁיְּקַבֵּל. וְאִם יַחֲזֹר עַל הַמִּלִּים: הַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה, מַה יַּפְסִיד בְּכָךְ? וַדַּאי שֶׁלֹּא יַפְסִיד כְּלוּם, רַק יַרְוִיחַ – אֶת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ! כִּי הוּא יִזְכֶּה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְגַם לְהַחְזִיר אֶת כָּל הָעוֹלָם בִּתְשׁוּבָה יַחַד אִתּוֹ. וְכָךְ בְּכָל בְּרָכָה וּבְרָכָה, אִם הָאָדָם יִתְחַזֵּק לְהִתְפַּלֵּל בַּאֲרִיכוּת וּלְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן כָּל בַּקָּשָׁה וּבַקָּשָׁה, הוּא יִרְאֶה יְשׁוּעוֹת עֲצוּמוֹת, וְעַל זֶה אָמְרוּ חֲזַ”ל: וּלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל הָאָדָם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ.

לְאָן יֵשׁ לָאָדָם לְמַהֵר? לַבְּעָיוֹת שֶׁלּוֹ? לַצָּרוֹת שֶׁלּוֹ? לַמִּרְדָּפִים שֶׁלּוֹ? אִם רַק יַעֲצֹר וְיִתְפַּלֵּל קְצָת בְּכַוָּנָה, כְּבָר יִפְחֲתוּ טִרְדּוֹתָיו בְּאֹפֶן מַשְׁמָעוּתִי, וְאִם יַרְבֶּה עוֹד יוֹתֵר כְּפִי שֶׁתֵּאַרְנוּ זֶה עַתָּה, הוּא יִתְעַלֶּה וְיִתְעַלֶּה. אָדָם הִגִּיעַ לִתְפִלַּת הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה יַעֲצֹר וִיכַוֵּן לִבּוֹ, וְזֶה יָבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה, שֶׁהֲרֵי כָּל הָעוֹלָם רָחוֹק מִגְּאֻלָּה כִּי רְחוֹקִים מִתְּפִלָּה. כָּל הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁלּוֹמְדִים לֹא יְכוֹלָה לְהוֹעִיל אִם לֹא מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה.

יֶשְׁנָהּ הֲלָכָה, שֶׁמִּי שֶׁלֹּא כִּוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ, יַחֲזֹר עָלֶיהָ. וְהַיּוֹם לֹא נוֹהֲגִים לַחֲזֹר וְאָסוּר לַחֲזֹר, כִּי חוֹשְׁשִׁים שֶׁגַּם בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה הוּא לֹא יְכַוֵּן וְאִם כֵּן יִהְיוּ בִּרְכוֹתָיו לְבַטָּלָה. לָכֵן צְרִיכִים מִלְּכַתְּחִלָּה לְהִתְאַמֵּץ לְכַוֵּן, וְהַכֹּל תָּלוּי בְּכָךְ שֶׁהָאָדָם לֹא יְמַהֵר. כָּל בִּלְבּוּל הַכַּוָּנָה בַּתְּפִלָּה מַתְחִיל מִכָּךְ שֶׁהָאָדָם מְמַהֵר. לָכֵן צָרִיךְ לָתֵת אֶל לִבּוֹ שֶׁהַתְּפִלָּה הִיא מַמָּשׁ כְּנִיסָה לְאוֹצַר הַמֶּלֶךְ, וּמִי פֶּתִי לְמַהֵר כַּאֲשֶׁר הוּא נִמְצָא בְּתוֹךְ אוֹצַר הַמֶּלֶךְ וְיָכוֹל לֶאֱסֹף אוֹצָרוֹת וּסְגֻלּוֹת מְלָכִים כְּכָל שֶׁיִּרְצֶה?

מִלְחֶמֶת חֲטִיפוֹת

הַרְבֵּה שׁוֹאֲלִים אוֹתִי: אֵיךְ אֶפְשָׁר לְכַוֵּן בַּתְּפִלָּה? הֲלֹא כְּכָל שֶׁרוֹצִים לְכַוֵּן בְּכָל מִלָּה וּמִלָּה, הַמַּחֲשָׁבָה פָּשׁוּט בּוֹרַחַת, וְעַד שֶׁשָּׂמִים לֵב לְכָךְ כְּבָר עָבְרוּ כַּמָּה וְכַמָּה בְּרָכוֹת, אִם לֹא כָּל הַתְּפִלָּה כֻּלָּה. מַה לַּעֲשׂוֹת?

וּבְכֵן, הַתְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָה זוֹ נִמְצֵאת בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן בְּתוֹרָה ע”ו, וְזוֹ לְשׁוֹן רַבֵּנוּ שָׁם: “יֶשׁ מִי שֶׁמּוֹחוֹ צַח, וְיָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִלְמֹד בְּלִי עִיּוּן, וְיֵשׁ מִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲלוֹת בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מִקֹּדֶם שֶׁיְּדַבֵּר, וְאִם יְדַבֵּר מִקֹּדֶם שֶׁיַּעֲלֶה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, יִהְיֶה הַדִּבּוּר בְּלֹא מַחֲשָׁבָה”. מוּבָן מִדְּבָרָיו, שֶׁמִּי שֶׁמּוֹחוֹ אֵינוֹ צַח, חַיָּב לַחְשֹׁב עַל הַמִּלָּה שֶׁאוֹמֵר לִפְנֵי שֶׁאוֹמֵר אוֹתָהּ, וְאִם לֹא יַעֲשֶׂה כָּךְ, יִהְיֶה דִּבּוּרוֹ בְּלִי מַחֲשָׁבָה. לָכֵן זוֹ הָעֵצָה, שֶׁלִּפְנֵי כָּל מִלָּה וּמִלָּה שֶׁאוֹמֵר בִּתְפִלַּת הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, יַחְשֹׁב עָלֶיהָ וְיַעֲלֶה אוֹתָהּ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, וְרַק אַחַר כָּךְ יֹאמַר אוֹתָהּ, וְאָז בְּוַדַּאי תִּהְיֶה עִם כַּוָּנָה כָּרָאוּי.

וְזוֹ עֵצָה הַשָּׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ. כִּי יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, אִם יַעֲשֶׂה כֵּן, דְּהַיְנוּ לַחְשֹׁב עַל הַמִּלָּה טֶרֶם שֶׁמּוֹצִיא אוֹתָהּ מִפִּיו, וְרַק אַחֲרֵי כֵן יֹאמַר אוֹתָהּ, הִיא תִּהְיֶה עִם כַּוָּנָה. וְאַף שֶׁגַּם עַל זֶה יֵשׁ מִלְחָמָה מִצַּד הַיֵּצֶר הָרַע וְחֵילוֹתָיו, וּמִדֵּי פַּעַם תְּבַלְבֵּל מַחֲשַׁבְתּוֹ, עַל כָּל פָּנִים, אוֹתָן הַמִּלִּים שֶׁהִצְלִיחַ לַחְשֹׁב עֲלֵיהֶן לִפְנֵי שֶׁאָמַר אוֹתָן, הֵן תִּהְיֶינָה עִם כַּוָּנָה, וְכָךְ יַרְוִיחַ לְפָחוֹת כַּמָּה מֵהַבְּרָכוֹת. אֲבָל אִם לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן, מֻבְטָח לוֹ שֶׁרֹב הַתְּפִלָּה תִּהְיֶה בְּלִי שׁוּם מַחֲשָׁבָה וּבְלִי שׁוּם כַּוָּנָה. וּמִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ צַח, וְיָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה בְּלִי לַחְשֹׁב הַדִּבּוּר לִפְנֵי שֶׁמּוֹצִיא אוֹתוֹ מִפִּיו, צָרִיךְ שֶׁיְּעַיֵּן מֵהֶמְשֵׁךְ דִּבְרֵי רַבֵּנוּ בַּתּוֹרָה הַנַּ”ל שֶׁכּוֹתֵב, שֶׁלְּמֹחַ צַח זוֹכֶה רַק מִי שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאָר שׁוּם רֹשֶׁם מִן הַחֵטְא כְּלָל. וּמִי שֶׁהוּא לֹא בְּמַדְרֵגָה כָּזוֹ, חַיָּב לַחֲשֹׁב הַמִּלָּה טֶרֶם יוֹצִיא אוֹתָהּ מִפִּיו.
 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה