בשדי יער עמוד 351-352

הָעִקָּר הַיּוֹצֵא מֵהַלִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת הַזֶּה, שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בָּאֱמֶת. כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִכְסָף לָאֱמֶת, וְכִבְיָכוֹל מְחַפֵּשׂ הֵיכָן נִמְצָא בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵיזֶה אָדָם שֶׁאוֹמֵר אֶת מִלּוֹת הַתְּפִלָּה בֶּאֱמֶת, שֶׁעוֹמֵד בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה וְאוֹמֵר אוֹתָהּ בֶּאֱמֶת. לֹא בִּמְהִירוּת וּבִמְרוּצָה עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מַה שֶּׁאוֹמֵר, אֶלָּא בִּמְתִינוּת, מִלָּה בְּמִלָּה, שֶׁחוֹשֵׁב עַל כָּל מִלָּה קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיא אוֹתָהּ מִפִּיו, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַמִּלָּה עִם מַחֲשָׁבָה, וְאוֹמֵר אוֹתָהּ בְּכַוָּנָה, עִם כָּל הַלֵּב, וְעַל יְדֵי זֶה מֵאִיר לוֹ אוֹר ה’, וְהוּא מַמְשִׁיךְ אֶת אוֹר ה’ לְכָל הָעוֹלָם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִבְרָא לֵב לָאֶפִּיקוֹרְסִים לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה.

וְנִמְצָא, שֶׁרַק עַל יְדֵי תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מְאִירִים אֶת אוֹר ה’ בָּעוֹלָם. כִּי כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא כֻּלּוֹ חֹשֶׁךְ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַפֵּשׂ, הֵיכָן יִמְצָא בּוֹ אֵיזוֹ אֱמֶת, וְאָז הוּא כִּבְיָכוֹל בָּא וְשׁוֹכֵן אֶצְלוֹ, וְנִמְצָא שֶׁזֶּה שֶׁהִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה עִם אֱמֶת, הוּא גָּרַם לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בָּעוֹלָם.

גְּאֻלַּת הָעוֹלָם

וְזֶה כָּל עִנְיַן הַגָּלוּת הַנּוֹרָאָה שֶׁבָּהּ אָנוּ שְׁרוּיִים, הֵן הַגָּלוּת הַכְּלָלִית וְהֵן הַפְּרָטִית, הַכֹּל מֵחֲמַת שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה. כִּי אִם הָיָה הָאָדָם עוֹמֵד בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וְחוֹזֵר עַל הַמִּלִּים “תִּבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם” אוֹ “אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ תַצְמִיחַ”, וְאוֹמֵר אֶת הַמִּלִּים בְּכַוָּנָה, וּמְבַקֵּשׁ בֶּאֱמֶת: תִּבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם! וְחוֹזֵר עַל הַמִּלִּים שׁוּב וָשׁוּב, בְּוַדַּאי תְּפִלָּתוֹ הָיְתָה מְקָרֶבֶת מְאֹד אֶת הַגְּאֻלָּה. וְכֵן בְּעִנְיָנִים פְּרָטִיִּים, אִם הָיָה הָאָדָם מְבַקֵּשׁ בֶּאֱמֶת: “חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת”, וְהָיָה חוֹזֵר עַל הַמִּלִּים הַלָּלוּ וּמְבַקֵּשׁ שׁוּב וָשׁוּב: חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת – כְּמוֹ שֶׁאָדָם שֶׁבֶּאֱמֶת מַרְגִּישׁ אֶת הַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ אָמוּר לְבַקֵּשׁ, אָז בְּוַדַּאי הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עָלָיו, וּמַשְׁלִים לוֹ אֶת חֶסְרוֹן הַדַּעַת, וּמִמֵּילָא הָיוּ נִשְׁלָמִים כָּל חֶסְרוֹנוֹתָיו הָאֲחֵרִים. כִּי מֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת נִמְשָׁכִים כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת, וּמִשָּׁם כָּל הַצָּרוֹת. וְכַאֲשֶׁר אָדָם זוֹכֶה לִקְנוֹת דַּעַת, כְּבָר לֹא חָסֵר לוֹ כְּלוּם. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ.

וּבִפְרָט בַּבְּרָכָה: “אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ”, שָׁם צְרִיכִים בְּיוֹתֵר לְכַוֵּן שֶׁיִּתְגַּלֶּה הָאוֹר שֶׁל הַתְּפִלָּה, שֶׁבָּהּ תְּלוּיָה כָּל הַגְּאֻלָּה. וְזוֹ עִקַּר כַּוָּנַת הַבְּרָכָה הַזֹּאת, כִּי כָּל עִנְיָנוֹ שֶׁל דָּוִד מְשִׁיחָא הוּא עִנְיַן הַתְּפִלָּה, כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים, וּכְשֶׁמְּבַקְּשִׁים “אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ”, מְבַקְּשִׁים שֶׁיִּתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם הָאוֹר שֶׁל הַתְּפִלָּה. וְזֶה שֶׁמְּבַקְּשִׁים “כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ וְכוּ’”, שֶׁמְּבַקְּשִׁים אֶת הַיְשׁוּעָה וְהַגְּאֻלָּה שֶׁל ה’ כִּבְיָכוֹל, שֶׁתִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ, וְהִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ הִיא רַק עַל יְדֵי אוֹר הַתְּפִלָּה, שֶׁכֻּלָּם יִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ, וְיַאֲמִינוּ, שֶׁרַק הוּא יִתְבָּרַךְ קוֹבֵעַ הַכֹּל, וְהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָתוֹ, וְכָל חִסָּרוֹן רַק הוּא יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לְהַשְׁלִים.

כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם, וְהוּא קָבַע חֻקִּים בָּעוֹלָם, וְהוּא קָבַע שֶׁכָּל הַגְּאֻלָּה תָּבוֹא רַק עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן בְּתוֹרָה ז’: “דַּע כִּי עִקַּר הַגָּלוּת אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל חֶסְרוֹן אֱמוּנָה” – הַיְנוּ חֶסְרוֹן תְּפִלָּה, כִּי אֱמוּנָה זוֹ תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה”, וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: פְּרוּשׂוֹת בִּתְפִלָּה. וְזֶה שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים: לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ וְכוּ’, שֶׁיִּתְגַּלֶּה הָאוֹר שֶׁל הַתְּפִלָּה, וְיִתְגַּלּוּ אוֹתָם הַצַּדִּיקִים שֶׁמְּאִירִים אֶת הָאוֹר שֶׁל הַתְּפִלָּה, שֶׁמְּלַמְּדִים אֶת הָעִנְיָן שֶׁל הַתְּפִלָּה, וּמְעוֹרְרִים אֶת הָעִנְיָן שֶׁל הַתְּפִלָּה; שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יִתְקָרְבוּ כְּבָר לָעִנְיָן שֶׁל הַתְּפִלָּה.

כִּי זֶה כְּבָר אָמַר הָאֲרִיזַ”ל, שֶׁהַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה לֹא תִּהְיֶה בְּחֶסֶד, אֶלָּא הִיא תַּגִּיעַ לָנוּ עַל יְדֵי רִבּוּי תְּפִלּוֹת, שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יִתְפַּלְלוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה, עַד שֶׁיַּגִּיעַ לָהֶם כְּבָר בִּזְכוּת רִבּוּי הַתְּפִלּוֹת לְהִגָּאֵל. וְלֹא כְּמוֹ הַגְּאֻלָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיְתָה כֻּלָּהּ חֶסֶד חִנָּם. וְאַף עַל פִּי שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל צָעֲקוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַתַּעַל שַׁוְעָתָם וְכוּ’, וְיִשְׁמַע וְכוּ’, אֲבָל זֶה הָיָה מְעַט, וְאַחֲרֵי הַכֹּל הַגְּאֻלָּה הָיְתָה בְּחֶסֶד.

אֲבָל הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה תִּהְיֶה עַל יְדֵי רִבּוּי תְּפִלּוֹת בִּלְבַד, בִּזְכוּת וְלֹא בְּחֶסֶד. לָכֵן כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בִּשְׁלֹשׁ הַתְּפִלּוֹת, וּלְהִתְפַּלֵּל כָּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּכַוָּנָה, וְלֹא יִתְעַצֵּל לַעֲמֹד שָׁעָה אֲרֻכָּה בְּכָל תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וּלְפָחוֹת בְּאַחַת מֵהֶן. וְכֵן צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק בְּשָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת, וְלִצְעֹק אֶל ה’ וּלְבַקֵּשׁ שֶׁיְּרַחֵם עָלֵינוּ וְיִגְאַל אוֹתָנוּ. וְהָעִקָּר לְבַקֵּשׁ שֶׁיִּתְגַּלֶּה הָאוֹר שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא הָאוֹר שֶׁל הַתְּפִלָּה. כִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ זֶה תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וַאֲנִי תְפִלָּה”, וְזוֹ הַסִּבָּה שֶׁה’ בָּחַר בּוֹ לִהְיוֹת מָשִׁיחַ. כִּי “מָשִׁיחַ” זֶה מִלְּשׁוֹן מֵשִׂיחַ, וְהַמָּשִׁיחַ יְלַמֵּד אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לְהִתְפַּלֵּל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּשֵׁם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, שֶׁמָּשִׁיחַ יְלַמֵּד אֶת עַם יִשְׂרָאֵל אֵיךְ מִתְפַּלְּלִים שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה נָקִי, שֶׁזֶּה כָּל מַה שֶּׁחָסֵר בָּעוֹלָם.