אימייל מהשמים

שלחתי לכולם מיילים והבהרתי את
האמת. ביקשתי שלא יאמינו לעלילת
השווא שנאמרה על הזמר. אבל גיליתי
שאנשים פתיים ומאמינים לכל מה
שמלעיטים אותם. מה אעשה עכשיו?
 
 
זה היה בערב שלפני יום כיפור, כשהתיישבתי במשרדי המאובזר. השעה הייתה שתיים אחר חצות לילה והעולם כולו נם את שנתו בשלווה. התקרבתי אל המחשב, ובלחיצה אחת נפתח מולי המסך. החלטתי לשלוח אימייל להקב"ה, מכיוון שרציתי לדעת מה אני צריך לתקן והאם ה'ביג בוס' מרוצה מעבודתי.
 
קיבלתי אישור שהמכתב אכן נשלח ליעדו והמתנתי מעט על כסאי עד לקבלת התשובה. משראיתי אור מהבהב על המסך, הבנתי שבקשתי התקבלה ומכתב חדש נכנס למייל שלי. בדקתי את הכתובת ואכן, הכל היה לפי הציפיות, המען היה: "שער השמים".
 
בהתרגשות לחצתי על המקש לפתיחת המכתב וקראתי: "בני חביבי! לשאלתך מה עליך לתקן, אענה לך בקיצור: הפגם העיקרי שלך הוא בנושא שמירת הלשון. לפרטים, מצורפים בזאת כל שמותיהם של אותם אנשים עליהם דיברת לשון הרע מאז ועד עצם היום הזה. איחולי הצלחה, שער השמים".
 
אין מה לומר, דווקא שמחתי באותו רגע. שכן, לדעתי קל מאוד לשוב על עבירה כה פשוטה. לקחתי בחשבון שבודאי אצטרך להרים כמה טלפונים וליישר הדורים פה ושם. אבל באופן כללי, הכל יסתדר וכולם ימחלו. אז הייתי עדיין תמים, אפשר לומר אפילו תמים מאוד. לא העליתי בדעתי את הקושי העצום שבדבר. וכך, בהרגשה קלילה, לחצתי על "עבור" ורשימת הנפגעים מדבריי נפתחה. הייתי בהלם. לא חשבתי שכל כך הרבה מקרים נזקפים לחובתי. כשהצצתי בחלק התחתון של העמוד ושמתי לב שהוא רק דף אחד מתוך מאות דפים, שבכל אחד יש לפחות חמישים שמות, התחלתי להריח צרות. קלטתי שהעסק מסתבך ולא כזה חפיף כמו שחשבתי. ראשי החל מפגין את קיומו על כתפיי בדפיקות קלות. לא ידעתי מאיפה מתחילים בכלל!!! לבסוף החלטתי לבחור בשם אחד וממנו להמשיך הלאה.
 
כך יצא שהגורל נפל על שם שלא כל כך זכרתי: אורי פשיוורסקי. גירדתי את פדחתי בניסיון להיזכר למי שייך השם הזה ומה חטאתי כלפיו. ומשלא הצלחתי, הבנתי שהמחשב יעשה בשבילי את העבודה טוב יותר. לחצתי לקבלת פרטים נוספים על אותו שם, ומסמך נוסף נפתח מולי, בו היו כתובים פרטי הנפגע: אורי פשיוורסקי, גר ברחוב השופט 3/4, ירושלים. עיסוק: לשעבר זמר מוצלח בחתונות ואירועים, כעת מובטל בביתו מחוסר ביקוש. אהה, עכשיו נזכרתי באורי, דווקא זמר לא רע. ראיתי אותו לפני שנתיים בערך, בחתונה של ידיד רחוק שבה הוא שר. הייתי מאוד משועמם ואולי בגלל זה שמחתי מאוד כשראיתי את בן דודי מתקרב לעברי. הוא התיישב לידי וגלגלנו שיחה על דא ועל הא. תוך כדי הוא שאל אותי מה אני חושב על הזמר הזה, ואילו אני התרגשתי שמישהו שואל לדעתי והיא חשובה לו. החזה התנפח בגאון, כדרכם של אנשים חשובים, ובעוד אני מניף את ידי לביטול, עניתי: "לעניות דעתי, הזמר הזה שר נחמד, לא יותר מזה. קולו קצת צרוד ולפעמים הוא נשמע קצת מזייף". ידידי הקשיב לי ברצינות ואמר: "באמת?! אם זה ככה, אומר לאחייני שלא יזמין אותו לשיר בחתונתו, אפילו שהוא דווקא רצה אותו מאוד".
 
אח, באמת שלא נעים להיזכר בדברים לא יפים שעשית, זו הייתה ממש טיפשות של רגע. אבל אין ברירה וצריך לבקש סליחה מהנפגע ועוד לפני כן, צריך לבדוק כמה אנשים שמעו את הדברים כדי שאוכל לשכנע אותם שהם כלל לא נכונים ושהזמר ההוא אכן מוצלח וקולו ערב ונעים לאוזן. ובכלל, מסכן אורי. הוא הפסיד עבודה מכניסה בגלל רכלנותי הסכלה. איפה היה השכל שלי באותו רגע?!?
 
לחצתי "פתח" ואז התגלתה מול עיניי רשימה ארוכה של שמות האנשים ששמעו את הדברים, ואף דאגו להעביר אותם הלאה. כל אחד מסר את לשון הרע "רק" לחבר/מכר/ידיד וכך זה הגיע להרבה אוזניים שדווקא נטו להאמין לו. חלקם ביטלו את ההזמנה שכבר בוצעה, וחלקם מראש העדיפו שלא להזמינו. כך נוצר מצב שבו נותר הזמר ללא עבודה, מושפל ותוהה מדוע כל כך הרבה אנשים לא רוצים בו או מבטלים את הזמנתם בלי שום תירוץ הולם, והוא שקע בתוך עצמו ובדיכאון נוראי. אשתו סבלה מזה והילדים התביישו להביא חברים הביתה, שמא אביהם יתפרץ פתאום. בקיצור, חייהם טבלו בעצב. וכל זה רק בגללי. הבושה שצרבה את פניי מובנת, נכון?
 
הרגשתי חובה עצומה לתקן את העוול שנעשה כאן. וממחשבה למעשה, הדפסתי את הרשימה והדפים הרבים שנפלטו מן המדפסת היוו איום גדול, הרי את כל השמות האלו אני אמור לשכנע שהדברים שנאמרו אינכם נכונים, אין להם כל קשר למציאות… ממש לא נעים. אזרתי אומץ וניגשתי למלאכה. דבר ראשון שלחתי לכולם מיילים שבהם הבהרתי את האמת וביקשתי שלא יאמינו לעלילת השווא שנאמרה על הזמר. אבל כאן נוכחתי לראות עד כמה אנשים פתיים ומאמינים לכל מה שמלעיטים אותם, הרבה מכתבים נחרצים חזרו אלי, כדוגמת: "אל תבלבל את הראש", או "האם העורב שילם לך כדי שתגן על קולו הערב?"…
 
מה אעשה עכשיו? כיצד אתקן את העוול שנעשה?
 
איתרתי את מספרי הטלפון של האנשים שלא האמינו לדברים והתקשרתי לכל אחד מהם. רציתי לשכנע אותם שאורי הוא זמר מאוד מוכשר שיודע לסחוף את הקהל. בסופו של דבר, חלקם האמינו לי, חלק לא רצו בכלל לשמוע, כמה מהם לא היו בבית וחלק לא יכלו לדבר. בקיצור, גם בדרך זו נחלתי כישלון מוחץ.
 
אחרי שניסיתי לתקן את חטאי בעוד כל מיני דרכים שלא בדיוק הניבו תוצאות מזהירות, החלטתי להתקשר לנפגע בעצמו, לאורי פשיוורסקי, ולבקש את סליחתו. ברטט חייגתי את הספרות, מתפלל לתאם איתו פגישה, אך רק צילצולים מונוטונים נשמעו באוזניי ולאחריהם: "הגעתם לתא הקולי של…" הורדתי את הטלפון באכזבה, כמי שמבין שהוא לא ראוי למחילה… הרי כל כך הרבה צער ונזק גרמתי לאורי, וכה קשה עבדתי לכפר עליו. וזה רק אחד ממאות האנשים שדיברתי עליהם המהלך חיי. ואני, אנה אני בא????
 
אספתי את עצמי ויצאתי לרחוב, מחפש לפי הכתובת שבידי את ביתו של אורי, בתקווה למצוא אותו שם. כשהתקרבתי, ראיתי התקהלות קטנה ושמתי לב שלשער הייתה מוצמדת מודעה בשחור לבן. כן, אורי הזמר נפטר, הוא לא עמד במסת כאבי הלב שבאו עליו. עמדתי כמסומר למקומי, הלום רעם ודמעות זולגות בשטף מעיניי. נתתי להן לזרום בחופשיות, ללא הפרעה. היה זה בכי של תסכול וייאוש, אך גם בכי מטהר ומשחרר.
 
לפתע, ראיתי את עצמי בחוף הים אי שם בין אשדוד לאשקלון, רק אני והחושך מסביב, מתחתיי חול ומלפניי רוחש לו הים, מתנשאים להם הגלים, עולים ומתנפצים אל החוף, אני חש שכל גופי מתרוקן מדמעות שאינן מפסיקות לזלוג לרגע. קיוויתי שהחמאס ישגר טיל גראד שינחת לי ישר על הראש…. "אבאאאאאאאאאאאא!" נפלטה צעקה מפי.
 
ופתאום, אני חש שיד נוגעת בי ומישהו שואל: "קרה משהו?" התבלבלתי לגמרי. היכן אני? האם אורי לא נפטר? לא, השמים ממעל והשמש זורחת לעוד יום חדש. הגיע הבוקר וכל הסיפור הזה היה רק חלום. העברתי את ידי על פניי, הן רטובות לגמרי, כנראה שבכיתי…
 
אז נכון שזה היה רק חלום ושאורי חי ומצליח בעבודתו. נכון שאין כזה דבר לשלוח אימייל לשמים. אבל אני החלטתי לנצור את הדברים על לוח ליבי. כעת אני יודע מה יכול לגרום כל משפט קטן ואומלל ואזהר שבעתיים, אולי גם אמריץ את חבריי לנצור את לשונם. אוכל להסביר להם על פי המשל הבא שאותו סיפר החפץ חיים זצ"ל: נדמיין לעצמנו כרית שבה נוצות רבות וקטנטנות, נוכל לקחת את הכרית ולקרוע אותה ולפזר את הנוצות לכל עבר. אכן, זה אולי נחמד לראות איך כל הנוצות מתעופפות באוויר. כל כך קל לעשות זאת. אולם, עתה עלינו לאסוף את כל הנוצות עד לאחרונה, וכמובן שזה קשה מאוד ואפילו בלתי אפשרי. כך הוא הדבר כמדברים לשון הרע ורכילות. לומר את הדברים זה דבר קל ולא פעם נשמע כיף ומעניין. אבל כמה עבודה תחכה לנו כשנרצה לפייס את הנפגע, במיוחד אם נגרם לו נזק. נזכור שגזילה אפשר להשיב, אך דיבורים לעולם אי אפשר להחזיר למקומם לאחר שכבר יצאו.
 
אלו דברים שהפנמתי עמוק בליבי ואני מקווה שיהיו לתועלת הכלל, ללמוד להתרחק מדיבורים רעים על הזולת כמו מאש שורפת וכואבת, ונזכה לדבר רק דברים טובים תמיד, אמן!
 
       
* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס"