סמכות ודוגמא אישית

גם אם תנסה לגרום לאשתך או
ילדיך לשפר את מעשיהם, למען עבודת
השם, זאת תהיה מהומה. אחרי הכל,
אף אחד לא אוהב דיקטטור צבוע…
 
 
אומר רבי נחמן מברסלב:
 
"כי יש בכל אחד מישראל בחינת מלכות, וכל אחד לפי בחינתו כן יש לו בחינות מלכות. יש שהוא שורר בביתו ויש שהוא מושל ביותר, וכן יש שהוא מושל על כל העולם – כל אחד לפי בחינת המלכות שיש לו… ובחינות המלכות הזאת שיש בכל אחד היא באיתגליא (בנגלה) ובאיתכסיא (בנסתר). באיתגליא – היינו הממשלה שיש לכל אחד לפי בחינתו, שהוא מושל על אלו האנשים באיתגליא כפי בחינת המלכות שלו כנ"ל. ובאיתכסיא הוא, כי גם יש לכל אחד לפי בחינתו בחינת מלכות באיתכסיא, דהיינו שאף שבאיתגליא נראה שאין לו שום ממשלה על אלו האנשים, עם כל זה באיתכסיא ובהעלם גדול הוא מושל על אלו האנשים, כי נשמתם הם תחתיו ונכנעים תחתיו. וגם זאת הבחינה של מלכות באיתכסיא היא לכל אחד לפי בחינתו. ויש אחד, שבאיתגליא אין לו שום ממשלה, ואף על פי כן באיתכסיא ובהעלם גדול הוא מושל על כל הדור, ואפילו על כל צדיקי הדור, כי כל נשמותיהם הם כולם תחת ממשלתו ומלכותו, וכולם נכנעים וכפופים אליו, רק שהוא בהעלם גדול. כמו כן זאת הבחינה של מלכות באיתכסיא, שאף שבאיתגליא אין לו שום ממשלה, עם כל זה בהעלם גדול הוא מולך עליהם, והם כולם תחתיו ונכנעים לו.
 
"וצריך כל אחד לבלי להשתמש עם בחינות המלכות שיש לו להנאתו ולצרכו, שלא תהיה בחינות המלכות אצלו כעבד למלאות תאוותו, רק שתהיה בחינת המלכות בבחינת בן חורין… לבלי להשתמש בו להנאתך… כי אם להשם יתברך, בבחינת "והייתה לה' המלוכה" (עובדיה א), דהיינו להשתמש עם המלכות לעבודת השם יתברך, דהיינו להזהיר ולהוכיח את כל הנשמות שנכנעים אליו, כל אחד ואחד לפי בחינות המלכות שיש לו באיתגליא ובאיתכסיא. הן אם הוא מושל בביתו, צריך להזהיר ולהוכיח את בני ביתו, ואם יש לו ממשלה יותר, מוטל עליו להזהיר יותר ויותר אנשים, לפי בחינת המלכות שלו" (ליקוטי מוהר"ן, נ"ו סימן א-ב).
 
אז איך אדם יכול להדריך ולהזהיר אחרים בעבודת השם? הדרך האמיתית והיחידה היא כאשר האדם עצמו מהווה דוגמא אישית! למעשה, זה מאוד נכון וחשוב כשזה מגיע לביתו של האדם – אשתו וילדיו. אם אתה רואה שאשתך או ילדיך עושים משהו לא נכון, עליך לדעת בוודאות שזה רק משקף אותך. את הפנימיות שלך!
 
וכמו כל דבר בבריאה, השם ברא "זה לעומת זה". הוא ברא גם את הפוטנציאל לעשות דברים בקדושה, וגם את הפוטנציאל לעשות דברים לא בקדושה. מלכות לא יוצאת מן הכלל. מלכות לא קדושה היא כאשר אדם משתמש בכוחו ובשליטה שניתנו לו ומכריח את האנשים תחתיו לעשות את רצונו, או לנהוג כפי שהוא רוצה או קובע. גם אם תנסה לגרום לאשתך או ילדיך לשפר את מעשיהם, למען עבודת השם, זאת תהיה מהומה. כי אף אחד לא אוהב דיקטטור צבוע…
 
אני נזכר במעשה שהיה לי לפני עשר שנים, כאשר התחלתי את צעדיי הראשונים בתשובה. זה היה כשהלכתי פעם אחת לבית הכנסת בשבת בלוס אנג'לס, המקום בו גרתי. נכנסתי פנימה וראיתי את רב בית הכנסת מדבר בלי סוף עם קהל המתפללים. 'בוקר טוב' לזה, ו'איך אתה מרגיש?' להוא, בלי הפסקה. כשהגיע זמן הקריאה בתורה נשמעה קריאה לשקט. אני זוכר עד כמה זה היה מגוחך. אותו רב שלא הפסיק לדבר פתאום חובט באגרופו על הבמה ומבקש שקט. הוא חזר על זה כמה פעמים בזמן קריאת התורה, אבל אף אחד לא שם לב לבקשתו. אם הוא היה מתקיף אנשים עם אקדח לייזר יכול להיות שהם היו נענים, אבל הם בטוח היו שונאים אותו. לבית הכנסת הזה לא חזרתי יותר…
 
ובכן, תנחשו מה, אנחנו עושים בדיוק אותו דבר בבית שלנו, וכל הזמן. איך אדם מצפה שאשתו או ילדיו לא יעשו את מה שהוא עושה בעצמו? בואו נהיה מציאותיים.
 
עכשיו בואו נסתכל על המלכות שבצד הקדושה. מלכות זו משיגים על ידי שמבחינים בהתנהגות השלילית באחרים, ואז – במקום להעיר או לבקר אותם – אתה בעצם עובד על עצמך בנקודה שאתה רואה ועושה את השינוי המתאים והרצוי בעצמך. זה בהחלט ינשא אותך. לא רק שבני משפחתך או אלה שתחת השפעתך יאהבו אותך, אלא שאתה באמת תצליח להשיב אותם לעבודת השם בלי שום ירייה אחת!
 
זו העבודה האמיתית שלנו כאן בעולם הזה, לראות את השם בכל דבר, בכל מקום, בכל מצב, ולהבין שכל מה שקורה בחיינו נמצא תחת שליטתו והשגחתו המלאה של השם. ולא רק, אלא שהמטרה של כל דבר שקורה לנו היא לצורך התיקון של נשמתנו, כדי שנזכה להתקרב אל השם. כשאנו עושים את התיקון העצמי הזה ומתקרבים אל השם, אנו מקרבים גם את כל הסובבים אותנו אל השם.
 
יהיה רצון שכולנו נתברך במושג האמיתי של מלכות ונזכה להשפעה חיובית על עצמנו ועל הסובבים אותנו.