המהפך הגדול בעולם הקטן

איך הייתי מרגישה, אם הייתי
מאותן נשים שדיברו עליה, באותו
רגע בגן המשחקים, כשהיא
סיפרה לי את האמת?!…
 
 
מאז שלמדתי (ועודני לומדת) את הספר בגן האמונה של הרב שלום ארוש, השם זיכה אותי לעבוד הרבה על המידות שלי, שכן זהו חלק בלתי נפרד מלימוד וחיזוק האמונה.
 
ברגע שלומדים שהכל מהשם ואין דבר כזה "מקריות", אין 'עשו לי' וגם אין 'לקחו לי' – כי כל מה שקורה לנו על ידי אנשים זה לא באשמתם, כי הם השליחים של השם, כמו דוגמת המקל שהרב מציג בספר.
 
ברגע שהבנתי את זה, החיים שלי נהיו נפלאים. לא עוד מריבות, תחרויות, רכילות ולשון הרע. ומעבר לאיסור שבדבר, חשוב לדעת שאין כל טעם בדברים הלא מועלים הללו מכיוון שהשם מנהל את העולם. נקודה.
 
לא מזמן, פגשתי חברה מהשכונה (בהשגחתו המופלאה של השם) שלא ראיתי הרבה זמן. ישבנו באחד מגני המשחקים, הילדים שיחקו במתקנים ואנחנו התחלנו לדבר. התובנות והשיעור שהשם לימד אותי מאותה פגישה הותירו אותי נפעמת. כמה טוב הבורא וכמה תורתו היא אמת, במיוחד בדברים שקשה לנו ליישם ביומיום, כמו לימוד זכות והחשיבות של שמירת הלשון.
 
וברשות אותה חברה אני מספרת לכם את הסיפור.
 
אותה חברה היא אישה טובה ואם מסורה ל-5 ילדים שנראית כאילו רק עכשיו התחתנה. אם יצא לכם להיות בחברתן של נשים אחרות שמכירות אותה, הייתם שמים לב ששמה היה עולה בשיחה כזו או אחרת. הנושא שבשלו עלה שמה "לכותרות" בעיקר היה: הלבוש 'המתוקתק' והאופנתי שלה, ועל גבול המינימום והמקסימום של גדרי הצניעות.
 
צניעות, כמובן, היא דבר שתמיד אפשר להתחזק בו, להדר ולשפר יותר, בין אם זה בסוג הגרביונים או הדרך בה אישה קושרת את המטפחת על ראשה, אורך הבגדים וכו'. ובכלל, להתחזק בצניעות הפנימית שהיא לא פחות חשובה!
 
כחלק מעבודת המידות שלי ולימוד שתי הלכות בנושא שמירת הלשון ביום, לא הייתי מתייחסת לדיבורים ומלמדת עליה זכות בליבי.
 
באותה פגישה "מקרית" בגן המשחקים, היא פתאום החלה לשפוך את ליבה בפניי. היא סיפרה לי שפעם היא הייתה הרבה יותר חזקה בנושא, מקפידה על גרביים עבות, חצאיות ארוכות וחולצות מכופתרות… עד שבעלה אמר לה שהוא לא אוהב את המראה הזה, את איך שהיא מתלבשת, ולדעתו היא צריכה לשנות את סגנון הלבוש. היא אמרה לי שזה מאוד כאב לה, אבל הקונפליקט איתו התמודדה היה קשה: שלום הבית שלה או האמת לאמיתה, שכרגע בעלה לא רואה.
 
כששמעתי את הסיפור שלה הרגשתי כאב גדול בלב בשבילה, גם בגלל מה שהיא עוברת בבית, אבל יותר מכל בגלל כל מה שמסביב. כן, כמה חשוב לא לדבר על אף אחד ולא לחשוב דברים על אנשים, אנחנו הרי לא יודעים כלום! "ה' בוחן כליות ולב" – בורא עולם יודע את הסיבה האמיתית מבפנים. אנחנו בני אדם שרואים רק את החיצוניות, וזו הסיבה שאנו מרשים לעצמנו לדבר, לבקר, לקטלג… אבל מי אמר שקיבלנו רשות לעשות את זה? מי אמר שזה מותר?!?
 
אדם יכול להסתובב כל היום כשהוא נפוח מרוב גאווה מזויפת (זה מה שאנחנו רואים), אבל בתוך תוכו אי אפשר לדעת מה עובר עליו – בין אם זה עם בן/בת הזוג, הילדים, מצב כלכלי וכו', שמובילים אותו להרגיש כך (ולא שגאווה היא מידה טובה חלילה, ולא שצריך להתנחם בה, אבל גם ממקום כזה אפשר לחפש את הטוב, משהו, נקודה קטנה שבעזרתה אפשר ללמד זכות על האדם).
 
חשבתי על איך שהשם מסובב ומשגיח על הכל, על הלימוד שהוא מזכה אותי בנושא שמירת הלשון – להימנע מרכילות, דיבורי לשון הרע ושמיעתם, וכל כך הודיתי להשם שתמיד זכיתי ללמד עליה זכות. איך הייתי מרגישה, אם הייתי מאותן נשים שדיברו עליה, באותו רגע בגן המשחקים, כשהיא סיפרה לי את האמת?!…
 
אנחנו מוצאים את עצמנו מחמירים בכל מיני דברים, אבל בדברים שלכאורה נראים בעינינו זניחים ושכיחים – אנו נוטים להקל ראש. תראו מה עובר על אותה אישה! את זה אף אחד לא יודע. היא מנסה להתחזק, לעשות את רצון השם, והניסיון מגיע מתוך הבית שלה, מהאדם הכי קרוב אליה – בעלה. אין דבר יותר קשה מזה. הבנתי אותה מאוד, גם לי יש את הניסיונות מהבית (למי לא?). ומצד שני, התחזקתי מאוד. הרגשתי שקיבלתי מעין המחשה, כאילו השם נתן לי לראות במו עיניי ממש עד כמה חשוב נושא שמירת הלשון ולימוד הזכות על כל אחד מישראל.
 
מעבר לאינטרס שיש לכל אחד מאיתנו להישמר בנושאים אלה, שכן ברגע שמדברים על אדם אחר השפע שלנו עובר אליו, ואילו העבירות שלו עוברות אלינו (ראו דבריו של ה"חפץ חיים" בספרו הלכות שמירת הלשון). הרי גם כך אנו עובדים כאן, בעולם הזה, קשה מאוד כדי לצבור זכויות שם בשמים, נכון? האם נתתם דעתכם על עניין לימוד זכות, עד כמה נושא זה חשוב ומכריע את הדין שלנו גם כאן בעולם הזה?
 
אזמרה, רק אזמרה…
 
אחד השיעורים החשובים של רבי נחמן מברסלב הוא תורה רפ"ב, אותו תמצאו בספרו המפורסם "ליקוטי מוהר"ן, והנקרא בפי כל: תורת אזמרה.
 
"דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש למצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא מעט טוב ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה… ועל ידי זה שאתה מוצא בו עוד מעט טוב, ששם אינו רשע, ואתה דן אותו לכף זכות, על ידי זה אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות…"
 
העולם הגדול עובר מהפכות. אירועים לא שגרתיים קורים סביבנו. גם אנחנו, שנמצאים בחודש אדר ב' (אחרי שחווינו את שמחת חודש אדר א' וממשיכים איתה לחודש נוסף, מתנה מתוקה מהשם) וזכינו למהפך הגדול ("ונהפוך הוא"), צריכים לעשות מהפך בעולמנו הקטן – בראש ובלב. ללמד זכות, לשמור על לשוננו, לאהוב כל אחד מעם ישראל אהבה אמיתית וטהורה, כי האמת היא אחת – כולנו משפחה אחת גדולה, משפחת ישראל. ונכון, בכל משפחה יש קצת ויכוחים, אי הסכמות וכו', אבל יש דבק חזק מאוד ששומר על האחדות – אהבה!
 
זאת משימה לא פשוטה, אבל כמו שמלמד אותנו הרב שלום ארוש בספרו: העיקר הוא הרצון! אם נרצה לשנות ולהשתנות, השם יתברך יעזור לנו.