פנקס חובות

עם פנקס כזה אף אחד לא ידפוק
על דלת הבית ולא ידחק או ילחץ אותו,
גם לא יתבע אותו לדין בבית משפט.
לא יהיו לו מריבות ולא ריביות או כל
דבר שעלול לעכב או למנוע…
 
 
בגן האושר, חלק 17
 
בספר שיחות הר"ן (קכ"ב) מצאנו את השיחה הבאה:
 
"ועניין זה צריכים לידע מאוד, וצריכין ללמוד עצמו להרגיל את עצמו בזה מאוד, כי לכל אדם חסר הרבה, אפילו בעלי בתים ועשירים גדולים, וצריך לזה להסתפק במיעוט ולהנהיג ביתו כפי השעה והזמן. ואם נדמה לו שצריך מלבוש או לאשתו ובניו, אף על פי שמוכרח לו, אל ידחק השעה ללוות ולהקיף ולהיות בעל חוב, אך ימתין עד שיבוא עתו, וטוב לסבול דוחק אפילו במזונות, וכל שכן במלבושים ודירות וכו', ולא להיות בעל חוב. ומוטב שיהיה בעל חוב לעצמו או לבני ביתו במלבושים, מלהיות בעל חוב לחנווני או לאחרים. כי בכל ענייני פרנסה צריכין להמתין, עד שיובא עתו כנזכר לעיל, כמו שכתוב: "עיני כל אליך ישברו, ואתה נותן להם את אכלם בעתו" (תהלים קמ"ה, טו)".
 
רבי נתן הביא שיחה מעניינת וחשובה מאוד מפי רבו – רבי נחמן מברסלב. בשיחה זו ציין "מוטב שהאדם יהיה בעל חוב לעצמו או לבני ביתו במלבושים, מלהיות בעל חוב לחנווני או לאחרים" – אין זה אומר שהבעל קיבל לגיטימציה להתחמק מחובותיו כלפי אשתו ובני ביתו. אדרבה, עליו להתייחס לחוב זה במלוא הרצינות, כחוב של ממש ואף יותר מזה, והצורך של אשתו יעמוד לפני כל צורך אחר, וכל שכן לפני ענייניו האישיים.
 
וכדי שיעמוד בהתחייבויותיו כלפי אשתו, ייקח הבעל לעצמו פנקס, שלא ידע ממנו שום אדם, גם לא אשתו, ויכתוב: "פה אני רושם לעצמי את כל מה שאני חייב לבני ביתי". כל אימת שיש לו צורך שהוא מעבר ליכולתו – יציין זאת בפנקס וירשום לפניו שהוא חייב לאשתו דבר/חפץ וכו', כלומר – שיהיה בעל חוב לאשתו. ואז יעשה את כל המאמצים – תפילות והשתדלויות הכרחיות, ולא ירפה עד שייתן לאשתו את מה שהיא מבקשת ממנו.
 
צריך לדעת היטב, שאף על פי שצריך להתנהג בסבלנות ולא לדחוק את השעה, להנהיג את עצמו לא לעשות חובות בשום אופן, אולם כל זה כדי שיחנך את עצמו לחיות בשכל הישר הזה. אך לא יאמר לאשתו שום מילה על המצב הכלכלי, אלא אדרבה, הוא צריך לפייסה ולהרחיב את נפשה, למלא את בקשתה בשמחה. אם ייקח על עצמו אחריות מלאה למלאות בקשותיה, וחסרונותיה יהיו חשובים לו יותר מכל חוב אחר, מכיוון שהיא בעל חובו הראשון.
 
ואם תאמר, לכאורה יש כאן סתירה, הלא מצד אחד אסור להיכנס לחובות, ומצד שני אני רוצה לתת לאשתי את מה שהיא מבקשת ממני – מה יעשה אדם שאין לו אפשרות? על זה אמרו חז"ל: "ויכבד את אשתו ביותר ממה שיש לו". כיצד? כאשר אדם באמת רוצה לכבד את אשתו ביותר ממה שיש לו, אז השם יתברך עוזר לו ומזמן לו את האמצעים לכך. הרי השם יתברך בעצמו ציווה עליו לכבד את אשתו ביותר ממה שיש לו, ומכיוון שכך ציווה הוא בודאי ייתן לו לקיים זאת.
 
הדבר בדוק ומנוסה. מי שמקיים זאת בתמימות, כלומר שרוצה באמת בפנימיות ליבו לכבד את אשתו ביותר ממה שיש לו, מכיוון שמאמין שזה רצון השם – הוא מצליח לשמח את אשתו. ולא רק שלא חסר לו דבר, אלא נפתחים לפניו שערים של שפע ופרנסה, כי בזכות כבוד אשתו הוא זוכה לשפע.
 
לכן, אם האישה זקוקה לבגד וכרגע אין לבעל אפשרות לזה – עליו לרשום בפנקס את החוב הזה, וכן כל חוב כלפי הבית, ויקבל על עצמו להשתדל למלא זאת בלא שום עצלות או רפיון. וזה אומר שעליו לבקש ממי שהכסף שלו, לכן יתפלל לבורא עולם שימלא את חסרונו. כמו כן, יעשה את כל ההשתדלויות והמאמצים בגשמיות לצורך העניין. וכל דבר שבורא עולם זיכה את הבעל לקנות ולהשיג, הבעל יסמן לו בפנקס שחוב זה שולם.
 
אמנם החובות שבפנקס זה חשובים לא פחות מחובות לזרים, ואף גדולים ומאוד דחופים, אלא שהפעם אף אחד לא ידפוק על דלת הבית ולא ידחק או ילחץ אותו, גם לא יתבע אותו לדין בבית משפט. לא יהיו לו מריבות ולא ריביות או כל דבר שעלול לעכב או למנוע ממנו לעשות תשובה. גם אשתו לא תלחץ עליו, מכיוון שהוא באמת חפץ לעשות את רצונה. ואם הוא אכן עושה כל שביכולתו, אשתו תבין אותו ואף תחזק תעודד אותו.
 
אנשים שנהגו בעצה טובה זו ראו כיצד רשימת החובות שהם חייבים לעצמם הולכת ופוחתת, והשם משלים להם את כל החסרונות בעתו ובזמנו.
 
לכן, בעל יקר, עשה חשבון פשוט: איזה פנקס חובות אתה מעדיף? פנקס שבו אתה בעל חוב לעצמך ויש לך שקט נפשי וביכולתך להחזיר חובות אלה, וגם לעשות תשובה, או פנקס חובות לזרים המלווה בצער, יגון ולחצים?