ירושלים של זהב

לפעמים נדמה לאדם שאם יקנה
לכולם תיכף ומיד את כל מה שהם
מבקשים, אז הוא ימנע מריבות.
אבל ההיפך הוא הנכון!
 
 
בגן האושר, חלק 18
 
לפעמים, נדמה לאדם שאם הוא יקנה לכולם תיכף ומיד את כל מה שהם מבקשים ממנו, אז בדרך זו הוא ימנע מריבות. אבל ההיפך הוא הנכון! בתחילה, אמנם הוא ימלא את רצון כולם ללא שהיות, ונראה שבזה הוא חסך את המריבות איתם, אבל כשהחובות יתחילו להצטבר הם יביאו עימם ערימות של מריבות.
 
לעומת זאת, על פי העצה שנתתי בפרק הקודם – לעשות פנקס חובות בו ירשום את החובות לבני ביתו, ובדרך זו יחסוך מעצמו ויכוחים ומריבות.
 
ולא רק, אלא שיצליח לחיות על פי מה שהשם נתן לו, ועל החסר יתפלל ויבקש מבורא העולם שישלים את חסרונו. ובינתיים, ימשיך להתחזק במה שיש להיות שמח בחלקו. זאת הבעיה הגדולה ביותר שיש לאדם, אבל עבודה על נקודה זו מובילה לתוצאות מדהימות.
 
כמו כן, עליו להבין שהוא בסך הכל "פקיד" של השם יתברך, ובמקום לסבול את הייסורים הנוראים כבעל חוב לזרים, עדיך לסבול את החסרונות הללו, לעבוד על מידת השמח בחלקו ולהאיר את השמחה בבני ביתו עד שלא ירגישו בשום חסרון.
 
כך, יכתוב לעצמו מה הוא חייב לכל אחד מבני הבית ויתחזק בתפילה, כדי שיסייעו לו מן השמים להצליח במשימה. כי זו נחת הרוח שיש לבורא העולם – שעל כל חסרון אדם מתפלל ומבקש ממנו, ואז השם אכן משלים לו את חסרונותיו. ורק בשביל נחת רוח זו ברא השם יתברך את כל העולם! כי השם הוא כל יכול, וכשיעלה רצון מלפניו אז – "ישועת ה' כהרף עין", הוא ימלא את כל חסרונותיו של האדם בקלות ובמהירות. זו האמת, ורק זו האמת. רק כך יכול אדם לחיות חיים נכונים כפי שהשם משגיח עליו. וכדי שלא ירגיש את החיסרון, יש ללמוד את הספר בגן האמונה שבעזרתו זוכים להגדיל את האמונה בהשגחה המדויקת על כל אדם ואדם, ועל כל פרט ובריה בעולם ובכל העולמות, עד שכל בני המשפחה, כולל הוא עצמו, יהיו שמחים בחלקם.
 
יש להדגיש, שכאשר אנו לומדים שאסור לדחוק את השעה ולהיות בעל חוב, אין זה אומר שהאדם יתחמק מאחריות וישתמש בפנקס זה כתירוץ להוריד מעצמו את חובתו לפרנס את אשתו וילדיו. דבר זה הוא חוסר מוסריות נורא ואי עמידה בהתחייבותו בכתובה. בפרט כשאומר לאשתו שאינו יכול לעמוד בהתחייבות זו, שהרי היא בעל החוב הראשון שלו בכתובה. הנקודה היא, שייקח את הדברים לעבודה עצמית ויחזק את עצמו לא להיכנס לחובות. אולם לאשתו לא יאמר זאת, אלא רק יאיר לה פנים ויעודד אותה.
 
כך מצאנו אצל רבי עקיבא, שתחילה היה עני מרוד ולא היה לו אפילו בית הגון לגור בו. הוא ואשתו רחל לנו במתבן, כשהם מתכסים בקש ובתבן, ובבוקר היה מוציא משערות ראשה את הקש שהסתבך בו. ובאותם רגעים היה מדבר על ליבה, מעודד ומנחם אותה, והיה מבטיח לה שכאשר יתעשר יקנה לה תכשיט יקר מזהב הנקרא "ירושלים של זהב". ובזכות הכבוד שרחש לה זכה להיות גדול ישראל. ולא רק, רבי עקיבא העיד שכל מה שזכה בו – הכל בזכות אשתו, בזכות הכבוד שכבדה קיבל מנשמתה כוח גדול וברכה בלימודו, וגם זכה לעושר גדול, כמו שכתוב בגמרא (נדרים נ).