עבר, הווה ופייסבוק

במקום לחשוב איך החבר'ה מהעבר
יקבלו את זה כשיגלו מה נהיה ממני
אני מתמלאת בשמחה. כן, מאוד 'לייק'
ומאוד רוצה 'לשתף' את מי שרק אפשר…
 
 
"זה העבר", כתב לי 'חבר' מספר 226 בדף הפייסבוק שלי.
 
ה'חבר' שלי התייחס לתמונות שפרסמתי מהחתונה שלי, שהייתה לפני שחזרנו בתשובה. אחרי כמה שעות הסרתי אותן מהדף, תוך כדי חילופי מסרים עם ה'חבר' וביקורת עצמית של 'למה הייתי צריכה לפרסם את התמונות האלה בכלל?'
 
אני יודעת למה – כדי להזדעזע ולהתמלא ביראת כבוד.
 
השגתי את מה שרציתי: שרשור מחמיא ומעניין מלא 'לייקים'. התגובות היו משני המחנות בחיי: אנשים שהכירו אותי לפני החזרה בתשובה, ואלה שמכירים אותי רק עם כיסוי ראש וחלב ישראל במקרר (אני גרה בחו"ל). הקבוצה השנייה יצאה בהכרזות של הלם. הם לא האמינו שפעם היינו נראים כך. כל כך צעירים, כל כך יפים, כל כך מגולחים (כאן הכוונה לבעלי).
 
הייתי צריכה לעשות מיון קפדני של התמונות – תמונות שרב הנסתר על הגלוי יפורסמו (הכוונה לצניעות), ושחלקן הועלו גם על ידי ה'חברים' מלפני החזרה בתשובה. הייתי חייבת לגרום להן להיעלם בדרך כלשהי. חלקן השארתי מכיוון שהן לא 'מפלילות' וגם מראות את הרעננות של ימי הנעורים. אבל כשאני מסתכלת עליהן, אני מרגישה גל של רגשות מעורבים מכסה אותי. מצד אחד, זאת אני – רק עשרים שנה פחות מהיום. ומצד שני, אני מרגישה צביטה עמוקה. לא על הימים ההם של מסיבות הפיצה, אלא על הדברים שקרו, בהם נזכרתי כשראיתי את התמונות, על כל השעות שבזבזתי ברביצה מול הטלוויזיה, ועל השירים המטופשים ששרתי עם חברתי הלא יהודייה כששלג החל לרדת.
 
הרב שלום ארוש כותב בספרו חכמות נשים, שרבי נחמן מברסלב מלמד כי הדבר החשוב והעיקרי בתשובה הוא להכניע את ההתבוננות השלילית ובמקומה לבחור בהתבוננות חיובית וטובה. יש במילים אלה משהו מדהים. רבי נחמן מלמד אותנו משהו שנוגד את מחשבתם של רוב האנשים – שבעיניהם הדבר החשוב והעיקרי בחזרה בתשובה הוא להיות שבור ומדוכא וכן הלאה. למה? בגלל שהיצר הרע אומר לאדם שתשובה זה לראות את הרע שבתוכך – ואז: להיכנס לדיכאון, ליפול לעצבות ולהתייאש בזמנך הפנוי… אבל התורה מלמדת אותנו שההיפך הוא הנכון!
 
רבי נחמן נותן לנו את הדגל הירוק להיות מעודדים ושמחים מעצמנו, בלי שום קשר לעבר שלנו. אנחנו יכולים להיות שמחים ולחזור בתשובה כשחיוך על פנינו, ולא מתוך הלקאה עצמית. אינני יכולה לשחזר או להחזיר את הגלגל אחורנית, אבל אני בהחלט יכולה להסתכל על התמונות ולהבין שכל אחת היא חלק בלתי נפרד מהמסלול שהשם נתן לי, התוכנית שתוביל אותי לאמת.
 
אני עכשיו יכולה להודות להשם על כך שאני שני חלקים שונים זה מזה (עבר והווה) ומנסה לנתב את שני חלקי המציאות שלי לאחד שלם. זה חלק מהתיקון של נשמתי. אז הפסקתי לגעור בעצמי על איך חייתי פעם את חיי ולתת חיוך אחד ענק. אני מחייכת כשאני רואה את התמונות הישנות האלה, כי אני רואה את הדרך הארוכה שעשיתי עד לנקודה בה אני נמצאת היום.
 
אני רוצה ש-226 ה'חברים' שלי – משני המחנות – ידעו כמה השתניתי.
 
במקום לחשוב איך החבר'ה מהעבר יקבלו את זה כשיגלו מה נהיה ממני (חלקם הפכו לרבנים רפורמים וחלקם התרחקו מאוד מאוד מהיהדות), אני מתמלאת בשמחה על הדרך בה בחרתי, דרך אותה הם עדיין לא גילו, או שהעדיפו לא לגלות. ואולי, רק אולי, ניצוץ או שניים יאירו בנשמתם בעזרת התמונות של בן השלוש שלי, שנראה מאוד משועשע מהציצית והפיאות כשחיוך ענק על פניו.
 
"זה העבר", בהחלט שזה העבר. אבל תודה לא-ל, הבנתי את המסר. זה אחד שאני באמת 'לייק' ושמחה 'לשתף' אתכם בו.