בגן החכמה 37-38

וְהַנַּ”ל (הַיְנוּ הַטַּייוְול) חָטַף אוֹתָם, אֶת הַחֲכָמִים הָאֵלּוּ הַנַּ”ל, וְהֵבִיא אוֹתָם אֶל רֶפֶשׁ וָטִיט, וְשָׁם הָיָה יוֹשֵׁב הַטַּייוְול עַל כִּסֵּא בְּתוֹךְ הָרֶפֶשׁ, וְהִשְׁלִיכוּ אֶת הַחֲכָמִים הַנַּ”ל בְּתוֹךְ הָרֶפֶשׁ, וְהָרֶפֶשׁ הָיָה עָב וְדָבוּק כְּמוֹ דֶּבֶק מַמָּשׁ, (שֶׁקּוֹרִין קְלֵיי), וְלא הָיוּ יְכוֹלִים לָזוּז עַצְמָן כְּלָל בְּתוֹךְ הָרֶפֶשׁ, וְצָעֲקוּ (אֵלּוּ הַחֲכָמִים לְאֵלּוּ שֶׁהָיוּ מְיַסְּרִים אוֹתָם, דְּהַיְנוּ הַטַּייוְול וַאֲנָשָׁיו): רְשָׁעִים! עַל מָה אַתֶּם מְיַסְּרִים אוֹתָנוּ? וְכִי יֵשׁ טַייוְויל בָּעוֹלָם? אַתֶּם, רְשָׁעִים, מְיַסְּרִים אוֹתָנוּ בְּחִנָּם (כִּי אֵלּוּ הַחֲכָמִים הַנַּ”ל עֲדַיִן לא הֶאֱמִינוּ, שֶׁיֵּשׁ טַייוְויל, רַק אָמְרוּ שֶׁאֲנָשִׁים רְשָׁעִים מְיַסְּרִים אוֹתָם בְּחִנָּם) וְהָיוּ מֻנָּחִים אֵלּוּ הַשְּׁנֵי חֲכָמִים בְּתוֹךְ עֳבִי הָרֶפֶשׁ, וְהָיוּ חוֹקְרִים מַה זֹּאת: אֵין זֹאת, רַק שֶׁאֲנָשִׁים פּוֹחֲזִים, שֶׁהָיִינוּ מִתְקוֹטְטִים עִמָּהֶם אֵיזֶה פַּעַם, וְעַתָּה הֵם מְיַסְּרִים אוֹתָנוּ כָּל-כָּךְ. וְהָיוּ מִתְיַסְּרִים שָׁם בְּעִנּוּיִים גְּדוֹלִים כַּמָּה שָׁנִים.

פַּעַם אַחַת עָבַר הַתָּם הַמִּינִיסְטֶר הַנַּ”ל לִפְנֵי בֵּית הַבַּעַל-שֵׁם, וְנִזְכַּר בַּחֲבֵרוֹ הֶחָכָם, וְנִכְנַס אֶל הַבַּעַל-שֵׁם, וְהִטָּה עַצְמוֹ אֵלָיו כְּדֶרֶךְ הַשָּׂרִים, וְשָׁאַל אוֹתוֹ אִם אֶפְשָׁר שֶׁיִּרְאֶה אוֹתוֹ (הַיְנוּ אֶת הֶחָכָם הַנַּ”ל), וְאִם יוּכַל לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם, וְאָמַר אֶל הַבַּעַל-שֵׁם: הַאַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הֶחָכָם, שֶׁשָּׁלַח הַטַּייוְול וּנְשָׂאוֹ, וּמֵאוֹתוֹ הַיּוֹם לא רְאִיתִיו? הֱשִׁיבוֹ: הֵן. וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁיַּרְאֶה לוֹ מְקוֹמוֹ וְיוֹצִיאוֹ מִשָּׁם, וְאָמַר לוֹ הַבַּעַל-שֵׁם: בְּוַדַּאי אֲנִי יָכוֹל לְהַרְאוֹת לְךָ מְקוֹמוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ, רַק שֶׁלּא יֵלְכוּ כִּי אִם אֲנִי וְאַתָּה. וְהָלְכוּ יַחַד וְעָשָׂה הַבַּעַל-שֵׁם מַה שֶּׁיָּדַע, וּבָאוּ לְשָׁם, וְרָאָה, שֶׁהֵם מֻנָּחִים בָּעֳבִי טִיט וָרֶפֶשׁ, וּכְשֶׁרָאָה הֶחָכָם אֶת הַמִּינִיסְטֶר, צָעַק אֵלָיו: אָחִי! רְאֵה, שֶׁהֵם מַכִּים וּמְעַנִּים אוֹתִי כָּל-כָּךְ הָרְשָׁעִים הַלָּלוּ בְּחִנָּם. גָּעַר בּוֹ הַמִּינִיסְטֶר: עֲדַיִן אַתָּה אוֹחֵז בַּחָכְמוֹת שֶׁלְּךָ וְאֵין אַתָּה מַאֲמִין בְּשׁוּם דָּבָר, וְלִדְבָרֶיךָ אֵלּוּ הֵם אֲנָשִׁים? עַתָּה רְאֵה; הֲלא זֶה הוּא הַבַּעַל-שֵׁם, שֶׁהָיִיתָ כּוֹפֵר בּוֹ, וְהוּא דַּיְקָא יָכוֹל לְהוֹצִיאֲכֶם (וְהוּא יַרְאֶה לָכֶם הָאֱמֶת), וּבִקֵּשׁ הַתָּם הַמִּינִיסְטֶר הַנַּ”ל מִן הַבַּעַל-שֵׁם, שֶׁיּוֹצִיאֵם וְיַרְאֶה לָהֶם, שֶׁזֶּהוּ טַייוְול וְאֵינָם אֲנָשִׁים, וְעָשָׂה הַבַּעַל-שֵׁם מַה שֶּׁעָשָׂה-וְנִשְׁאֲרוּ עוֹמְדִים עַל הַיַּבָּשָׁה, וְלֹא הָיָה שָׁם רֶפֶשׁ כְּלָל, וְאֵלּוּ הַמַּזִּיקִים הַנַּ”ל נַעֲשׂוּ עַפְרָא בְּעָלְמָא. אָז רָאָה הֶחָכָם הַנַּ”ל וְהֻכְרַח בְּעַל כָּרְחוֹ לְהוֹדוֹת עַל הַכֹּל שֶׁיֵּשׁ מֶלֶךְ וְכוּ’.

עַל זֶה הַמַּעֲשֶׂה נֶאֶמְרָה הַתּוֹרָה (עַיֵּן לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב’, סִימָן י”ט) הַמְדַבֶּרֶת מֵחָכְמוֹת וּתְמִימוּת, שֶׁעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא רַק תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת, וְעִנְיַן עֲמָלֵק, שֶׁהָיָה חָכָם וְכָפַר בָּעִקָּר וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם עַל פָּסוּק (מִשְׁלֵי כ”ד): שֶׁבַע” יִפּל” צַדִּיק” וְקָם” סוֹפֵי תֵּבוֹת עֲמָלֵ”ק כִּי עִקַּר כָּל הַנְּפִילוֹת הֵם עַל-יְדֵי חָכְמוֹת וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. גַּם אֲגָג מִזֶּרַע עֲמָלֵק, אַף-עַל-פִּי שֶׁרָאָה מַפַּלְתּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁבָּא שְׁמוּאֵל אֵצֶל שָׁאוּל לְהָרְגוֹ, עֲדַיִן לֹא הָיָה מַאֲמִין, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוּאֵל-א ט”ו): וַיֵּלֵךְ אֲגָג מַעֲדַנּוֹת וְתִרְגֵּם יוֹנָתָן: מְפַנְקָא, כִּי עֲדַיִן לֹא הֶאֱמִין בְּמַפַּלְתּוֹ, עַד שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו סוֹף מַפַּלְתּוֹ, אָז: וַיֹּאמֶר: אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת, כִּי עַד עַתָּה לֹא הֶאֱמִין (שִׂים עֵינֶיךָ עַל הַמַּעֲשֶׂה, וְתָבִין פִּלְאֵי פְּלָאוֹת): וְאִם הַתְּפִלָּה אֵינָהּ כָּרָאוּי, הוּא מִנְעָל בִּשְׁלשָׁה קְצָווֹת, וְהָבֵן וְעַיֵּן עוֹד בְּסוֹף הַסֵּפֶר בְּפֵרוּשׁ הָרַב וְתִרְאֶה דְרוּשִׁים נִפְלָאִים.