בגן החכמה עמודים 141-142

הגן היומי בגן החכמה עמודים 141-142: אָדָם שֶׁמַּחֲשִׁיב כָּל מִצְוָה, מִתְעַנֵּג עָלֶיהָ, מַאֲמִין בָּהּ, רוֹקֵד אִתָּהּ, מְיַקֵּר אוֹתָהּ וכו’ וכו’ – הִיא תָּאִיר לוֹ...

2 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 05.04.21

אוֹר הַמִּצְווֹת

אָדָם שֶׁמַּחֲשִׁיב כָּל מִצְוָה, מִתְעַנֵּג עָלֶיהָ, מַאֲמִין בָּהּ, רוֹקֵד אִתָּהּ, מְיַקֵּר אוֹתָהּ וכו’ וכו’ – הִיא תָּאִיר לוֹ בַּחֲזָרָה וְהוּא יִזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, אֶת הָעֲשִׁירוּת הָעֲצוּמָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָיו, שֶׁבְּכָל רֶגַע וְרֶגַע יֵשׁ בְּיָדוֹ לְקַיֵּם מִצְווֹת שֶׁהֵן יְקָרוֹת כָּל כָּךְ וְנִפְלָאוֹת כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַעֲרִיךְ אֶת חֲשִׁיבוּתָן בְּשׁוּם הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם.

וְאַל לוֹ לָאָדָם לִטְעוֹת וְלַחֲשֹׁב, שֶׁהַשִּׂמְחָה בַּמִּצְווֹת הִיא שַׁיֶּכֶת לַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה שֶׁמַּשִּׂיגִים אֶת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה וּפְנִימִיּוּתָהּ, אֶלָּא הִיא נְקֻדַּת אֱמֶת שֶׁגַּם הָאָדָם הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר, שֶׁרַק מַתְחִיל לְהִכָּנֵס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְכָל עֲבוֹדָתוֹ הִיא חֲסֵרָה מְאֹד וּמְלֵאָה בִּפְגָמִים, וּמַמָּשׁ רְחוֹקָה מִשְּׁלֵמוּת בְּתַכְלִית הָרִחוּק, גַּם הוּא צָרִיךְ וְיָכוֹל לִשְׂמֹחַ כָּךְ, אִם רַק יִהְיֶה תָּמִים, וְיִרְאֶה אֵיזוֹ זְכוּת זוֹ, שֶׁהוּא הַקָּטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן הַשֵּׁם.

כִּי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה הִיא בְּוַדַּאי דָּבָר יָקָר לְאֵין עָרוֹךְ, וְכָל נְקֻדָּה וְלוּ הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֵיזֶה רְצוֹן הַשֵּׁם – הִיא חֲשׁוּבָה מְאֹד. נַחֲשֹׁב: בְּאֵיזוֹ שִׂמְחָה הָאָדָם הָיָה עוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְוָה אִם הָיָה מַאֲמִין כָּךְ? כְּמוֹ אָדָם שֶׁמָּצָא יַהֲלוֹם יָקָר מְאֹד, שֶׁבְּוַדַּאי קוֹפֵץ עָלָיו בְּשִׂמְחָה, וְאַדְּרַבָּה, כַּמָּה שֶׁהָאָדָם יוֹתֵר עָנָו, כָּךְ הַשִּׂמְחָה שֶׁלּוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה וְהַהִתְלַהֲבוּת שֶׁלּוֹ יוֹתֵר רַבָּה.

כִּי מִמָּה נַפְשָׁךְ – אִם אַתָּה בֶּאֱמֶת מַחֲזִיק אֶת עַצְמְךָ לְקָטָן, אָז בְּוַדַּאי רָאוּי לְךָ לִשְׂמֹחַ מְאֹד שֶׁקָּטָן כָּמוֹךְ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן הַמֶּלֶךְ. יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, הַמֶּלֶךְ בְּוַדַּאי שָׂמֵחַ בְּמָה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה, וְלָכֵן גַּם לְךָ רָאוּי לִשְׂמֹחַ. לָכֵן מִי שֶׁהוּא קָטָן בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, הוּא בְּוַדַּאי שָׂמֵחַ בַּמִּצְווֹת כְּמוֹ הַתָּם הַקָּדוֹשׁ, וּמִי שֶׁהוּא לֹא שָׂמֵחַ בְּוַדַּאי זֶה רַק מֵחֲמַת גַּדְלוּת. כִּי אִם הָאָדָם מַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ לְמַשֶּׁהוּ, בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא יִשְׂמַח, כִּי לְדַעְתּוֹ לְפִי עֵרֶךְ גְּדֻלָּתוֹ רָאוּי לוֹ לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב – וְזוֹ גַּאֲוָה, וְזוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל הֶחָכָם, שֶׁאָמַר: עַד הֵיכָן מַגִּיעָה חָכְמָתִי וְנִזְדַּמְּנָה לִי טָעוּת כָּזוֹ?

אָדָם שֶׁהוֹלֵךְ בְּהַרְגָּשָׁה שֶׁהוּא לֹא שָׁוֶה, וְהוּא לֹא מְרֻצֶּה – הַכֹּל גַּאֲוָה. מָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ? לִהְיוֹת שָׁוֶה מַשֶּׁהוּ? מַה זֶּה מְשַׁנֶּה לְךָ? הֲרֵי גַּם אִם אַתָּה לֹא שָׁוֶה כְּלוּם, זֶה לֹא מוֹנֵעַ מִמְּךָ לַעֲשׂוֹת עוֹד מִצְווֹת וְעוֹד מִצְווֹת. כָּל עַצְבוּת הִיא גַּאֲוָה, וּכְשֶׁאָדָם הוּא עָצוּב, זֶה מְשַׁתֵּק אוֹתוֹ, וְזֶה מוֹנֵעַ אוֹתוֹ מִלַּעֲשׂוֹת טוֹב וְעוֹד טוֹב.

לָכֵן אַל תִּטְעֶה לַחֲשֹׁב שֶׁאַתָּה עָצוּב בִּגְלַל שֶׁאַתָּה שָׁפֵל, כִּי אָדָם שֶׁמַּחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ לְשָׁפֵל הוּא בְּוַדַּאי שָׂמֵחַ, אֶלָּא אַתָּה בּוֹחֵר לִהְיוֹת עָצוּב כִּי אַתָּה לֹא שָׁפֵל בְּעֵינֵי עַצְמְךָ, אַתָּה מַחֲזִיק אֶת עַצְמְךָ לִמְצִיאוּת מְסֻיֶּמֶת, וְאַתָּה לֹא מֵבִין לָמָּה לֹא הוֹלֵךְ לְךָ? לָמָּה אַתָּה לֹא מַצְלִיחַ לְהַשִּׂיג אֶת הַמְּצִיאוּת הַזֹּאת? לָמָּה אָדָם מֻצְלָח כָּמוֹנִי לֹא הוֹלֵךְ לוֹ?!

כִּי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ שִׁפְלוּתוֹ וְיוֹדֵעַ מְעַט מִגְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא, הוּא תָּמִיד שָׂמֵחַ מֵעֲבוֹדָתוֹ כְּמוֹ שֶׁהִיא, כַּמּוּבָן מִדִּבְרֵי רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ בְּשִׂיחוֹת הר”ן נא:

וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא שֶׁיּוּכַל לוֹמַר שֶׁיַּעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם לְפִי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מְעַט מִגְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ יָכוֹל לוֹמַר שֶׁיַּעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְשׁוּם מַלְאָךְ וְשָׂרָף אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפָּאֵר עַל זֹאת שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק הָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן, לִהְיוֹת רְצוֹנוֹ חָזָק וְתַקִּיף תָּמִיד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ… וְהַכְּלָל, שֶׁעִקָּר הוּא הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין שֶׁיִּהְיֶה כּוֹסֵף תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּבְתוֹךְ כָּךְ מִתְפַּלְּלִין וְלוֹמְדִין וְעוֹשִׂין מִצְווֹת (וּבֶאֱמֶת לְפִי גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ כָּל אֵלּוּ הָעֲבוֹדוֹת אֵינָם כְּלוּם רַק הַכֹּל הוּא בְּדֶרֶךְ “כְּאִלּוּ” כִּי הַכֹּל הוּא כְּמוֹ שְׂחוֹק בְּעָלְמָא כְּנֶגֶד גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ).
 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה