בגן החכמה 35-36

עָנָה הֶחָכָם וְאָמַר: מֵאַחַר שֶׁאַתָּה הוּא חֲבֵרִי הַתָּם, מִזֶּה נְסַפֵּר אַחַר-כָּךְ; לְעֵת עַתָּה תֵּן לִי מִשְׁפָּט עַל שֶׁהִכּוּ אוֹתִי, שְׁאָלוֹ: לָמָּה? הֱשִׁיבוֹ: בִּשְׁבִיל שֶׁדִּבַּרְתִּי עַל הַבַּעַל-שֵׁם, שֶׁהוּא שֶׁקֶר וּמִרְמָה גְּדוֹלָה. עָנָה הַתָּם הַמִּינִיסְטֶר וְאָמַר: עֲדַיִן אַתָּה אוֹחֵז בַּחָכְמוֹת שֶׁלְּךָ? רְאֵה: אַתָּה אָמַרְתָּ שֶׁאַתָּה יָכוֹל לָבוֹא עַל שֶׁלִּי בְּקַל, וַאֲנִי לֹא אוּכַל לָבוֹא עַל שֶׁלְּךָ; רְאֵה, שֶׁאֲנִי כְּבָר בָּאתִי עַל שֶׁלְּךָ כַּנַּ”ל, וְאַתָּה עֲדַיִן לא בָּאתָ עַל שֶׁלִּי, וַאֲנִי רוֹאֶה, שֶׁזֶּה קָשֶׁה יוֹתֵר, שֶׁאַתָּה תָּבוֹא עַל תְּמִימוּת שֶׁלִּי. וְאַף-עַל-פִּי- כֵן, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה מַכִּיר בּוֹ מִכְּבָר בִּגְדֻלָּתוֹ, צִוָּה לָתֵת לוֹ בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁוֹ, וּבִקְּשׁוֹ שֶׁיֹּאכַל עִמּוֹ.

בִּשְׁעַת אֲכִילָתָם הִתְחִילוּ לְדַבֵּר יַחַד. הִתְחִיל הֶחָכָם לְהוֹכִיחַ לוֹ דַּעְתּוֹ הַנַּ”ל, שֶׁאֵין מֶלֶךְ כְּלָל. גָּעַר בּוֹ הַתָּם הַמִּינִיסְטֶר: הֲלֹא אֲנִי בְּעַצְמִי רָאִיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ! הֵשִׁיב לוֹ הֶחָכָם בִּשְׂחוֹק: אַתָּה יוֹדֵעַ בְּעַצְמְךָ, שֶׁזֶּה הָיָה הַמֶּלֶךְ? אַתָּה מַכִּיר אוֹתוֹ וְאֶת אָבִיו וְאֶת זְקֵנוֹ שֶׁהָיוּ מְלָכִים? מֵאַיִן אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה מֶלֶךְ? אֲנָשִׁים הִגִּידוּ לְךָ שֶׁזֶּה מֶלֶךְ, וְרִמּוּ אוֹתְךָ בְּשֶׁקֶר. וְחָרָה לְהַתָּם מְאֹד מְאֹד עַל דְּבַר הַמֶּלֶךְ עַל שֶׁהוּא כּוֹפֵר בַּמֶּלֶךְ.

בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא אֶחָד וְאָמַר: הָעֲזָאזֵל, (דְּהַיְנוּ הַטַּייוְול) שָׁלַח אַחֲרֵיכֶם, וְנִזְדַּעְזַע הַתָּם מְאֹד מְאֹד, וְרָץ וְסִפֵּר לְאִשְׁתּוֹ בְּפַחַד גָּדוֹל בַּאֲשֶׁר שֶׁהַנַּ”ל שָׁלַח אַחֲרָיו, וְיָעֲצָה לוֹ אִשְׁתּוֹ לִשְׁלֹחַ עֲבוּר הַבַּעַל-שֵׁם, וְשָׁלַח אַחֲרָיו, וּבָא הַבַּעַל-שֵׁם וְנָתַן לוֹ קְמִיעוֹת וּשְׁמִירוֹת וְאָמַר לוֹ, שֶׁעַתָּה לא יִפְחַד כְּלָל, וְהָיָה לוֹ אֱמוּנָה גְּדוֹלָה בָּזֶה. וְהָיוּ יוֹשְׁבִים עוֹד הֶחָכָם וְהַתָּם הַנַּ”ל, וְשָׁאַל הֶחָכָם אוֹתוֹ: עַל מָה נִפְחַדְתָּ כָּל- כָּךְ? אָמַר לוֹ: בִּשְׁבִיל הַנַּ”ל, שֶׁשָּׁלַח אַחֲרֵינוּ. שָׂחַק מִמֶּנּוּ: אַתָּה מַאֲמִין, שֶׁיֵּשׁ טַייוְול? הֵשִׁיב לוֹ: וְאִם-כֵּן מִי הוּא זֶה שֶׁשָּׁלַח אַחֲרֵינוּ? עָנָה הֶחָכָם וְאָמַר: בְּוַדַּאי זֶהוּ אָחִי, שֶׁרָצָה שֶׁיִּתְרָאֶה עִמִּי, וְשָׁלַח אַחֲרַי בְּמִרְמָה זוֹ. שָׁאַל אוֹתוֹ הַתָּם: אִם-כֵּן אֵיךְ עָבַר עַל כָּל הַוַוארְטֶשׂ (הַשּׁוֹמְרִים)? הֱשִׁיבוֹ: בְּוַדַּאי שִׁחֵד אוֹתָם, וְהֵם אוֹמְרִים בְּמִרְמָה וָשֶׁקֶר, שֶׁלּא רָאוּ אוֹתוֹ כְּלָל.

בְּתוֹךְ כָּךְ חָזַר וּבָא אֶחָד וְאָמַר כַּנַּ”ל, שֶׁהַטַּייוְול שָׁלַח אַחֲרֵיהֶם, וְהַתָּם לֹא נִזְדַּעְזַע עַתָּה, וְלֹא הָיָה לוֹ שׁוּם פַּחַד כְּלָל, מֵחֲמַת הַשְּׁמִירָה שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם כַּנַּ”ל. עָנָה וְאָמַר לְהֶחָכָם: עַתָּה מָה אַתָּה אוֹמֵר? אָמַר: אוֹדִיעַ לְךָ, שֶׁיֵּשׁ לִי אָח, שֶׁהוּא עִמִּי בְּכַעַס, וְעָשָׂה מִרְמָה זוֹ כְּדֵי לְהַפְחִיד אוֹתִי. וְעָמַד וְשָׁאַל לְאוֹתוֹ שֶׁבָּא בִּשְׁבִילָם: וּמַה הוּא דְּמוּתוֹ שֶׁל זֶה שֶׁשָּׁלַח אַחֲרֵינוּ? אֵיזֶה פָּנִים יֵשׁ לוֹ וְאֵיזֶה מַרְאֶה יֵשׁ לַשְּׂעָרוֹת שֶׁלּוֹ וְכוּ’ וְכַּיּוֹצֵא? הֵשִׁיב לוֹ: כָּךְ וְכָךְ. עָנָה הֶחָכָם וְאָמַר: רְאֵה, זֶה הוּא מַרְאֵה אָחִי הַנַּ”ל. אָמַר לוֹ הַתָּם: הֲתֵלֵךְ עִמָּם? הֵשִׁיב: הֵן, רַק שֶׁתִּתֵּן עִמִּי אֵיזֶה אַנְשֵׁי-חַיִל, (שֶׁיִּהְיוּ זַלַאגָא) (שׁוֹמְרִים מְלַוִּים) כְּדֵי שֶׁלּא יְצַעֲרוּ אוֹתִי, וְנָתַן לוֹ זַלַאגָא, וְהָלְכוּ הַשְּׁנֵי חֲכָמִים הַנַּ”ל עִם אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁבָּא בִּשְׁבִילָם, וְחָזְרוּ הַחַיִל, וְשָׁאַל אוֹתָם הַתָּם הַמִּינִיסְטֶר: הֵיכָן הֵם הַחֲכָמִים הַנַּ”ל? הֵשִׁיבוּ, אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל אֵיךְ נֶעֶלְמוּ.