בגן החכמה עמודים 251-252

כְּשֶׁבָּאוּ וְסִפְּרוּ לַבַּעַל שֵׁם טוֹב בְּהִתְפַּעֲלוּת עַל הַיְּהוּדִי הַזֶּה, שֶׁהוּא צָם שָׁנִים רַבּוֹת שָׁבוּעַ שָׁלֵם, מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, וּבֶטַח הוּא צַדִּיק שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ, אָמַר לָהֶם הַבָּעָשָׁ”ט, שֶׁבַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי הַבָּא יַעֲשׂוּ אֵיזוֹ חֲסִימָה בַּשְּׁבִיל הַנַּ”ל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מֻכְרָחִים כֻּלָּם לְהַקִּיף וְלָלֶכֶת לַמִּקְוֶה בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, וּמִמֵּילָא לֹא יַעַבְרוּ עַל פָּנָיו בַּמָּקוֹם שֶׁיּוֹשֵׁב שָׁם, וְיִרְאוּ מַה יִּקְרֶה… עָשׂוּ כֵּן תַּלְמִידָיו – וְתֵכֶף מֵת אוֹתוֹ יְהוּדִי…

נִבְהֲלוּ כֻּלָּם מְאֹד וְשָׁאֲלוּ אֶת הַבָּעָשָׁ”ט לְפֵשֶׁר הַדָּבָר. אָמַר לָהֶם הַבָּעָשָׁ”ט, שֶׁאוֹתוֹ אָדָם הָיָה צָם אֶת כָּל צוֹמוֹתָיו אַךְ וְרַק בִּשְׁבִיל כָּבוֹד מֵהַבְּרִיּוֹת, כִּי הָיָה חוֹלֶה בְּמַחֲלַת הַכָּבוֹד, וְכָל חַיּוּתוֹ הָיְתָה מִמַּה שֶׁיּוֹשֵׁב בִּימֵי הַשִּׁשִּׁי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וְשׁוֹמֵעַ אֶת הַהִתְלַחֲשֻׁיּוֹת, וְאֶת הַ”צִקְצוּקִים”: “זֶה צַדִּיק…צָם..צַדִּיק…צ..צַדִּיק…צָם…”, שֶׁאָז הָיָה מַרְגִּישׁ שֶׁמְּכַבְּדִים אוֹתוֹ. לָכֵן, בְּאוֹתוֹ יוֹם שִׁשִּׁי שֶׁלֹּא שָׁמַע זֹאת, וְלֹא הָיָה לוֹ בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, כִּי כָּל חַיּוּתוֹ הָיְתָה מֵהַכָּבוֹד שֶׁל בְּנֵי הָעִיר, מִמֵּילָא הוּא מֵת…

וְאָמַר לוֹֹ הַתָּם: הֲלֹא סְתָם בְּנֵי-אָדָם, שֶׁמִּתְלוֹצְצִים מִמֶּנִּי, הֵם שׁוֹטִים, כִּי אִם הֵמָּה חֲכָמִים מִמֶּנִי, הֲלֹא אַדְּרַבָּה, הֵם שׁוֹטִים כַּנַּ”ל, מִכָּל שֶׁכֵּן חָכָם כְּמוֹתְךָ, וּמַה תִּהְיֶה אִם אַתָּה חָכָם מִמֶּנִּי?…

הַתָּם אֵינוֹ טִפֵּשׁ כְּלָל. אַדְּרַבָּה, יֵשׁ לוֹ הֲבָנָה עֲמֻקָּה מְאֹד בְּמַהוּת הַדְּבָרִים. הוּא יוֹדֵעַ הֵיטֵב מַה שֶּׁכֻּלָּם חוֹשְׁבִים עָלָיו – שֶׁהוּא שׁוֹטֶה בְּעֵינֵיהֶם וְהֵם חֲכָמִים מִמֶּנּוּ. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁזֶּה לֹא מַפְרִיעַ לוֹ, אֶלָּא זֶה גַּם מַצְחִיק אוֹתוֹ, שֶׁהֵם מַשְׁוִים אֶת עַצְמָם דַּוְקָא אֵלָיו – שֶׁלְּפִי דַּעְתָּם הוּא כְּלוּם – בִּשְׁבִיל לְהַרְגִּישׁ חֲכָמִים. וְזֶה נִרְאֶה לוֹ מְשֻׁנֶּה עוֹד יוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר חֲבֵרוֹ הֶחָכָם, שֶׁמַּחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ, שֶׁהוּא הֶחָכָם וְהַגָּאוֹן יוֹתֵר מִכֻּלָּם וְאֵין כָּמוֹהוּ בָּעוֹלָם, צָרִיךְ לְהַשְׁווֹת אֶת עַצְמוֹ אֵלָיו בִּשְׁבִיל לְהַרְגִּישׁ חָכָם.

לַתָּם זֶה כָּל כָּךְ בָּרוּר: לֹא צָרִיךְ שׁוּם הַשְׁוָאוֹת עִם אֲחֵרִים בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת שָׂמֵחַ, וְהָאָדָם לֹא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ מִישֶׁהוּ לְהַרְגִּישׁ טוֹב מִמֶּנּוּ, בִּשְׁבִיל לִשְׂמֹחַ עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ. מַה יּוֹתֵר פָּשׁוּט מִלִּהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ בְּלִי קֶשֶׁר לְאַף אֶחָד? שֶׁרַק זוֹ הַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּית, שֶׁהִיא שִׂמְחָה פְּנִימִית שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּשׁוּם דָּבָר חִיצוֹנִי, וְשִׂמְחָה זוֹ לֹא נִפְסֶקֶת לְעוֹלָם. וּמֵאַחַר וְהַתָּם מְרַחֵם עַל חֲבֵרוֹ הֶחָכָם, הוּא מְבָרֵךְ אוֹתוֹ:

עָנָה הַתָּם וְאָמַר לְהֶחָכָם: מִי יִתֵּן, שֶׁתָּבוֹא אַתָּה עַל מַדְרֵגָה שֶׁלִּי!…

הַתָּם מְבָרֵךְ אֶת הֶחָכָם שֶׁיִּהְיֶה כָּמוֹהוּ: מִי יִתֵּן וכו’. אָמְנָם, עַד עַכְשָׁו כִּבֵּד אֶת חָכְמָתוֹ שֶׁל הֶחָכָם וְהֶעֱרִיךְ אוֹתוֹ, וְהָיָה שָׂמֵחַ לְאָרֵחַ אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וּלְשָׁרֵת אוֹתוֹ, וּמִן הַסְּתָם הֶחֱזִיק אֶת זֶה לִזְכוּת גְּדוֹלָה, כִּי עֲדַיִן לֹא רָאָה עַד כַּמָּה חָכְמָתוֹ הִיא חָכְמָה רָעָה. אֲבָל עַתָּה כְּשֶׁרָאָה שֶׁבַּמְּצִיאוּת הֶחָכָם בִּנְחִיתוֹת גְּדוֹלָה לְעֻמָּתוֹ, הוּא מְרַחֵם עַל חֲבֵרוֹ.

וְזֶה מַה שֶּׁאָמַר רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהַחָכְמָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר הִיא לֹא לִהְיוֹת חָכָם כְּלָל, כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוהר”ן תִּנְיָנָא מד: “וּבֶאֱמֶת, אַחַר כָּל הַחָכְמוֹת, אֲפִלּוּ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ חָכְמוֹת בֶּאֱמֶת, אַחַר כָּל הַחָכְמוֹת צָרִיךְ לְהַשְׁלִיךְ כָּל הַחָכְמוֹת וְלַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בִּתְמִימוּת בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וְזֶה הִיא הַחָכְמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַחָכְמוֹת, לִבְלִי לִהְיוֹת חָכָם כְּלָל, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין חָכָם בָּעוֹלָם כְּלָל, ‘וְאֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ’ (משלי כ”א).”

וְסִפֵּר עַל עַצְמוֹ שֶׁתֵּכֶף שֶׁעָמַד עַל דַּעְתּוֹ, הִשִּׂיג אֶת הַחָכְמָה הַזּוֹ, שֶׁאֵין צְרִיכִים לִהְיוֹת חָכָם כְּלָל כַּמּוּבָא בַּסֵּפֶר שִׁבְחֵי הר”ן אוֹת יג: “וְכֵן הָיָה עוֹשֶׂה וְעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מִינֵי עֲבוֹדוֹת פְּשׁוּטוֹת לְגַמְרֵי בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל, אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הָיָה חָכָם גָּדוֹל וּמֻפְלָג בְּחָכְמָה מְאֹד מְאֹד גַּם בִּימֵי קַטְנוּתוֹ וּבִימֵי נְעוּרָיו כַּאֲשֶׁר הָיָה מְפֻרְסָם לְכָל מַכִּירָיו, אַף עַל פִּי כֵן לֹא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשׁוּם חָכְמָה כְּלָל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם רַק הָיָה נוֹהֵג לַעֲשׂוֹת כָּל הָעֲבוֹדוֹת הַפְּשׁוּטוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. דְּהַיְנוּ לִמּוּד הַתּוֹרָה הַרְבֵּה, מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת וְרִבּוּי תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְרִבּוּי הִתְבּוֹדְדוּת מְאֹד לְדַבֵּר וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כַּנַּ”ל וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְזֶה הָיָה עִקַּר חָכְמָתוֹ הַגְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי מֵעֶצֶם הַפְלָגַת חָכְמָתוֹ זָכָה תֵּכֶף לְחָכְמָה זוֹ שֶׁאֵין צְרִיכִים שׁוּם חָכְמָה כְּלָל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. כִּי זֶה עִקַּר הַחָכְמָה הַגְּדוֹלָה מִן הַכֹּל (כַּמְּבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים) שֶׁלֹּא לִהְיוֹת שׁוּם חָכָם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם רַק בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל.”