בגן החכמה 45-46

וְיִשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ, שֶׁיֵּלֵךְ בָּעוֹלָם וְיִסְתַּכֵּל מַה לַּעֲשׂוֹת וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמְשׁוֹטֵט בַּשּׁוּק…

לִפְנֵי שֶׁהֶחָכָם פּוֹנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל, הוּא עוֹשֶׂה “יִשּׁוּב הַדַּעַת”, וּבֶאֱמֶת “יִשּׁוּב הַדַּעַת” הוּא הַדָּבָר הֲכִי חָשׁוּב בַּחַיִּים, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר עוֹמְדִים לִפְנֵי הַחְלָטוֹת מַכְרִיעוֹת, אֲבָל זֶה רַק בִּתְנַאי שֶׁהָאָדָם יַעֲשֶׂה אֶת יִשּׁוּב הַדַּעַת שֶׁלּוֹ עַל פִּי שֵׂכֶל שֶׁל אֱמֶת שֶׁיַּנְחֶה אוֹתוֹ, דְּהַיְנוּ, עַל פִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁהַבּוֹרֵא כְּבָר נָתַן בָּעוֹלָם, וְלֹא שֶׁיֵּלֵךְ אַחַר שֵׂכֶל עַצְמוֹ. כִּי מִי שֶׁמְּיַשֵּׁב אֶת דַּעְתּוֹ עַל פִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁל עַצְמוֹ, הוּא בְּוַדַּאי יִטְעֶה, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ נִרְאֶה בַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, שֶׁאוֹתוֹ “יִשּׁוּב הַדַּעַת” שֶׁהֶחָכָם עָשָׂה, עַל פִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁל עַצְמוֹ, הֵבִיא אוֹתוֹ רַק לִטְעוֹת וְלִטְעוֹת וְלִטְעוֹת. 

וְכָאן אָנוּ רוֹאִים אֶת הַתְחָלַת הַטָּעוּת שֶׁל הֶחָכָם, שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁהוּא יָכוֹל לְהָבִין לְפִי רְאוּת עֵינָיו מַה לַּעֲשׂוֹת, וְלִקְבֹּעַ לְעַצְמוֹ לְפִי הַחָכְמָה וְהַהֲבָנָה שֶׁלּוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת בְּחַיָּיו, מִבְּלִי לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּךְ, וּמִבְּלִי לְהִתְיַעֵץ עִם הַבּוֹרֵא – מָה הַשֵּׁם רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשֶׂה? מָה הַיִּעוּד שֶׁלּוֹ? מָה הַתַּכְלִית שֶׁלּוֹ? מָה הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ?

יִעוּץ וְהַכְוָנָה

כִּי עִקַּר יִשּׁוּב הַדַּעַת וְחִפּוּשׂ הַתַּכְלִית הוּא רַק עַל יְדֵי תְּפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת, וְזֶה מִשּׁוּם שֶׁהַבּוֹרֵא הוּא הַיְחִידִי שֶׁיּוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת מַה טּוֹב לָאָדָם, כִּי הוּא יוֹדֵעַ מָה הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה, וּמַה כָּל אָדָם בָּא לַעֲשׂוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, רוֹאֶה אֶת כָּל הַתְּמוּנָה, וְיוֹדֵעַ מָה הַתַּפְקִיד שֶׁל כָּל אֶחָד, וְכֵיצַד הוּא מִשְׁתַּלֵּב בַּתָּכְנִית הַכְּלָלִית. כָּל אֵלּוּ הֵם דְּבָרִים שֶׁבָּשָׂר וָדָם לֹא יָכוֹל לִרְאוֹת. לָכֵן בִּשְׁבִיל שֶׁהָאָדָם יֵדַע כֵּיצַד לָלֶכֶת, הוּא מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת הִתְבּוֹדְדוּת וְיִשּׁוּב הַדַּעַת, בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּשֵּׂכֶל שֶׁהַבּוֹרֵא כְּבָר נָתַן בָּעוֹלָם, וּלְשַׁתֵּף אֶת הַשֵּׁם בַּהִתְלַבְּטֻיּוֹת שֶׁלּוֹ, וּלְבַקֵּשׁ שֶׁיַּדְרִיךְ אוֹתוֹ, וכו’ וכו’.

וּבֶאֱמֶת מִי שֶׁיִּהְיֶה אֲמִתִּי עִם עַצְמוֹ, יוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, שֶׁאֵין לוֹ צֵל שֶׁל מֻשָּׂג לְאָן פָּנָיו מוּעָדוֹת. וְכִי אָדָם יוֹדֵעַ מָה הוּא בָּא לַעֲשׂוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה? מַה טּוֹב לוֹ? מַה כְּדַאי לוֹ? וְהָרְאָיָה- שֶׁרֹב בְּנֵי אָדָם לֹא מְרֻצִּים מִמַּה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים. אִלּוּ הָיוּ מִתְיַעֲצִים עִם הַשֵּׁם וּמְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ הַכְוָנָה, הַכֹּל הָיָה נַעֲשָׂה לָהֶם פָּשׁוּט וְקַל, וְהֵם הָיוּ מוֹצְאִים אֶת הַיִּעוּד הָאֲמִתִּי שֶׁלָּהֶם, שֶׁהָיָה נוֹתֵן לָהֶם אֶת הַשֶּׁקֶט הַנַּפְשִׁי וְהַרְגָּשַׁת הַסִּפּוּק שֶׁחֲסֵרָה לָהֶם.

לָכֵן, כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לְחַפֵּשׂ מַה לַּעֲשׂוֹת, הוּא צָרִיךְ לִפְנֵי הַכֹּל לְהַתְחִיל מִנְּקֻדַּת הָאֱמֶת הַזֹּאת, שֶׁיִּרְאֶה אֶת הַשִּׁפְלוּת שֶׁלּוֹ, וְאֶת הַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ – שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא לֹא יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת עִם עַצְמוֹ, וְאַחֲרֵי שֶׁהִגִּיעַ לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת הַזֹּאת, אָז יֹאמַר לַבּוֹרֵא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ מָה הָאֱמֶת, וּמָה אֲנִי צָרִיךְ בֶּאֱמֶת לַעֲשׂוֹת בְּחַיַּי, וּמָה הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלִּי וכו’, וְגַם אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי נִמְשָׁךְ אֲלֵיהֶם, מִי יוֹדֵעַ אִם זוֹ הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי שֶׁיֵּשׁ לִי תַּאֲווֹת שֶׁאֲנִי מְשֻׁחָד לָהֶן, וְהֵן מְעַוְּרוֹת אֶת עֵינַי מִלִּרְאוֹת אֶת הָאֱמֶת, לָכֵן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ: תּוֹלִיךְ אוֹתִי לָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, כִּי אֲנִי רוֹצֶה רַק אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, בֵּין אִם הָאֱמֶת הַזֹּאת נוֹחָה לִי אוֹ לֹא. בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, בּוֹרֵא עוֹלָם, תַּרְאֶה לִי מָה הַיִּעוּד שֶׁלִּי, וּמַה הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלִּי שֶׁעַל יָדָהּ אַגִּיעַ לְתַכְלִיתִי, וּבְאֵיזֶה תְּחוּם עָלַי לַעֲסֹק שֶׁיָּבִיא אוֹתִי לַתַּכְלִית הַזֹּאת, כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא צֵל עוֹבֵר וכו’ וכו’.

וּבֶאֱמֶת, יֶשְׁנָם גַּם דְּבָרִים שֶׁהָאָדָם נִמְשָׁךְ אֲלֵיהֶם, וְזֶה דַּוְקָא בִּגְלַל שֶׁהֵם אָכֵן שַׁיָּכִים לַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ. לָכֵן אֵין לוֹ לִפְסֹל מֵרֹאשׁ אֶת כָּל נְטִיּוֹתָיו, אֶלָּא יַעֲשֶׂה יִשּׁוּב הַדַּעַת, וִיפַשְׁפֵּשׁ בַּמְּנִיעִים שֶׁלּוֹ, אִם הֵם נְקִיִּים מִנְּגִיעוֹת שֶׁל תַּאֲווֹת, וִישַׁתֵּף בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת שֶׁלּוֹ גַּם אֶת נְטִיּוֹת לִבּוֹ, כִּי שֶׁמָּא נְטִיַּת הַלֵּב הַזֹּאת מַרְאָה עַל קֶשֶׁר עִם אוֹתוֹ הַדָּבָר, וְאַחַר כָּךְ יִפְנֶה אֶל הַשֵּׁם, וִישַׁתֵּף אוֹתוֹ בִּלְבָטָיו, וְיִתְיַעֵץ אִתּוֹ, וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּשְׁמֹר עָלָיו לְבַל יִטְעֶה בְּדַרְכּוֹ, וְשֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת, עַל פִּי הָאֱמֶת שֶׁל הַשֵּׁם, וְלֹא לְפִי הַתַּאֲווֹת שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע”ה (תהילים כה): הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ – בָּאֱמֶת שֶׁלְּךָ, כִּי רַק אַתָּה יוֹדֵעַ מָה הִיא הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ.