בגן החכמה עמודים 289-290

וְעַל הַתְּמִימוּת הַזֹּאת דַּוְקָא, חוֹלְקִים כָּל הַכּוֹפְרִים, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא, שֶׁהָיָה אוֹתוֹ הַצְּדוֹקִי מַקְנִיט אֶת הַחֲכָמִים וְאוֹמֵר לָהֶם: אַתֶּם עַם פָּזִיז, שֶׁהִקְדַּמְתֶּם פִּיכֶם לְאָזְנֵיכֶם! דְּהַיְנוּ שֶׁחָלַק עַל תְּמִימוּתָם שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, בְּמָה שֶׁהִקְדִּימוּ נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמַע. (כתובות קיב)

אִם אֹמַר בִּשְׁבִיל חָכְמָתִי – מָה אֲנִי כְּנֶגֶד הַמֶּלֶךְ? וְכִי אֵין לְהַמֶּלֶךְ חֲכָמִים? וְגַם הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ בְּוַדַּאי חָכָם גָּדוֹל, וּמָה הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁהַמֶּלֶךְ יִשְׁלַח עֲבוּרִי?

מַה שֶּׁהֶחָכָם אוֹמֵר: אִם בִּשְׁבִיל חָכְמָתִי… זֶה בְּעַצְמוֹ מַרְאֶה שֶׁהוּא רָחוֹק לְגַמְרֵי מֵחָכְמָה, שֶׁהֲרֵי הוּא מַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ לְחָכָם. וּמִי שֶׁהוּא חָכָם בֶּאֱמֶת, לְעוֹלָם לֹא יַחֲזִיק עַצְמוֹ לְחָכָם. כִּי כְּכָל שֶׁמּוֹסִיף חָכְמָה, הוּא מַשִּׂיג יוֹתֵר כַּמָּה הוּא רָחוֹק מֵחָכְמָה. וּכְכָל שֶׁמַּשִּׂיג יוֹתֵר אֶת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא וְאֶת אֵין סוֹף הַדַּעַת וְהַהַשָּׂגוֹת שֶׁנִּתָּן לְהַשִּׂיג, כָּךְ הוּא יוֹתֵר מֵבִין כַּמָּה הוּא רָחוֹק מֵהַשָּׂגָה. כְּמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע”ה, הֶחָכָם בָּאָדָם: אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי וכו’, שֶׁהִשִּׂיג בְּדַעְתּוֹ כַּמָּה הוּא בֶּאֱמֶת רָחוֹק מֵהַחָכְמָה הָאֵין סוֹפִית שֶׁיֵּשׁ בַּבְּרִיאָה.

וּנְקֻדָּה זוֹ – שֶׁהֶחָכָם מְסָרֵב לְהִתְבַּטֵּל בִּפְנֵי גְּדֻלַּת הַמֶּלֶךְ – צְרִיכָה לְעוֹרֵר כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ: כַּמָּה הָאָדָם מַפְסִיד בִּגְלַל הַגַּאֲוָה שֶׁלּוֹ! הָאָדָם פָּשׁוּט מַפְסִיד אֶת כָּל הַחַיִּים שֶׁלּוֹ! וְהַכֹּל בִּגְלַל הַגַּאֲוָה הַטִּפְּשִׁית שֶׁלּוֹ, שֶׁבִּגְלָלָהּ הוּא חוֹלֵק עַל צַדִּיקִים, וּבָז לִגְדוֹלִים מִמֶּנּוּ. וְכַאֲשֶׁר הוּא פּוֹגֵשׁ אֵיזֶה רַב אוֹ אָדָם גָּדוֹל, מִיָּד הוּא חוֹשֵׁב מַחְשָׁבוֹת וּמְחַפֵּשׂ אֵיךְ לְבַטֵּל אֶת אוֹתוֹ רַב, וּלְזַלְזֵל בּוֹ וְלִמְצֹא בּוֹ חֶסְרוֹנוֹת, כְּגוֹן: שֶׁהוּא לֹא מֵהָעֵדָה שֶׁלּוֹ, אוֹ לֹא מֵהַקְּבוּצָה שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָיו הַמַּרְאֶה שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁנִּרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא לֹא כָּזֶה צַדִּיק כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו וכו’ וכו’ – וְכָךְ הוּא מַפְסִיד הִזְדַּמְּנֻיּוֹת נִפְלָאוֹת, לְקַבֵּל אוֹצָרוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת.

אֲבָל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׁפְלוּת, בְּכָל פַּעַם שֶׁפּוֹגֵשׁ אֵיזֶה אָדָם גָּדוֹל, הוּא שָׂמֵחַ עַל הַזְּכוּת, וְרַק חוֹשֵׁב: מִי יוֹדֵעַ מָה אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מֵהָאָדָם הַגָּדוֹל הַזֶּה? וְהוּא שׁוֹאֵל אוֹתוֹ כָּל סְפֵקוֹתָיו, וּמִתְיַעֵץ עִמּוֹ וּמְבַקֵּשׁ אֶת בִּרְכָתוֹ וכו’, וְכָךְ הוּא זוֹכֶה לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה אוֹצָרוֹת גְּלוּיִים וְנִסְתָּרִים, וּבְעִקָּר הַדְרָכָה נְכוֹנָה, שֶׁעַל יָדָהּ הוּא חוֹסֵךְ לְעַצְמוֹ שָׁנִים שֶׁל עֲבוֹדָה, וְהַרְבֵּה יִסּוּרִים וְצָרוֹת.

כִּי כָּל אָדָם גָּדוֹל, וְכָל שֶׁכֵּן צַדִּיק אֲמִתִּי, כְּבָר עָמַל וְיָגַע וְיֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ מְבֹרֶרֶת וּבְדוּקָה, שֶׁהוֹכִיחָה אֶת עַצְמָהּ, שֶׁהֲרֵי עַל יָדָהּ הוּא זָכָה לְמָה שֶׁזָּכָה, וּמִי שֶׁמִּתְבַּטֵּל אֶל הַצַּדִּיקִים וְהַגְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ, וְשׁוֹמֵעַ לַעֲצָתָם, הוּא יָכוֹל לְהַגִּיעַ בִּזְמַן קָצָר לְמַעֲלוֹת רָמוֹת, וְעוֹד יוּכַל לְהוֹסִיף חָכְמָה, בִּינָה וְדַעַת, עַל הַחָכְמָה שֶׁקִּבֵּל מֵרַבּוֹתָיו, וּלְהוֹסִיף הַשָּׂגָה עַל הַשָּׂגָתָם שֶׁקִּבֵּל מֵהֵם. אֲבָל הָאָדָם הַטִּפֵּשׁ, בְּגַאֲוָתוֹ, רוֹצֶה לְהַמְצִיא אֶת הַגַּלְגַּל מֵחָדָשׁ, כִּי הוּא רוֹצֶה שֶׁהַכֹּל יַתְחִיל מִמֶּנּוּ, וְקָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁהוּא רַק יִטְעֶה וְיִטְעֶה, וַאֲפִלּוּ אִם נֹאמַר שֶׁהוּא לֹא יִטְעֶה, הוּא יַפְסִיד אֶת כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ, שֶׁיָּכוֹל הָיָה מֵרֹאשׁ לְקַבֵּל דְּבָרִים מְבֹרָרִים.

לָכֵן אָדָם שֶׁרוֹאֶה רַב אוֹ אָדָם גָּדוֹל, צָרִיךְ לָדַעַת: מִי יוֹדֵעַ מָה אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ? וְלָבוֹא אֵלָיו בְּבִטּוּל, וְלִשְׁאֹל אוֹתוֹ מַה דַּעְתּוֹ, וּלְהִתְיַעֵץ עִמּוֹ, וּלְהַקְשִׁיב הֵיטֵב הֵיטֵב לְכָל מִלָּה שֶׁהוּא אוֹמֵר וכו’, וְלֹא לִהְיוֹת טִפֵּשׁ וְגַאַוְתָן, וּלְבַטֵּל אֶת אוֹתוֹ רַב בְּלִבּוֹ, וּבְכָךְ לְהַפְסִיד אֶת כָּל הַשֶּׁפַע שֶׁיָּכוֹל הָיָה לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, עֵצוֹת טוֹבוֹת וְנִצְחִיּוֹת, שֶׁפַע רוּחָנִי, בְּרָכָה וִישׁוּעָה וְעוֹד וְעוֹד.

וְזֶה בָּרוּר כָּאן בַּמַּעֲשֶׂה, שֶׁהֶחָכָם הִפְסִיד הֶפְסֵד שֶׁאֵין כְּדֻגְמָתוֹ בִּגְלַל גַּאֲוָתוֹ. כִּי אִם הוּא הָיָה מַגִּיעַ לַמֶּלֶךְ עִם בִּטּוּל וַעֲנָוָה, הַמֶּלֶךְ בְּוַדַּאי הָיָה מִתְפַּעֵל מִמֶּנּוּ, שֶׁהֲרֵי בֶּאֱמֶת הָיְתָה בּוֹ בֶּחָכָם חָכְמָה וּגְאוֹנוּת יוֹצְאִים מִן הַכְּלָל, וּמִן הַסְּתָם הַמֶּלֶךְ הָיָה מַעֲלֶה אוֹתוֹ לְמַעֲלוֹת רָמוֹת מְאֹד בַּמְּלוּכָה, וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְאֵיזֶה תַּפְקִיד חָשׁוּב בְּיוֹתֵר. כִּי כָּל מִי שֶׁכְּבָר מַגִּיעַ אֶל הַמֶּלֶךְ הוּא לֹא יוֹצֵא רֵיקָם מִלְּפָנָיו, וְכָל שֶׁכֵּן חָכָם שֶׁכָּזֶה.