בגן החכמה עמודים 65-66
הגן היומי בגן החכמה עמודים 65-66: ב. כְּשֶׁנַּעֲשִׂים מְבֻגָּרִים קָשֶׁה לְהַתְחִיל מֵהַהַתְחָלָה, בִּפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת בְּנֵי גִּילוֹ שֶׁנִּצְּלוּ אֶת זְמַנָּם...
ב. כְּשֶׁנַּעֲשִׂים מְבֻגָּרִים קָשֶׁה לְהַתְחִיל מֵהַהַתְחָלָה, בִּפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת בְּנֵי גִּילוֹ שֶׁנִּצְּלוּ אֶת זְמַנָּם, וְהֵם הִתְקַדְּמוּ מְאֹד, וְהוּא צָרִיךְ לְהַתְחִיל עַכְשָׁו, אֶת מַה שֶּׁהֵם הִתְחִילוּ שָׁנִים רַבּוֹת לְפָנָיו.
לְעֻמַּת זֹאת – כַּמָּה טוֹב לְנַצֵּל אֶת אוֹתָן הַשָּׁנִים הַיָּפוֹת וְהַחֲשׁוּבוֹת שֶׁל הָאָדָם, בַּזְּמַן שֶׁהוּא צָעִיר וְרַעֲנָן, וְכֹחוֹ בְּמָתְנָיו, וּמֹחוֹ זַךְ וְנָקִי וְהוּא מָלֵא בְּרָצוֹן וְחֵשֶׁק לְהַצְלִיחַ בַּחַיִּים, עַל מְנַת לְהַשִּׂיג אֶת הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים בֶּאֱמֶת, וּכְמוֹ שֶׁרוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁכָּל מִי שֶׁלּוֹקֵחַ אֶת עַצְמוֹ בַּיָּדַיִם מֻקְדָּם, הוּא מַצְלִיחַ.
הַבַּטָּלָה מְעַיֶּפֶת וּמַחֲלִישָׁה
לְמַעֲשֶׂה, הֶחָכָם בַּשָּׁלָב הַזֶּה, אִבֵּד אֶת הַכֹּחַ לְהַצְלִיחַ בַּחַיִּים, וְזֶה מַה שֶּׁקּוֹרֶה עִם הַרְבֵּה מֵהַצְּעִירִים, שֶׁלֹּא מְקַבְּלִים עַל עַצְמָם אֶת עֹל הַחַיִּים מֻקְדָּם, וּמַתִּירִים לְעַצְמָם לְהִתְבַּטֵּל וּלְשׁוֹטֵט וּלְבַלּוֹת בְּכָל מִינֵי מְסִבּוֹת, עַד שֶׁמְּאַבְּדִים אֶת כָּל הַכֹּחַ לְהִתְמוֹדֵד עִם הַחַיִּים, וְשׁוֹכְבִים בַּמִּטָּה כָּל הַיּוֹם, וְאֵין לָהֶם כֹּחַ לִחְיוֹת, וְאֵין לָהֶם טַעַם לַחַיִּים, וְהֵם לֹא מְסֻגָּלִים לְשׁוּם מַאֲמָץ, וְאֵין לָהֶם כֹּחַ אֲפִלּוּ לָנוּחַ, כִּי אֵין לָהֶם מְנוּחָה נַפְשִׁית אֲפִלּוּ כְּשֶׁנָּחִים. כָּל זֶה מֵחֲמַת שֶׁבִּתְחִלָּה, כְּשֶׁהָיָה לָהֶם עוֹד כֹּחַ, הֵם לֹא קִשְּׁרוּ אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּהֶם לַתַּכְלִית, וְלֹא לָקְחוּ אֶת עֹל הַחַיִּים בִּזְרִיזוּת וּבְמֶרֶץ, וּלְאַט לְאַט הֵם אִבְּדוּ אֶת הַכֹּחַ לַחַיִּים וְנָפְלוּ לְזִקְנָה וּלְחֻלְשָׁה עֲצוּמָה…
אֲבָל אַף פַּעַם לֹא מְאֻחָר! וְגַם מִי שֶׁכְּבָר נָפַל לְמַה שֶּׁנָּפַל, יְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ מֵעַכְשָׁו אֶל הַתַּכְלִית, וְיַתְחִיל מֵחָדָשׁ לִחְיוֹת! כְּמוֹ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהִתְחִיל לִלְמֹד תּוֹרָה בְּגִיל אַרְבָּעִים, וְהִגִּיעַ לְמַעֲלָה גְּדוֹלָה בַּתּוֹרָה, יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ.
שֵׂכֶל יָשָׁר וְיָקָר
כָּל הַטָּעֻיּוֹת הַנַּ”ל הֵן כֻּלָּן תּוֹצָאָה שֶׁל עֲזִיבַת הָאֱמוּנָה, וַהֲלִיכָה אַחַר הַשֵּׂכֶל הָעַצְמִי. כִּי הַשֵּׂכֶל הָעַצְמִי שֶׁל הָאָדָם, אֲפִלּוּ אִם הוּא גָּאוֹן שֶׁבַּגְּאוֹנִים, כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ מְקֻשָּׁר לָאֱמוּנָה, מַה שֶּׁמֵּנִיעַ אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת – הֵן הַתַּאֲווֹת, וְאַדְּרַבָּה, הַרְבֵּה פְּעָמִים הַחָכְמָה שֶׁל הָאָדָם הִיא לוֹ לְרוֹעֵץ, שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּחָכְמָתוֹ בִּכְדֵי לְהַמְצִיא לְעַצְמוֹ הֶתֵּרִים לְתַאֲווֹתָיו. מַה שֶּׁאֵין כֵּן מִי שֶׁמְּשַׁעְבֵּד אֶת חָכְמָתוֹ לַשֵּׂכֶל שֶׁל הָאֱמוּנָה, שֶׁהוּא שֵׂכֶל יָשָׁר וְיָקָר מְאֹד, אֲזַי אַדְּרַבָּה, הוּא זוֹכֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחָכְמָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה, כְּדֵי לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְלַעֲלוֹת מֵהַמְדַמֶּה אֶל הַשֵּׂכֶל הַטָּהוֹר.
נִמְצָא, שֶׁכָּל הַטָּעֻיּוֹת שֶׁל הֶחָכָם הֵן מֵחֹסֶר אֱמוּנָה, שֶׁהוּא לֹא שׁוֹאֵל אַף פַּעַם: מָה הַשֵּׁם רוֹצֶה מִמֶּנִּי? מַה תַּכְלִית חַיַּי? וְאֵלּוּ הֵן הַטָּעֻיּוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, שֶׁאוֹמְרִים: אֵלּוּ הַחַיִּים שֶׁלִּי. זוֹ הָאֱמֶת שֶׁלִּי. לֹא מְעַנְיֵן מָה עִם הָעוֹלָם הַבָּא. תֵּן לִי לֵהָנוֹת. חַיִּים רַק פַּעַם אַחַת וכו’. וּכְשֶׁרַק נוֹפְלִים לְאֵיזֶה חֹלִי אוֹ חֻלְשָׁה, אוֹ שֶׁמִּסְתַּבְּכִים בְּאֵיזֶה חוֹב אוֹ בְּאֵיזוֹ צָרָה וכד’, מִיָּד הֵם מְאַבְּדִים אֶת כָּל שַׁאֲנַנּוּתָם וְאֶת כָּל חַיּוּתָם. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדָם חַי בְּקֶשֶׁר יָשִׁיר לִרְצוֹן הַבּוֹרֵא, וְהוּא שׁוֹאֵל תָּמִיד מָה רְצוֹן הַשֵּׁם, הוּא חַי חַיִּים יָפִים וּמְתוּקִים, וְגַם כְּשֶׁבָּאָה לוֹ אֵיזוֹ צָרָה אוֹ חִסָּרוֹן, הוּא מְקַשֵּׁר אֶת זֶה לַתַּכְלִית וְעוֹבֵר אֶת כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה בְּשָׁלוֹם.
בְּמַחֲשָׁבָה לְאָחוֹר
עַכְשָׁו, כְּשֶׁהֶחָכָם הֶחְלִיט לְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם, רוֹאִים בְּבֵרוּר אֵיזוֹ שְׁטוּת הוּא עָשָׂה כְּשֶׁעָזַב אֶת אוֹתָם סוֹחֲרִים, שֶׁזִּמֵּן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו, וְהָלַךְ אַחַר מַרְאֵה עֵינָיו לִהְיוֹת מְשָׁרֵת שֶׁל חֲנֻיּוֹת הַלְבָּשָׁה. כִּי אַחֲרֵי שֶׁהִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהַרְבֵּה יוֹתֵר קָשֶׁה לִהְיוֹת מְשָׁרֵת שֶׁל חֲנֻיּוֹת הַלְבָּשָׁה מֵאֲשֶׁר לִהְיוֹת עִם אוֹתָם סוֹחֲרִים, וְהוּא הֶחְלִיט לְהִסְתּוֹבֵב בָּעוֹלָם, נִמְצָא שֶׁהוּא רַק הִפְסִיד מֵהַפְּזִיזוּת שֶׁלּוֹ. כִּי אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁהָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת קֹדֶם – בִּתְנָאִים טוֹבִים וְעִם אֲנָשִׁים הֲגוּנִים, וּלְהַרְוִיחַ כֶּסֶף וכו’ וכו’, הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו בִּתְנָאִים גְּרוּעִים.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור