שבת הגדול: להשתחרר מכל הכבלים

תנאי מקדים לחופש הוא: לשבור את שרשראות הברזל המשעבדות אותנו. לפעמים, הכבלים האידיאולוגיים או המיתוסים למיניהם שקושרים את מוחנו, מדכאים את האדם יותר משרשרת הברזל הכבדה ביותר שישנה. למה? שרשרת ברזל יכולה להגביל את הגוף, אבל שרשראות אידיאולוגיות מגבילות את המוח.
 
גרוע יותר משעבוד הגוף הוא השעבוד למוח. כאשר מוחו של אדם משועבד הוא מאבד את המתנה שהשם נתן לו – חופש הבחירה.
 
שבת הגדול, היא השבת המקדימה לפסח והיא מסמלת את שבירת שרשראות העבדות, ובדרך זו מאפשרת לנו להגיע לפסח בחירות מלאה.
 
בעלי התוספות מסבירים, ששבת הגדול נקראת כך הודות לנס הגדול שהשם עשה לישראל באותה שבת שהקדימה את יציאת מצרים:
 
השם רצה שעם ישראל יעשו משהו שיזכה אותם בשכר עצום – חירות וגאולה מעבדות מצרים. לכן, הוא ציווה על כל משפחה לקחת כבש ולייעדו לקרבן פסח. באומץ לב, עם ישראל מילאו אחר ציוויו של השם ביום עשירי בניסן, שבאותה שנה בה עם ישראל נגאלו ממצרים היה ביום שבת.
 
כל משפחה לקחה את הכבש וקשרה את רגלו לאחת המיטות בביתה. בעשייה זו, היה עליהם להתגבר על הפחד מפני המצריים ומתגובתם, ולבטוח בביטחון מלא בהשם. מדוע? מכיוון שהכבש היה אחד האלילים לו סגדו המצריים והחשיבו אותו מאוד. כאשר המצריים ראו את הכבשים קשורים בבתיהם של עם ישראל, הם חרקו את שיניהם מזעם אבל הם לא יכלו לומר או לעשות דבר, לכן גם לא יכלו למנוע את שחיטתו-תבוסתו של הכבש-אליל. וסמלי אף יותר, כל זה קרה בחודש ניסן – חודש בו שולטת קבוצת הכוכבים של מזל טלה, והמצריים סגדו לטלה ולאיל הכבש. בדיוק בחודש בו האליל הזה נמצא כביכול בשליטה (קבוצת הכוכבים שלו), הוא הובא לשחיטה על ידי עם ישראל תחת חסותו והגנתו המלאה של בורא עולם.
 
טלה (וקבוצת הכוכבים שלו) – ועוד שאר אלילים למיניהם – לא יכלו לעשות דבר כדי למנוע את יציאת מצרים, מכיוון שעם ישראל מילאו ארבעה תנאים מקדימים:
 
תנאי ראשון: הם היו צריכים להאמין בהשם. אדם לא יכול להיות עבד לשני אדונים. בני ישראל היו צריכים להחליט את מי הם רוצים לעבוד – פרעה והמצריים, או את השם.
 
תנאי שני: הם היו צריכים לבטוח בהשם. בני ישראל קיבלו מצווה קשה לביצוע. היה עליהם לבטוח בהשם באופן חד משמעי ולדעת שאם הוא ציווה עליהם מצווה מסוימת לבצע, הוא יסייע להם לקיימה.
 
תנאי שלישי: היה עליהם להתגבר על כל הפחדים. במשך 210 שנים בני ישראל היו עבדים בפועל במצרים. בני ישראל באותה תקופה כבר נולדו דורות קודם לכן כעבדים ולכן גם המנטאליות שלהם הייתה של עבדים. העבד מפחד מאדונו, אך בקיום ציוויו של השם בני ישראל התגברו על הפחדים שהיו מושרשים בהם עמוק במשך מאות שנים.
 
תנאי רביעי: הם היו צריכים להיות מסורים. זה בהחלט לא היה קל לראות את המצריים עוברים ליד בתיהם כשהם מאיימים ומנסים לפגוע בהם. אולם, כל משפחה הפגינה מסירות נפש עצומה, שהרי עבדים הם היו, ובכל זאת, קיימו את מצוות השם. לכן זכו עם ישראל ביציאת מצרים ובגאולה שבאו בעקבות מסירות נפש זו.
 
הנס של שבת הגדול עדיין איתנו. כאן ממש. שבת זו מהווה דוגמא לדורות הבאים. אם נפנים את המסר של שבת הגדול בחיינו, גם אנו נוכל לשבור את שרשראות העבדות ולהחיש את הגאולה האחרונה של עמנו, במהרה בימינו אמן. עלינו למלא את ארבעת התנאים המקדימים בחיינו – להאמין בהשם, לבטוח בהשם, להתגבר על הפחדים והחששות, ולפעול מתוך מסירות נפש. אם נעשה זאת, נשיג כל דבר!
 
בואו נראה כיצד ארבעת התנאים הללו עובדים:
 
הרבה אנשים פונים אלי ואומרים לי שהם יודעים שהשם קיים, אבל הם "לא יכולים" לקיים את מצוותיו מכמה סיבות, שכולן כמובן שרשראות שכליות-מנטאליות. למשל:
 
"איך אתפרנס אם אפסיק לעבוד בשבת? רוב הפרנסה שלי מבוססת על ההכנסות מיום שבת…"
 
"איך אשמור על קשרי משפחה אם לא אוכל לאכול בביתם של קרובי משפחתי יותר? ההורים שלי לא שומרים על כשרויות המאכלים, ואני אוכל רק כשר. אתה יודע כמה מתחים וריבים יש לנו?…"
 
"איך אפשר לחיות בלי טלוויזיה ועיתון? אני חייב להתעדכן…"
 
ורשימת כבלים זו, שמונעים מאיתנו להתקדם הלאה מבחינה רוחנית והשגת החופש הרוחני ארוכה מאוד מאוד. אין לכם מושג אילו תירוצים וסיבות של "למה לא" או "אני לא יכול כי…" אנשים מעלים בפניי…
 
שבת הגדול מלמדת אותנו שאנו יכולים לעשות הכל! ששום מניעה לא תמנע מאיתנו לקיים אפילו את המצווה הקשה לביצוע – אם אנחנו כמובן מקיימים את ארבעת התנאים המקדימים בחיינו, אותם תנאים שעם ישראל מילאו באותה שבת הגדול ובמיוחד כשהקריבו את הכבש כקרבן פסח, האליל של המצריים.
 
כשאנו מאמינים בהשם, בוטחים בו, מתגברים על פחדינו וממשיכים קדימה במסירות עילאית – השם מעניק לנו עזרה שמימית מלאת ניסים לקיים כל מצווה ומצווה. כל מה שאנו צריכים לעשות הוא רק להשתוקק ולכסוף להיות בני חורין באמת.
 
 
* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס"