בגן החכמה עמודים 77-78

אֱמֶת יֵשׁ רַק אַחַת

וְזֶה מַה שֶּׁרַבֵּינוּ כָּתַב: וְהִתְחִיל לַחֲשֹׁב עִם פִילוֹסוֹפְיָה “שֶׁלּוֹ” מַה לַּעֲשׂוֹת – דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא הִסְתַּכֵּל בְּשֵׂכֶל טָהוֹר וּפִילוֹסוֹפְיָה אוֹבְּיֶקְטִיבִית, הַתּוֹאֶמֶת אֶת הַתַּכְלִית שֶׁל כְּלָלִיּוּת הַבְּרִיאָה, אֶלָּא לְפִי הִתְגַּלּוּת לִבּוֹ בְּאוֹתוֹ רֶגַע. וְזֶה כְּמוֹ מַה שֶּׁמָּצוּי עַתָּה מְאֹד, שֶׁשָּׁגוּר בְּפִי הַבְּרִיּוֹת לוֹמַר: זוֹ הָאֱמֶת “שֶׁלִּי”, וּבְוַדַּאי הֵם טוֹעִים מְאֹד בְּזֶה, כִּי אֵין כָּזֶה מֻשָּׂג: “הָאֱמֶת שֶׁלִּי”, כִּי אִם כֵּן הוּא, וּלְכָל אֶחָד יֵשׁ אֶת הָאֱמֶת “שֶׁלּוֹ”, נִמְצָא שֶׁלְּמַעֲשֶׂה הַכֹּל שֶׁקֶר, כִּי אֱמֶת יֵשׁ רַק אַחַת, וְאִלּוּ הַשֶּׁקֶר הוּא הַרְבֵּה, כְּמוֹ שֶׁמֵּבִיא רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ בְּלִקּוּטֵי מוהר”ן נא:

כִּי אֱמֶת הוּא אֶחָד. לְמָשָׁל, עַל כְּלִי כֶּסֶף – כְּשֶׁאוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא כְּלִי כֶּסֶף – הוּא הָאֱמֶת, אֲבָל כְּשֶׁאוֹמְרִין עָלָיו שֶׁהוּא כְּלִי זָהָב, הוּא שֶׁקֶר. נִמְצָא שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֱמֶת, רַק שֶׁהוּא כְּלִי כֶסֶף לֹא יוֹתֵר, אֲבָל הַשֶּׁקֶר הוּא הַרְבֵּה, כִּי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהוּא כְּלִי זָהָב, וּכְלִי נְחֹשֶׁת וּשְׁאָר שֵׁמוֹת, נִמְצָא שֶׁהַשֶּׁקֶר הוּא בִּבְחִינַת, “בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים” (קהלת ז). ע”כ.

לָכֵן כָּל מְחַפֵּשׂ אֱמֶת מֻכְרָח לְחַפֵּשׂ אֶת הָאֱמֶת הָאַחַת וְהָאֲמִתִּית שֶׁיֶּשְׁנָהּ בְּוַדַּאי בָּעוֹלָם, שֶׁהִיא הָאֱמֶת שֶׁל הַבְּרִיאָה. אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁאֵין מְחַפְּשִׂים אֶת הָאֱמֶת הָאֲמִתִּית, אֶלָּא כָּל אֶחָד בּוֹחֵר בָּ”אֱמֶת שֶׁלּוֹ”, שֶׁהִיא לְמַעֲשֶׂה הִתְגַּלּוּת לִבּוֹ, רְצוֹנוֹתָיו, תַּאֲווֹתָיו, מַה שֶּׁנּוֹחַ לוֹ וכו’ וכו’, וְנִמְצָא שֶׁלְּכָל אֶחָד יֵשׁ אֱמֶת אַחֶרֶת, וּלְמַעֲשֶׂה הַכֹּל שֶׁקֶר. לָכֵן כָּל הָעוֹלָם מִתְפּוֹרֵר, כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים הֵיטֵב בְּדוֹרוֹת אֵלּוּ הָאַחֲרוֹנִים, שֶׁעַל הַזְּמַנִּים הָאֵלּוּ נֶאֱמַר: וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, וְדָרְשׁוּ חֲזַ”ל: תִּהְיֶה נַעֲשֵׂית עֲדָרִים עֲדָרִים, שֶׁכָּל אֶחָד אוֹמֵר שֶׁהָאֱמֶת אֶצְלוֹ, וְיֵשׁ עֲדָרִים עֲדָרִים שֶׁל אֲמִתּוֹת מְזֻיָּפוֹת. אֲבָל מִי שֶׁרוֹצֶה מְאֹד בָּאֱמֶת לַאֲמִתָּה, וְהוּא מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הָאֱמֶת, וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְרַמּוֹת אֶת עַצְמוֹ, הוּא בְּוַדַּאי יָכוֹל לְהַבְחִין בֵּין הַשֶּׁקֶר לָאֱמֶת.

אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה… וְהִיא רְחוֹקָה

וְדַע, שֶׁאֵין שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁיָּכוֹל לִסְמֹךְ עַל הָאֱמֶת “שֶׁלּוֹ”, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל, סוֹף כָּל סוֹף, חָכָם כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה, הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל עַצְמוֹ וְלִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁמָּה שֶׁנִּרְאֶה לוֹ אֱמֶת זוֹ אָכֵן הָאֱמֶת, כִּי הָאָדָם הוּא קָטָן מְאֹד וּמְצֻמְצָם מְאֹד בְּיַחַס לְכָל הַבְּרִיאָה הָעֲצוּמָה שֶׁסְּבִיבוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן בְּיַחַס לַבּוֹרֵא שֶׁהוּא אֵין סוֹף, וְאֵיךְ יוּכַל לָבוֹא גַּרְגִּיר אָבָק כָּזֶה לְחֵקֶר הָאֱמֶת?

אֲפִלּוּ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁקִּבֵּל אֶת חָכְמָתוֹ מֵהַבּוֹרֵא בְּמַתָּנָה, וּבֶאֱמֶת הָיָה חָכָם מִכָּל הָאָדָם, וְיָדַע אֶת רָזֵי הַבְּרִיאָה, שִׁיחַ עוֹפוֹת וְחַיּוֹת וּבְהֵמוֹת, כֵּיצַד עוֹבְרִים עוֹרְקִים נִסְתָּרִים מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ, מַה נִּמְצָא בְּבֶטֶן הָאֲדָמָה, הֵיכָן טְמוּנִים אוֹצָרוֹת וכו’, וּמָלַךְ עַל הַמַּלְאָכִים לְמַעְלָה וְעַל בְּנֵי הָאָדָם לְמַטָּה וְעַל צִבְאוֹת הַשֵּׁדִים וכו’ וכו’, אַף הוּא אָמַר: אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה – וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי…

וְכָל זֶה הוּא אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר הָאָדָם בֶּאֱמֶת מְחַפֵּשׂ אֱמֶת. כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהָאָדָם מְשֻׁחָד לְתַאֲווֹתָיו, לְחֻלְשׁוֹתָיו, לְדֵעוֹת קְדוּמוֹת וּדְפוּסֵי מַחֲשָׁבָה וכו’, וּמַה שֶּׁאֲנָשִׁים קוֹרְאִים “הָאֱמֶת שֶׁלִּי” זוֹ שְׁטוּת גְּמוּרָה, כִּי אוֹתָהּ “אֱמֶת” שֶׁיֵּשׁ לָהֶם, הִיא לְמַעֲשֶׂה הַקּוֹל שֶׁל הַתַּאֲווֹת שֶׁהֵם מְשֻׁחָדִים אֲלֵיהֶן, שֶׁהֵן הַמְּבִיאוֹת אוֹתָם לְהַחֲלִיט שֶׁאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁמִּתְאַוִּים לוֹ, אוֹ שֶׁנּוֹחַ לָהֶם אוֹ מַתְאִים לָהֶם וכד’, הוּא הָאֱמֶת, וּבְאוֹתָהּ מִדָּה הָיוּ יְכוֹלִים לוֹמַר “זוֹ הַתַּאֲוָה שֶׁלִּי” בִּמְקוֹם “זוֹ הָאֱמֶת שֶׁלִּי”… וְהָרְאָיָה, שֶׁכָּל כַּמָּה זְמַן הֵם מְשַׁנִּים אֶת דַּעְתָּם לְפִי הַתַּאֲוָה שֶׁל אוֹתוֹ זְמַן. כֵּיצַד זֶה יִתָּכֵן? אִם זוֹ הָאֱמֶת, כֵּיצַד הִיא הִשְׁתַּנְּתָה לְפֶתַע?

לָכֵן, מִי שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא רוֹצֶה לְרַמּוֹת אֶת עַצְמוֹ, צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הָאֱמֶת שֶׁל הַבּוֹרֵא, וְלֹא אֶת הָ”אֱמֶת” שֶׁהִיא לְפִי הַמֹּחַ הַמְצֻמְצָם שֶׁלּוֹ וּלְפִי תַּאֲווֹת לִבּוֹ, וְצָרִיךְ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל חֲכָמִים וְלָלֶכֶת בַּעֲצָתָם, וְגַם צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם, מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע”ה: הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ… שֶׁבִּקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא שֶׁיַּדְרִיךְ אוֹתוֹ בָּאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁל הַבּוֹרֵא.