בגן החכמה עמודים 97-98

רְדִיפַת הַכָּבוֹד הִיא אַחַת מֵהַכְּפִירוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁיֶּשְׁנָן, שֶׁהֲרֵי כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לְבוֹרֵא עוֹלָם, וּמִי שֶׁלּוֹקֵחַ אֶת הַכָּבוֹד שֶׁל הַבּוֹרֵא לְעַצְמוֹ, אֵין דָּבָר מְגֻנֶּה מִזֶּה. בְּלִקּוּטֵי מוהר”ן בְּסִימָן קצד, מֵבִיא רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ מָשָׁל הַמַּמְחִישׁ עִנְיָן זֶה:

מָשָׁל לְשַׂר גָּדוֹל שֶשָׁלַח פָּקִיד לְעִיר אֶחָד מֵהָעֲיָרוֹת שֶׁלּוֹ לְמָקוֹם רָחוֹק, וְהַפָּקִיד הַנַּ”ל לָקַח לְעַצְמוֹ שָׁם כָּל הַכָּבוֹד, כִּי בְּנֵי הַמָּקוֹם לא יָדְעוּ שֶׁהוּא עֶבֶד הַשַּׂר, וְסָבְרוּ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הַשַּׂר, וּכְשֶׁהָיוּ צְרִיכִים אֵלָיו הָיוּ נוֹפְלִים לִפְנֵי רַגְלָיו, וְנוֹתְנִים לוֹ כָּל הַכָּבוֹד, וְהָיוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ עִם כָּל הַכִּנּוּיִים שֶׁל כָּבוֹד הַשַּׁיָּכִים לְהַשָּׂר. פַּעַם אֶחָד בָּא הַשַּׂר בְּעַצְמוֹ לְשָׁם וּבָא הַפָּקִיד לְפָנָיו, וְשָׁאַל לוֹ עַל עִסְקֵי הַמְּדִינָה, וּמַדּוּעַ הַמְּקוֹמִיִּים אֵינָם עוֹבְדִים עֲבוֹדָתָם, וְקָרָא לְשׁוֹטֵר אֶחָד, וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַשַּׂר עַל עֵסֶק הָעִיר, וְהָשּׁוֹטֵר לא הִכִּיר אֶת הַשַּׂר רַק אֶת הַפָּקִיד, וְתֵכֶף נָפַל לְרַגְלֵי הַפָּקִיד, וְחָלַק לוֹ כָּל הַכָּבוֹד הַשַּׁיָּךְ לְהַשָּׂר, וְהֵשִׁיב לוֹ עַל עֵסֶק שְׁאֵלָתוֹ, אֲזַי נִתְהַפְּכוּ פְּנֵי הַפָּקִיד כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה, וְנִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד, כִּי אֵין בִּזָּיוֹן גָּדוֹל מִזֶּה, שֶׁבְּעֵינֵי הַשַּׂר נוֹתְנִים לוֹ כָּבוֹד הַזֶּה…

רְדִיפַת הַכָּבוֹד הִיא מַחֲלַת נֶפֶשׁ נוֹרָאִית. אָדָם הָרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד הוּא פָּגִיעַ וְרָגִישׁ בְּצוּרָה חוֹלָנִית מַמָּשׁ. הוּא נִפְגָּע כָּל כָּךְ כְּשֶׁלֹּא מְכַבְּדִים אוֹתוֹ, הוּא לֹא יָכוֹל לְקַבֵּל שׁוּם בִּקֹּרֶת וְשׁוּם הֶעָרָה, וַאֲפִלּוּ הַהֶעָרָה הַצּוֹדֶקֶת בְּיוֹתֵר פּוֹגַעַת בְּצִפּוֹר נַפְשׁוֹ, וְהוּא נִשְׁבָּר מִמֶּנָּה. וְכֵן הוּא תָּמִיד מִתְוַכֵּחַ, וְחַיָּב לָצֵאת צוֹדֵק, וְעַל פִּי רֹב הוּא בְּעַצְמוֹ זֶה שֶׁמְּפָרֵשׁ אֶת הִתְנַהֲגוּת הַבְּרִיּוֹת כְּלַפָּיו כִּפְחִיתוּת כָּבוֹד, וְיֵשׁ לוֹ דִּמְיוֹנוֹת שֶׁכָּאן לֹא כִּבְּדוּ אוֹתוֹ, וְכָאן הִסְתַּכְּלוּ עָלָיו בְּזִלְזוּל וכו’ וכו’, וְהוּא כּוֹעֵס וּמִתְמַלֵּא בְּתַאֲוַת רְצִיחָה וּנְקִימָה, וְהוּא רָדוּף בְּמַחְשָׁבוֹת כּוֹאֲבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת, אֵיךְ חִלְּלוּ אֶת כְּבוֹדוֹ, וְרוֹצֶה לָמוּת מַמָּשׁ מֵרֹב עָגְמַת נֶפֶשׁ, וְאָכֵן יֶשְׁנָם שֶׁמִּתְאַבְּדִים מֵחֲמַת אָבְדַן הַכָּבוֹד ר”ל, וְכָל זֶה מַרְאֶה שֶׁרְדִיפַת הַכָּבוֹד הִיא פָּשׁוּט מַחֲלַת נֶפֶשׁ מֵהַקָּשׁוֹת בְּיוֹתֵר. הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ.

לְעֻמַּת זֹאת, אָדָם שֶׁמַּאֲמִין שֶׁכָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ רַק לַהַשֵּׁם, וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ הוּא קִבֵּל מֵהַשֵּׁם, הוּא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, יֵשׁ לוֹ חַיּוּת יְשִׁירוֹת מֵהַבּוֹרֵא, דְּהַיְנוּ מֵהַקֶּשֶׁר שֶׁלּוֹ עִם הַבּוֹרֵא, וְיֵשׁ לוֹ חַיּוּת מֵהַשָּׂגַת הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית, וּבָרוּר שֶׁלֹּא חָסֵר לוֹ יַחַס אוֹ תְּשׂוּמֶת לֵב מֵאַף אֶחָד, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁיְּכַבְּדוּ אוֹתוֹ כָּבוֹד דִּמְיוֹנִי – בְּקִצּוּר, הוּא בָּרִיא בְּנַפְשׁוֹ.

וְנַחֲזֹר לֶחָכָם. חָכְמָתוֹ שֶׁל הֶחָכָם וְהַפִּילוֹסוֹפְיָה שֶׁלּוֹ מְקַלְקְלִים לוֹ שׁוּב וְשׁוּב אֶת הַחַיִּים. עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף הֶחְלִיט לְהִתְחַתֵּן, תֵּכֶף הוּא מַתְחִיל לַחֲשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁאֵינָם שַׁיָּכִים כְּלָל לַדָּבָר שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת. הוּא אֵינוֹ מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר כִּפְשׁוּטוֹ. כְּבָר הֶחְלַטְתָּ לְהִתְחַתֵּן. פָּשׁוּט תִּתְחַתֵּן…

רוֹאִים אָנוּ אֶת הַהִדַּרְדְּרוּת שֶׁל הֶחָכָם, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם קֶשֶׁר עִם הַשֵּׁם, וְכָל כֻּלּוֹ מְרֻכָּז בָּ”אֲנִי” שֶׁלּוֹ, בַּכָּבוֹד שֶׁלּוֹ, בַּצּוּרָה הַחוֹלָנִית בְּיוֹתֵר.

וְהָלַךְ וְנָסַע לְבֵיתוֹ, וְהָיָה לוֹ יִסּוּרִין גְּדוֹלִים בַּדֶּרֶךְ, כִּי מֵחֲמַת חָכְמָתוֹ לֹא הָיָה לוֹ עִם מִי לְדַבֵּר, וְלֹא הָיָה מוֹצֵא אַכְסַנְיָא כִּרְצוֹנוֹ, וְהָיָה לוֹ יִסּוּרִים הַרְבֵּה…

רַבֵּינוּ כּוֹתֵב שֶׁהַיִּסּוּרִים שֶׁל הֶחָכָם בַּדֶּרֶךְ נָבְעוּ מֵחָכְמָתוֹ. מִכָּאן יָכוֹל כָּל אֶחָד לָדַעַת לָמָּה יֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים כָּל הַזְּמַן – כִּי הוּא מָלֵא חָכְמוֹת. שֶׁהֲרֵי לְאָן הַחָכְמוֹת שֶׁל הֶחָכָם הֵבִיאוּ אוֹתוֹ? שֶׁהוּא רַק מָלֵא יִסּוּרִים כָּל הַזְּמַן. כִּי מֵחֲמַת חָכְמָתוֹ, אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן הַגַּאֲוָה שֶׁלּוֹ, הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁכֻּלָּם טִפְּשִׁים וְאֵין לוֹ עִם מִי לְדַבֵּר, וְהוּא מוֹצֵא בְּכָל דָּבָר פְּגָם וְרוֹאֶה רַק אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁבְּכָל דָּבָר, וּלְמַעֲשֶׂה יֵשׁ לוֹ רָצוֹן לִרְאוֹת אֶת אוֹתָם חֶסְרוֹנוֹת, כִּי כָּךְ הוּא מוֹכִיחַ לְעַצְמוֹ שֶׁהוּא חָכָם יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וּבְוַדַּאי שֶׁהוּא לֹא יִמְצָא שׁוּם אַכְסַנְיָה כִּרְצוֹנוֹ.