בגן החכמה עמודים 85-86

לֹא חָשַׁב חֲבֵרוֹ הַרְבֵּה, קָם וְנָסַע אֶל הַסִּיטוֹנַאי בְּחָשְׁבוֹ שֶׁסִּיטוֹנַאי זֶה הוּא סִיטוֹנַאי שֶׁל שֶׁמֶן מְכוֹנוֹת. נִכְנַס אֶל הַסִּיטוֹנַאי וּבִקְּשׁוֹ שֶׁמֶן מְכוֹנוֹת, אָמַר לוֹ הַסִּיטוֹנַאי: עַל מַה תְּדַבֵּר? עָנָה לוֹ: בִּרְצוֹנִי שֶׁמֶן מְכוֹנוֹת כְּמוֹ שֶׁמָּכַרְתָּ לַחֲבֵרִי הַסּוֹחֵר. אָמַר לוֹ הַסִּיטוֹנַאי: אַסְבִּיר לְךָ הַדָּבָר: פַּרְנָסָתִי הִיא מִמִּסְחַר בַּדִּים וַחֲבֵרְךָ קוֹנֶה אֶצְלִי תָּדִיר סְחוֹרָה, וּכְשֶׁרָאִיתִי אֵיךְ עֶגְלָתוֹ לֹא מוֹשֶׁכֶת הֵיטֵב לְרֹב הַסְּחוֹרָה שֶׁהֶעֱמַסְתִּי עָלֶיהָ, הִשַּׂגְתִּי וְנָתַתִּי לוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן, אֲבָל אַתָּה בָּא וְרוֹצֶה רַק שֶׁמֶן, דַּע לְךָ, אֵינִי סוֹחֵר שֶׁל שֶׁמֶן! הִפְטִיר רַבֵּנוּ וְאָמַר לְהַלָּה: אֵלּוּ מֵאֲנָשַׁי הַדְּבוּקִים וּכְרוּכִים אַחֲרַי, כְּשֶׁרוֹאֶה אֲנִי בְּאֶחָד מֵהֶם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם כִּדְבָעֵי מֵחֲמַת חֶסְרוֹן פַּרְנָסָה וְכַדּוֹמֶה, מְבָרְכֵם אֲנִי בְּבִרְכַּת פַּרְנָסָה, (וּכְדֵי שֶׁעֶגְלָתָם הַקְּדוֹשָׁה הַטְּעוּנָה בִּסְחוֹרָה תִּסַּע הֵיטֵב), אֲבָל אַתָּה שֶׁמְּבַקֵּשׁ רַק פַּרְנָסָה, “אֵינִי סוֹחֵר שֶׁל שֶׁמֶן!” (שש”ק ה-מח)

תַּתְחִיל לִחְיוֹת

חֹסֶר הָאֱמוּנָה שֶׁל הֶחָכָם אֵינוֹ מַנִּיח לוֹ לִחְיוֹת כְּלָל – בִּמְקוֹם שֶׁיֵּהָנֶה מֵהַמִּקְצוֹעַ שֶׁרָכַשׁ, מֵהַכִּשְׁרוֹן הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ, מֵהַבְּקִיאוּת וְהָאָמָּנוּת שֶׁלּוֹ, וְיִחְיֶה לוֹ חַיִּים מְכֻבָּדִים – הוּא תֵּכֶף מַתְחִיל לִדְאֹג: מַה יִּהְיֶה? אוּלַי הַמִּקְצוֹעַ הַזֶּה לֹא מַסְפִּיק חָשׁוּב? וְאָנוּ אוֹמְרִים לוֹ: עֲצֹר קְצָת… תִּחְיֶה! תִּשְׂמַח בָּאוֹצָרוֹת שֶׁהַשֵּׁם נָתַן לְךָ. תּוֹדֶה לַהַשֵּׁם וְתִשְׂמַח בְּחֶלְקְךָ. תַּאֲמִין שֶׁהַבּוֹרֵא מְכַוֵּן אוֹתְךָ וְהַכֹּל מְדֻיָּק בְּלִי שׁוּם טָעֻיּוֹת בְּחַיֶּיךָ. מַה לְּךָ לַחֲשֹׁב עַל מַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחַר כָּךְ? אִם אַתָּה תָּמִיד רַק דּוֹאֵג לְהָכִין כָּל מִינֵי הֲגַנּוֹת וְתָכְנִיּוֹת חִלּוּפִיּוֹת לֶעָתִיד – מָתַי תִּחְיֶה?

וּבִכְלָל, מַה יֵּשׁ לַחֲשֹׁב עַכְשָׁו עַל מַה יִּהְיֶה בֶּעָתִיד? קֹדֶם כֹּל, מִנַּיִן לְךָ מַה יִּהְיֶה? וְגַם אִם תִּהְיֶה אֵיזוֹ בְּעָיָה, כְּשֶׁתַּגִּיעַ תִּתְמוֹדֵד אִתָּהּ. וְכִי אַתָּה יָכוֹל לָדַעַת מֵרֹאשׁ אֵילוּ כֵּלִים תִּצְטָרֵךְ בִּשְׁבִיל לְהִתְמוֹדֵד עִם הַבְּעָיוֹת שֶׁיָּצוּצוּ בֶּעָתִיד? אוּלַי תִּצְטָרֵךְ דַּוְקָא מִקְצוֹעַ אַחֵר? אוּלַי גַּם הַמִּקְצוֹעַ שֶׁאַתָּה לוֹמֵד עַכְשָׁו לֹא יִהְיֶה חָשׁוּב?

כָּךְ בְּנֵי אָדָם חַיִּים עִם דְּאָגוֹת: אוּלַי זֶה יִקְרֶה, אוּלַי זֶה וכו’. כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת הַלָּלוּ הֵן בְּגֶדֶר דִּמְיוֹנוֹת וְתוּ לֹא. כִּי כְּמוֹ שֶׁדּוֹאֵג – אוּלַי יִהְיֶה כָּכָה, וְאוּלַי יִהְיֶה כָּכָה – הוּא יָכוֹל בְּאוֹתָהּ מִדָּה לִדְאֹג: וְאוּלַי יִפֹּל עָלַי הַיָּרֵחַ…? לָמָּה לֹא? בַּמֶּה זֶה יוֹתֵר דִּמְיוֹנִי מִשְּׁאָר הַדְּאָגוֹת שֶׁדּוֹאֵג? הֲרֵי גַּם אוֹתָם דְּבָרִים שֶׁנִּרְאֶה לוֹ הֶגְיוֹנִי לִדְאֹג שֶׁמָּא יִקְרוּ לוֹ, אֵין שׁוּם דֶּרֶךְ הֶגְיוֹנִית לְהַסְבִּיר מַדּוּעַ דַּוְקָא הֵם יִקְרוּ לוֹ. מִי יוֹדֵעַ בִּכְלָל מַה יִּהְיֶה? אוּלַי יִהְיֶה יוֹתֵר גָּרוּעַ? מִדָּה זוֹ מַרְאָה עַל חֹסֶר אֱמוּנָה, כְּאִלּוּ אֵין מַנְהִיג לַבִּירָה. וּבֶאֱמֶת יֵשׁ וָיֵשׁ מַנְהִיג לַבִּירָה, וְקַבַּרְנִיט לַסְּפִינָה, שֶׁמַּשְׁגִּיחַ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְכָל אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת רָגוּעַ, שֶׁהוּא בְּיָדַיִם טוֹבוֹת… לָכֵן, צָרִיךְ לִשְׁכֹּחַ מֵהַדִּמְיוֹנוֹת, וּלְהַאֲמִין שֶׁמַּה שֶּׁיִּהְיֶה – זֶה רַק טוֹב, וְהַשֵּׁם לֹא נוֹתֵן לְאָדָם נִסָּיוֹן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ, וּמִמֵּילָא מַה שֶּׁיִּהְיֶה – כְּשֶׁיִּהְיֶה – בְּוַדַּאי יוּכַל אָז לְהִתְמוֹדֵד עִם זֶה, עִם הַכֵּלִים שֶׁיַּעַמְדוּ לִרְשׁוּתוֹ בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן.

וְזֶהוּ הַפֵּרוּשׁ שֶׁמֵּבִיא רש”י לְמִדַּת הַתְּמִימוּת, שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: תָּמִים תִּהְיֶה עִם הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ (דברים יח) – הִתְהַלֵּךְ עִמּוֹ בִּתְמִימוּת וּתְצַפֶּה לוֹ וְלֹא תַּחְקֹר אַחַר הָעֲתִידוֹת, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁיָּבוֹא עָלֶיךָ קַבֵּל בִּתְמִימוּת, וְאָז תִּהְיֶה עִמּוֹ וּלְחֶלְקוֹ.

הַשֶּׁקֶר הַגָּדוֹל

עוֹד רוֹאִים כָּאן, שֶׁהֶחָכָם אֵינוֹ נֶהֱנֶה מִיגִיעַ כַּפָּיו, כִּי כָּל הַמֻּשָּׂג הַזֶּה – שֶׁהָאָדָם נֶהֱנֶה מִיגִיעַ כַּפָּיו וְשָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְכָל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת כֻּלָּן – זֶה שַׁיָּךְ רַק אֵצֶל מִי שֶׁחַי בֶּאֱמוּנָה, וּפָשׁוּט אֵין מְצִיאוּת שֶׁל אָדָם שֶׁשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וּבַעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת, בְּלִי שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה. לָכֵן אַף שֶׁנִּמְצָאִים בְּסִפְרֵי חֻלִּין תֵּאוּרִים אִידֵאָלִיִּים שֶׁל בְּנֵי אָדָם בַּעֲלֵי מִדּוֹת טוֹבוֹת, שְׂמֵחִים בְּחֶלְקָם וכד’ – מִבְּלִי שֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי אֱמוּנָה – אֵין הַתֵּאוּרִים הַלָּלוּ מְצִיאוּתִיִּים כְּלָל.