בגן החכמה עמודים 101-102

הַהֶשֵּׂג הָאֲמִתִּי

הַבֵּט וּרְאֵה, קוֹרֵא יָקָר, לְאָן הֶחָכָם הַזֶּה הִצְלִיחַ לְהַגִּיעַ אַחֲרֵי הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה שֶׁעָשָׂה? אַחֲרֵי הַחָכְמָה הָרַבָּה שֶׁהִשִּׂיג? שֶׁכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם הֵם בְּעֵינָיו כְּלֹא… שֶׁהוּא מְנֻפָּח מִגַּאֲוָה, וְהוּא מָלֵא יִסּוּרִים וְצַעַר, וְזֶה לְמַעֲשֶׂה הָעֹנֶשׁ הַנּוֹרָא שֶׁקִּבֵּל עַל הַכְּפִירָה שֶׁלּוֹ.

כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁהֶחָכָם לֹא מְאֻשָּׁר? הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁרָצָה הִשִּׂיג וְהִצְלִיחַ בּוֹ “בְּגָדוֹל”. רָצָה לְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם – שׁוֹטֵט. רָצָה לִלְמֹד צוֹרְפוּת – לָמַד וְנַעֲשָׂה מֻמְחֶה גָּדוֹל. לִטּוּשׁ אֲבָנִים – הַצְלָחָה גְּמוּרָה. רְפוּאָה, כּוֹלֵל לָטִינִית וּפִילוֹסוֹפְיָה – מֵאָה אָחוּז הַצְלָחָה. לִכְאוֹרָה הוּא הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת הָאָדָם הַשָּׂמֵחַ וְהַמְאֻשָּׁר בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, מֵאַחַר וְהִשִּׂיג כָּל מַה שֶּׁרָצָה. כְּמוֹ שֶׁכָּל אֶחָד בָּעוֹלָם בָּטוּחַ, שֶׁאִם יַצְלִיחַ לְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת כָּל שְׁאִיפוֹתָיו הוּא יִהְיֶה מְאֻשָּׁר.

אָז לָמָּה הוּא עָצוּב וּמְיֻסָּר כָּל כָּךְ?

רוֹאִים שׁוּב, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאָדָם מַשִּׂיג בָּעוֹלָם הַזֶּה, יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה, אִם אֵינוֹ מְקֻשָּׁר לַתַּכְלִית – הוּא אֵינוֹ כְּלוּם, וְכָל מַה שֶּׁמַּשִּׂיג מַכְנִיס בּוֹ גַּאֲוָה, וְהוּא נִשְׁאַר רֵיק וּמְתֻסְכָּל. וְאַדְּרַבָּה, כְּכָל שֶׁמַּשִּׂיג יוֹתֵר, הוּא מַרְגִּישׁ יוֹתֵר רֵיקָנוּת, מֵאַחַר וְרוֹאֶה בְּבֵרוּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַכֹּל, וּבְכָל זֹאת – אֵין לוֹ כְּלוּם. וְזֶה יוֹתֵר גָּרוּעַ מִמִּי שֶׁעוֹד לֹא הִשִּׂיג הַכֹּל. כֵּיוָן שֶׁזֶּה שֶׁעֲדַיִן לֹא הִשִּׂיג הַכֹּל, יֵשׁ לוֹ עוֹד אֵיזוֹ חַיּוּת מֵהַתִּקְוָה, שֶׁאוּלַי בֶּעָתִיד, אִם יַשִּׂיג דָּבָר זֶה אוֹ אַחֵר, הוּא יִהְיֶה מְאֻשָּׁר. אֲבָל גַּם זֶה שֶׁקֶר, וְהָאָדָם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה חָכָם וְיִלְמַד מִנִּסְיוֹנָם שֶׁל אֲחֵרִים, שֶׁהִשִּׂיגוּ הַכֹּל וְאִבְּדוּ אֶת הַחֵשֶׁק לִחְיוֹת, כִּי אַחֲרֵי שֶׁהִשִּׂיגוּ הַכֹּל, לֹא נִשְׁאַר לָהֶם דָּבָר לִחְיוֹת בִּשְׁבִילוֹ. לָכֵן, יִהְיֶה הוּא חָכָם יוֹתֵר מֵהֵם, וְיָבִין שֶׁכָּל מַה שֶּׁמַּשִּׂיגִים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ כְּלוּם, וְיַתְחִיל לְחַפֵּשׂ אֶת חֶלְקוֹ, דְּהַיְנוּ אֶת הַחֵלֶק שֶׁלּוֹ בַּתַּכְלִית הַכְּלָלִית.

וְעַתָּה הָרַבִּי יַעֲשֶׂה הַפְסָקָה בְּתֵאוּר דַּרְכֵי הֶחָכָם – שֶׁבָּא לְלַמְּדֵנוּ מַהוּ הַ”סוּר מֵרַע” שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לִנְקֹט בּוֹ, וְהוּא יַתְחִיל בְּתֵאוּר דַּרְכֵי הַתָּם – שֶׁבָּא לְלַמְּדֵנוּ מַהוּ הָ”עֲשֵׂה טוֹב” שֶׁצְּרִיכִים לְהִדָּבֵק בּוֹ.