בגן החכמה עמודים 59-60

וְזֶה כְּלָל בְּכָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵינוֹ מְקֻשָּׁר אֶל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית, הוּא סְתָם עֹל מְיֻתָּר, וְאֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת אוֹתָם הַנִּכְשָׁלִים בַּחֶבְרָה, שֶׁאֵינָם מוּכָנִים לְקַבֵּל עַל עַצְמָם אֶת עֹל הַחַיִּים, כְּגוֹן לִמּוּדִים, פַּרְנָסָה, מִשְׁפָּחָה וכד’, כִּי בְּתוֹךְ תּוֹכָם הֵם מַרְגִּישִׁים שֶׁאֵין בְּזֶה שׁוּם טַעַם, וְכָל הַטֹּרַח הוּא לְחִנָּם, וְלָכֵן הֵם לֹא מוֹצְאִים בְּעַצְמָם תַּעֲצוּמוֹת נֶפֶשׁ לְהִתְמוֹדֵד עִם הַקֹּשִׁי הַכָּרוּךְ בְּזֶה. וְאִם רַק נוֹתְנִים לָהֶם נְקֻדָּה קְטַנָּה שֶׁל אֱמוּנָה, מִיָּד רוֹאִים בָּהֶם שִׁנּוּי עָצוּם, וְהֵם חוֹזְרִים לַחַיִּים וּמוּכָנִים לְהִתְאַמֵּץ, וּמְקַבְּלִים עַל עַצְמָם אֶת עֹל הַפַּרְנָסָה וְהַמִּשְׁפָּחָה בְּשִׂמְחָה, וְהֵם זוֹכִים לִבְנוֹת אֶת עַצְמָם מֵחָדָשׁ, וְלִחְיוֹת חַיִּים יְצִירָתִיִּים וּמוֹעִילִים.

כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מְקַשֵּׁר אֶת כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה לַתַּכְלִית שֶׁלּוֹ, וְיוֹדֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה – יְקָרֵב אוֹתוֹ לָאֱמוּנָה, וְדָבָר זֶה – עַל יָדוֹ יִזְכֶּה לְכָזוֹ הַשָּׂגָה, אוֹ יִזְכֶּה לְכָזֶה תִּקּוּן וכו’ וכו’, אֲזַי גַּם עֹל הַפַּרְנָסָה מְקֻשָּׁר אֶצְלוֹ לַתַּכְלִית, כִּי הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֶּסֶף לְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת, לְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ, לְלַמֵּד אֶת יְלָדָיו תּוֹרָה, לִחְיוֹת בִּמְקוֹם תּוֹרָה וכו’ וכו’, וּבְוַדַּאי יֵשׁ לוֹ חַיּוּת נִפְלָאָה מִכָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהוּא יָכוֹל לָשֵׂאת אֶת עֹל הַחַיִּים בְּקַלּוּת וּבְשִׂמְחָה וּבְרָצוֹן, כִּי יֵשׁ לוֹ בִּשְׁבִיל מָה לְהִתְאַמֵּץ.

עֲדַיִן אֵינִי צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה, עַל זֶה יִהְיֶה פְּנַאי לְהַבָּא, בַּשָּׁנִים הַבָּאוֹת…

הֶחָכָם דּוֹחֶה אֶת עֹל הַחַיִּים לַשָּׁנִים הַבָּאוֹת, וְכָךְ הוּא מְאַבֵּד אֶת כָּל הַקֶּשֶׁר עִם הַחַיִּים. כִּי אֵין לוֹ לְאָדָם בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא הָרֶגַע שֶׁהוּא נִמְצָא בּוֹ, וְאִם הוּא אֵינוֹ חַי חַיִּים בַּעֲלֵי תַּכְלִית וּמַשְׁמָעוּת בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע, אֲזַי הַזְּמַן הַזֶּה מְבֻזְבָּז, וְהוּא לֹא נִקְרָא “חַי” בְּאוֹתָם רְגָעִים, וּמִזֶּה בָּאָה הַהַגְדָּרָה שֶׁהִגְדִּירוּ חֲזַ”ל: “רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם נִקְרָאִים מֵתִים”, כִּי כָּל דָּבָר שֶׁאֵין מְמַלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ וְיִעוּדוֹ נִקְרָא מְבֻזְבָּז, וְאִם כֵּן, כָּל חַיָּיו שֶׁל מִי שֶׁלֹּא מְמַלֵּא אֶת יִעוּדוֹ, הֵם מְבֻזְבָּזִים.

הֶחָכָם גַּם סוֹתֵר אֶת עַצְמוֹ, שֶׁמִּצַּד אֶחָד מַשְׁמָע מִדְּבָרָיו שֶׁיֶּשְׁנָהּ תַּכְלִית, דָּבָר שֶׁעַד עַכְשָׁו הוּא הִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ, וּמִצַּד שֵׁנִי הוּא דּוֹחֶה אֶת הַתַּכְלִית הַזּוֹ, וְזוֹ סְתִירָה. כִּי אֶת הַתַּכְלִית לֹא דּוֹחִים וְלוּ לְרֶגַע, וְאִם הָאָדָם מוּדָע לְכָךְ שֶׁיֵּשׁ תַּכְלִית, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ כָּל חַיָּיו מֻקְדָּשִׁים לְהַשִּׂיג אוֹתָהּ, שֶׁהֲרֵי זֶה דָּבָר יָדוּעַ, שֶׁבִּשְׁבִיל לְהַצְלִיחַ בְּכָל תְּחוּם בַּחַיִּים, וְכָל שֶׁכֵּן בִּשְׁבִיל לְהַצְלִיחַ בְּאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁהֵם תַּכְלִית הַחַיִּים, צְרִיכִים לְהַשְׁקִיעַ אֶת כָּל הַחַיִּים וּבִפְרָט אֶת יְמֵי הַנְּעוּרִים כְּשֶׁעֲדַיִן כֹּחוֹ בְּמָתְנָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׁא עֹל בִּנְעוּרָיו.

וְנַזְכִּיר שׁוּב, שֶׁחִפּוּשׂ הַתַּכְלִית, דְּהַיְנוּ, לְבָרֵר מָה הִיא הַתַּכְלִית, וּלְחַפֵּשׂ אֶת הַדְּרָכִים כֵּיצַד לְהַגִּיעַ לַתַּכְלִית וכו’, זֶה נַעֲשֶׂה רַק עַל יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי הַתַּכְלִית שֶׁהָאָדָם מְחַפֵּשׂ צְרִיכָה לִהְיוֹת תּוֹאֶמֶת לַתַּכְלִית שֶׁל הַבּוֹרֵא, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַחֲלִיט בִּשְׁרִירוּת לֵב עַל “תַּכְלִית” מִשֶּׁל עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם רָצוֹן עֶלְיוֹן חָלִילָה. אֶלָּא כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁעוֹשִׂים בַּחַיִּים צָרִיךְ לִהְיוֹת מְקֻשָּׁר עִם רְצוֹן הַבּוֹרֵא, וְהַבּוֹרֵא כְּבָר גִּלָּה אֶת רְצוֹנוֹ וְאֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁלּוֹ. לָכֵן הָעִקָּר הוּא לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וּלְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ הַרְבֵּה: מָה הַשֵּׁם רוֹצֶה שֶׁאֶעֱשֶׂה? וְלַעֲשׂוֹת בְּכָל יוֹם לְפָחוֹת שָׁעָה אַחַת הִתְבּוֹדְדוּת, כִּי הַחִפּוּשׂ הַזֶּה צָרִיךְ לְהֵעָשׂוֹת בְּכָל יוֹם וְיוֹם מִימֵי חַיָּיו.

אֲבָל הֶחָכָם אֵינוֹ מְקֻשָּׁר לָאֱמוּנָה וְלַהַשְׁגָּחָה כְּלָל. אֶלָּא הַתַּכְלִית שֶׁלּוֹ הִיא “הָעוֹלָם הַזֶּה”, וַאֲפִלּוּ לְזֶה הוּא אֵינוֹ נֶאֱמָן, וְהוּא מַתִּיר לְעַצְמוֹ לְזַלְזֵל וְלִדְחוֹת אֶת הַתַּכְלִית שֶׁמִּצְטַיֶּרֶת בְּלִבּוֹ, וְהוּא עוֹשֶׂה תָּכְנִיּוֹת כְּאִלּוּ חַיָּיו מְסוּרִים בְּיָדָיו, וְיֵשׁ לוֹ לְפָנָיו שָׁנִים לִחְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ, וְחוֹשֵׁב: עַל זֶה יִהְיֶה פְּנַאי לְהַבָּא. וּמִי הִבְטִיחַ לוֹ שֶׁיִּחְיֶה אֲפִלּוּ עוֹד שְׁנִיָּה אַחַת, וְיִהְיֶה לוֹ פְּנַאי עַל זֶה לְהַבָּא? הֲרֵי כְּבָר אָמְרוּ חֲזַ”ל: אַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפְנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה…

כָּךְ בְּנֵי אָדָם עוֹשִׂים כָּל מִינֵי תָּכְנִיּוֹת, וְחוֹשְׁבִים שֶׁאִם הֵם צְעִירִים, פֵּרוּשׁוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עוֹד פְּנַאי עַד שֶׁיִּתְחַיְּבוּ לְחַיֵּי נִשּׂוּאִין, וּמִי אָמַר לָהֶם שֶׁבִּכְלָל יִחְיוּ? וַאֲפִלּוּ אִם יִחְיוּ, מַדּוּעַ לִדְחוֹת אֶת הַנִּשּׂוּאִין, וּמָתַי יִתְחַתְּנוּ?! כְּשֶׁיֵּלְכוּ עִם מַקֵּל מֵרֹב זִקְנָה?! הַזְּמַן הַטּוֹב בְּיוֹתֵר לְהִתְחַתֵּן הוּא כְּשֶׁצְּעִירִים, וְיֵשׁ כֹּחוֹת וְרַעֲנַנּוּת לִבְנוֹת אֶת הַחַיִּים הַמְשֻׁתָּפִים, לִסְבֹּל אֶת כָּל הַתַּעֲלוּלִים שֶׁל הַיְלָדִים וּלְגַדְּלָם עִם סַבְלָנוּת וַהֲבָנָה.