בגן החכמה עמודים 111-112

וְכֵן הָיָה מְצַוֶּה לִתֵּן לוֹ הַבָּשָׂר וּשְׁאָר מַאֲכָלִים טוֹבִים כַּיּוֹצֵא בָזֶה, וּבְעַד כָּל מַאֲכָל וּמַאֲכָל הָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ חֲתִיכַת לֶחֶם, וְהוּא הָיָה מִתְעַנֵּג מְאֹד מִזֶּה וְשִׁבַּח מְאֹד אֶת אוֹתוֹ הַמַּאֲכָל, כַּמָּה הוּא מְתֻקָּן וְטוֹב, כְּאִלּוּ הָיָה אוֹכֵל אוֹתוֹ הַמַּאֲכָל מַמָּשׁ וּבֶאֱמֶת הָיָה מַרְגִּישׁ בַּאֲכִילָתוֹ הַלֶּחֶם טַעַם כָּל מַאֲכָל וּמַאֲכָל שֶׁהָיָה רוֹצֶה מֵחֲמַת תְּמִימוּתוֹ וְשִׂמְחָתוֹ הַגְּדוֹלָה, וְכֵן הָיָה מְצַוֶּה: אִשְׁתִּי, תֵּן לִי שֵׁכָר לִשְׁתּוֹת! וְנָתְנָה לוֹ מַיִם וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ כַּמָּה יָפֶה הַשֵּׁכָר הַזֶּה. תֵּן לִי דְּבַשׁ! וְנָתְנָה לוֹ מַיִם, וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ גַּם-כֵּן כַּנַּ”ל. תֵּן לִי יַיִן וְכוּ’ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה! וְנָתְנָה לוֹ מַיִם, וְהָיָה מִתְעַנֵּג וּמְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ הַמַּשְׁקֶה כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹתֶה אוֹתָהּ מַמָּשׁ…

הַתָּם שָׂמֵחַ בְּמָה שֶׁהַשֵּׁם נָתַן לוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת – אֲפִלּוּ שֶׁזֶּה רַק לֶחֶם וּמַיִם – וְלֹא הִרְגִּישׁ שֶׁחָסֵר לוֹ שׁוּם דָּבָר. הוּא הֶאֱמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁבַּלֶּחֶם שֶׁהַשֵּׁם נָתַן לוֹ יֵשׁ אֶת כָּל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ. כִּי אִם זֶה מַה שֶּׁהַשֵּׁם נָתַן לוֹ, זֶה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילוֹ, וְיֵשׁ בְּזֶה הַכֹּל, גַּם אֶת כָּל הַטְּעָמִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְלָכֵן מֵרֹב אֱמוּנָתוֹ הִרְגִּישׁ בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם אֶת כָּל הַטְּעָמִים שֶׁרָצָה לְהַרְגִּישׁ.

וְעַל זֶה כּוֹתֵב רַבִּי נָתָן:

כִּי בֶּאֱמֶת יְכוֹלִין לְהַרְגִּישׁ בְּהַלֶּחֶם טַעַם כָּל הַמַּאֲכָלִים שֶׁכְּלוּלִים בּוֹ. וּכְמוֹ שֶׁגַּם בַּאֲנָשִׁים הַגַּסִּים יֵשׁ שֶׁמִּתְעַנְּגִים מֵאֲכִילַת לֶחֶם וּמַיִם יוֹתֵר מֵהַשָּׂרִים שֶׁאוֹכְלִים מַעֲדַנֵּי מְלָכִים. וְהֵם בֶּאֱמֶת בַּעֲלֵי כֹּחַ וּבַעֲלֵי קוֹמָה יוֹתֵר מֵהַשָּׂרִים, מִכָּל שֶׁכֵּן בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְהַתּוֹרָה, שֶׁיְּכוֹלִין לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּלֶחֶם וּמַיִם עַד שֶׁיַּרְגִּישׁ בּוֹ כָּל הַטְּעָמִים. וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָן בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הֶחָכָם וְהַתָּם, שֶׁעַל כָּל מַאֲכָל שֶׁרָצָה לֶאֱכֹל צִוָּה לְהָבִיא לוֹ חֲתִיכַת לֶחֶם וְשִׁבַּח מְאֹד הַמַּאֲכָל הַהוּא כְּאִלּוּ אוֹכְלוֹ מַמָּשׁ, כִּי בֶּאֱמֶת כֵּן הַדָּבָר שֶׁבְּהַלֶּחֶם נֶעְלָמִים בּוֹ טַעֲמֵי כָּל הַמַּאֲכָלִים. וְאִם יִרְצֶה יוּכַל לְהַרְגִּישׁ בּוֹ כָּל הַטְּעָמִים שֶׁל כָּל הַפֵּרוֹת וְכַנַּ”ל. וְכֵן מוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁשְּׂבִיעַת הָאָדָם תָּלוּי בִּרְצוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם: וּרְעוּתָא דְּשָׂבְעָא שַׁוְיָה עֲלוֹהִי וְכוּ’. (זוהר שמות קנג) וְכֵן הוּא לְעִנְיַן טַעֲמֵי הַמַּאֲכָלִים שֶׁתָּלוּי בִּרְצוֹנוֹ שֶׁאִם יִרְצֶה לְהִסְתַּפֵּק בְּלֶחֶם יוּכַל לְהַרְגִּישׁ בּוֹ כָּל הַטְּעָמִים שֶׁיִּרְצֶה.

וְזֶה בְּחִינַת לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן. כִּי הַמָּן הָיָה בּוֹ כָּל הַטְּעָמִים שֶׁרָצָה הָאָדָם, אֲבָל כְּפִי הַמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הוּא, שֶׁגַּם אָז הָיָה לָהֶם בְּחִירָה בִּרְצוֹנָם עַל זֶה, כִּי הָרְשָׁעִים שֶׁבִּזּוּ אֶת הַמָּן לֹא הָיוּ רוֹצִים לְהַרְגִּישׁ בּוֹ כָּל הַטְּעָמִים, עַל כֵּן בִּזּוּ אוֹתוֹ וְאָמְרוּ: “וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלוֹקֵל…”

וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת נֶאֱמַר: “וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְכוּ’”. “הַמַּאֲכִילְךָ מָן בַּמִּדְבָּר וְכוּ’ לְמַעַן עַנּוֹתְךָ וּלְמַעַן נַסּוֹתְךָ וְכוּ’”. וְכֵן כְּתִיב: “הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא וְכוּ’”. וְכֵן עוֹד בְּכַמָּה פְּסוּקִים נֶאֱמַר שֶׁאֲכִילַת הַמָּן הָיְתָה נִסָּיוֹן, הַיְנוּ כַּנַּ”ל. וְהוּא עִנְיַן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל זֶה: אֵינוֹ דּוֹמֶה רוֹאֶה וְאוֹכֵל לְאֵינוֹ רוֹאֶה וְאוֹכֵל וְכוּ’, הַיְנוּ שֶׁהַחוֹלְקִים עַל הַמָּן רָצוּ שֶׁיִּרְאוּ דַּיְקָא בְּעֵינֵיהֶם כָּל הַמַּאֲכָלִים מוּכָנִים וּמְסֻדָּרִים לִפְנֵיהֶם וּלְאָכְלָם, וְלֹא רָצוּ לֶאֱכֹל הַמָּן בְּרָצוֹן טוֹב וּלְהַרְגִּישׁ בּוֹ כָּל הַטְּעָמִים. וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא רָצוּ לְהַרְגִּישׁ בְּוַדַּאי לֹא הִרְגִּישׁוּ… (ליקוטי הלכות הל’ נטילת ידיים ו’)

וּבֶאֱמֶת גַּם מִצַּד קִיּוּם הַגּוּף יָכוֹל הָאָדָם לִחְיוֹת עַל לֶחֶם וּמַיִם בִּלְבַד, וְיֵשׁ בָּהֶם אֶת כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם צָרִיךְ, וַאֲפִלּוּ אֶת כָּל הָרְפוּאוֹת, כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוהר”ן: וְזֶהוּ בְּחִינַת: “וַעֲבַדְתֶּם אֶת הַשֵּׁם אֱלֹקֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ, וַהֲסִירֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ” (שמות כ”ג) “וַעֲבַדְתֶּם אֶת הַשֵּׁם” – “עֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה” (בבא-קמא צב:) אֲזַי: “וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִירֹתִי מַחֲלָה” וְכוּ’; הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ רְפוּאָה עַל- יְדֵי לֶחֶם וּמַיִם… (ליקוטי מהור”ן תנינא א’)