בגן החכמה 25-26

(כָּל זֶה הָיָה דַּרְכֵי הַתָּם וְעַתָּה נַחֲזֹר לְעִנְיָן רִאשׁוֹן) בְּתוֹךְ כָּךְ נַעֲשָׂה רַעַשׁ, שֶׁהֶחָכָם הַנַּ”ל נוֹסֵעַ וּבָא לְכָאן בִּגְדֻלָּה וְחָכְמָה גְדוֹלָה, וְרָץ הַתָּם גַּם-כֵּן לִקְרָאתוֹ בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה, וְהָיָה אוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: תֵּן לִי מַהֵר הַיּוּפָּא; אֵלֵךְ לִקְרַאת חֲבֵרִי יְדִידִי לִרְאוֹתוֹ, וְנָתְנָה לוֹ הַפֶּעלְץ, וְהָיָה רָץ לִקְרָאתוֹ וְהֶחָכָם הָיָה נוֹסֵעַ בְּעֶגְלוֹת-צָב בִּגְדֻלָּה וּבָא לִקְרָאתוֹ הַתָּם הַזֶה וְהָיָה שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ בְּאַהֲבָה, בְּשִׂמְחָה: אָחִי חֲבִיבִי! מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁהֱבִיאֲךָ, וַאֲנִי זוֹכֶה לִרְאוֹתְךָ! וְהֶחָכָם הַנַּ”ל גַּם כָּל הָעוֹלָם הָיָה בְּעֵינָיו כְּלֹא כַּנַּ”ל, מִכָּל-שֶׁכֵּן אִישׁ כָּזֶה, שֶׁנִּדְמֶה לִמְשֻׁגָּע, אַךְ אַף-עַל- פִּי-כֵן, מֵחֲמַת אַהֲבַת נְעוּרִים הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם הָיָה מְקָרְבוֹ, וְנָסַע עִמּוֹ לְתוֹךְ הָעִיר.

וְהַשְּׁנֵי בַּעֲלֵי-בָּתִּים הַנַּ”ל, אֲבִיהֶם שֶׁל אֵלּוּ הַשְּׁנֵי בָּנִים, מֵתוּ בְּתוֹךְ אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהָיָה הֶחָכָם מְשׁוֹטֵט בַּמְּדִינוֹת, וְנִשְׁאֲרוּ הַבָּתִּים שֶׁלָּהֶם, וְהַתָּם, שֶׁהָיָה בִּמְקוֹמוֹ, נִכְנַס לְבֵית אָבִיו וִירָשׁוֹ, וְהֶחָכָם, שֶׁהָיָה בַּמְּדִינוֹת, לא הָיָה מִי לְקַבֵּל הַבַּיִת, וְנַעֲשָׂה כָּלֶה וְאָבוּד בֵּית הֶחָכָם, וְלא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ כְּלוּם, וְלֹא הָיָה לְהֶחָכָם מָקוֹם לִכָּנֵס בּוֹ בְּבוֹאוֹ, וְנָסַע לְתוֹךְ אַכְסַנְיָא אַחַת, וְהָיָה לוֹ שָׁם יִסּוּרִים, כִּי לא הָיְתָה הָאַכְסַנְיָא כִּרְצוֹנוֹ, וְהַתָּם הַנַּ”ל מָצָא לוֹ עַתָּה עֻבְדָּא חֲדָשָׁה, וְהָיָה רָץ וּבָא בְּכָל פַּעַם מִבֵּיתוֹ לְהֶחָכָם בְּאַהֲבָה, בְּשִׂמְחָה, וְהָיָה רוֹאֶה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִין מֵהָאַכְסַנְיָא וְאָמַר הַתָּם לְהֶחָכָם: אָחִי, עוּל לְבֵיתִי וְתַעֲמֹד אֶצְלִי, וַאֲנִי אֲקַבֵּץ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי בְּקֹמֶץ אֶחָד, וְכָל בֵּיתִי – הַכֹּל לְפָנֶיךָ כִּרְצוֹנְךָ, וַיִּשַּׁר בְּעֵינֵי הֶחָכָם, וְנִכְנַס לְבֵיתוֹ וְעָמַד אֶצְלוֹ.

וְהֶחָכָם הָיָה מָלֵא יִסּוּרִים תָּמִיד, כִּי הִנִּיחַ שֵׁם, שֶׁהוּא חָכָם מֻפְלָג וְאָמָּן וְדָאקְטִיר גָּדוֹל מְאֹד וְהָיָה בָּא שַׂר אֶחָד, וְצִוָּה לוֹ, שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ טַבַּעַת שֶׁל זָהָב וְעָשָׂה לוֹ טַבַּעַת נִפְלָא מְאֹד, וְחָקַק שָׁם צִיּוּרִים בִּדְרָכִים נִפְלָאִים מְאֹד, וְחָקַק שָׁם אִילָן, שֶׁהָיָה נִפְלָא מְאֹד, וּבָא הַשַּׂר, וְלא יָשַׁר בְּעֵינָיו כְּלָל הַטַּבַּעַת, וְהָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מְאֹד, כִּי הָיָה יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ, שֶׁאִלּוּ הָיָה הַטַּבַּעַת עִם הָאִילָן הַזֶּה בִּשְׂפַּאנְיָא, הָיָה חָשׁוּב וְנִפְלָא מְאֹד.

וְכֵן פַּעַם אֶחָד בָּא שַׂר גָדוֹל וְהֵבִיא אֶבֶן טוֹב יָקָר, שֶׁבָּא מִמֶּרְחַקִּים, וְהֵבִיא לוֹ עוֹד אֶבֶן טוֹב עִם צִיּוּר, וְצִוָּה לוֹ, שֶׁיְּצַיֵּר כַּצִּיּוּר הַזֶּה עַל הָאֶבֶן טוֹב שֶׁהֵבִיא וְצִיֵּר מַמָּשׁ כְּאוֹתוֹ הַצִּיּוּר, רַק שֶׁשָּׁגָה בְּדָבָר אֶחָד, שֶׁלּא הָיָה שׁוּם אָדָם מֵבִין עַל זֶה, רַק הוּא לְבַדּוֹ. וּבָא הַשַּׂר וְקִבֵּל הָאֶבֶן טוֹב, וַיִּישַׁר בְּעֵינָיו, וְהָיָה לוֹ לְהֶחָכָם הַזֶּה יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִן הַשְּׁגִיאָה: הֲלֹא עַד הֵיכָן מַגִּיעַ חָכְמָתִי, וְעַתָּה הִזְדַּמֵּן לִי שְׁגִיאָה!

וְגַם בְּעִנְיַן הַדָּאקְטִירַיי הָיָה לוֹ יִסּוּרִים: כְּשֶׁהָיָה בָּא לְחוֹלֶה, וְהָיָה נוֹתֵן לוֹ רְפוּאָה, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר, שֶׁאִם יֵלֵךְ לוֹ לְהַחוֹלֶה לְחַיִּים, בְּוַדַּאי מְחֻיָּב בְּבֵרוּר לְהִתְרַפְּאוֹת מִזֶּה, כִּי הִיא רְפוּאָה נִפְלָאָה מְאֹד, וְאַחַר-כָּךְ מֵת הַחוֹלֶה, וְהָיוּ אוֹמְרִים הָעוֹלָם, שֶׁמֵּת עַל-יָדוֹ וְהָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה, וְכֵן לִפְעָמִים נָתַן רְפוּאָה לְחוֹלֶה – וְנִתְרַפֵּא, וְהָיוּ אוֹמְרִים הָעוֹלָם: מִקְרֶה הוּא. וְהָיָה מָלֵא יִסּוּרִים תָּמִיד.