בגן החכמה עמודים 109-110

שִׂמְחָה בְּכָל תְּנַאי

צְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁהַשִּׂמְחָה הִיא תּוֹצָאָה יְשִׁירָה שֶׁל אֱמוּנָה בַּבּוֹרֵא בִּשְׁלֵמוּת. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, הוּא לֹא צָרִיךְ שׁוּם תְּנָאִים בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת שָׂמֵחַ, אֶלָּא בְּכָל מַצָּב שֶׁהַשֵּׁם שָׂם אוֹתוֹ, וּבְכָל נִסָּיוֹן שֶׁהַשֵּׁם מְנַסֶּה אוֹתוֹ, וּבְכָל אֹפֶן שֶׁהַשֵּׁם מַנְהִיג אוֹתוֹ – הוּא בְּשִׂמְחָה. הוּא פָּשׁוּט שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.

וְדַע, שְׁ”שָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ” זוֹ הַהַגְדָּרָה הַנְּכוֹנָה לְמִדַּת הַשִּׂמְחָה: שֶׁשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ – בְּכָל חֶלְקוֹ, בְּאֵיזֶה חֵלֶק שֶׁיִּהְיֶה, גַּם הַחֵלֶק הֶחָסֵר וְהַקָּשֶׁה וְשֶׁלֹּא הוֹלֵךְ וכו’. כִּי הוּא יוֹדֵעַ, שֶׁגַּם הַחֶסְרוֹנוֹת וְהַקְּשָׁיִים הֵם בִּכְלַל “חֶלְקוֹ” – לְטוֹבָתוֹ, וּלְמַעַן שְׁלֵמוּתוֹ וְתַכְלִיתוֹ! וְזֶה נִקְרָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, שֶׁפֵּרוּשָׁהּ, שֶׁהַשֵּׁם הוּא הַקּוֹבֵעַ לְכָל אָדָם אֶת מְנַת חֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ, כְּפִי שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ, שֶׁרַק – וְאַךְ רַק – עַל יְדֵי הַמְּצִיאוּת הַמְסֻיֶּמֶת הַזּוֹ עַל כָּל פְּרָטֶיהָ, הוּא יַגִּיעַ אֶל הַטּוֹב בְּיוֹתֵר, דְּהַיְנוּ אֶל הַתַּכְלִית שֶׁבִּשְׁבִילָהּ הוּא נִבְרָא. נִמְצָא, שֶׁרַק מִי שֶׁמַּאֲמִין – רַק הוּא זוֹכֶה לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ בֶּאֱמֶת.

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם חַי אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מְדֻיֶּקֶת, וְשֶׁכָּל כַּוָּנָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא רַק לְהֵיטִיב לוֹ; לְכַוֵּן אוֹתוֹ לְתַכְלִיתוֹ וּלְיִעוּדוֹ, וְהוּא שָׂמֵחַ בְּכָל הַמְּצִיאוּת שֶׁהַשֵּׁם שָׂם אוֹתוֹ בָּהּ, אֲזַי לְמַעֲשֶׂה הוּא חַי בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע מִימֵי חַיָּיו אֶת הַטּוֹב שֶׁבִּשְׁבִילוֹ הוּא נִבְרָא, וְהוּא לֹא צָרִיךְ לְחַכּוֹת לַתַּכְלִית שֶׁתַּגִּיעַ לֶעָתִיד לָבוֹא בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת בַּתַּכְלִית, אֶלָּא כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא חַי חַיִּים טוֹבִים שֶׁהֵם מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ (ל”מ ד): “כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ זֹאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא”. וְאֶת זֶה אָנוּ רוֹאִים כָּאן בְּבֵרוּר בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַתָּם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהָיָה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה, וְלֹא הָיָה לוֹ שׁוּם חִסָּרוֹן.

אֲבָל הֶחָכָם, לְעוֹלָם לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, כֵּיוָן שֶׁהוּא לֹא מַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם הוּא הַקּוֹבֵעַ אֶת חֶלְקוֹ שֶׁל הָאָדָם, וְשֶׁכָּל הַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם הִיא רַק – אִם לְקַבֵּל אֶת מַה שֶּׁקּוֹרֶה אִתּוֹ בֶּאֱמוּנָה שֶׁהַשֵּׁם קוֹבֵעַ אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁלּוֹ, וְיֵשׁ לְהַשֵּׁם מֶסֶר אֵלָיו בְּכָל דָּבָר שֶׁקּוֹרֶה לוֹ, וּבְוַדַּאי הַכֹּל לְטוֹבָה – אוֹ ח”ו-לִכְפֹּר וְלִטְעוֹת, וְלַחֲשֹׁב שֶׁהוּא זֶה שֶׁקּוֹבֵעַ אֶת הַמְּצִיאוּת, וְהַכֹּל תָּלוּי רַק בּוֹ, וְאָז הוּא מִתְמַלֵּא בְּגַאֲוָה בְּכָל פַּעַם שֶׁמַּצְלִיחַ, אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּר בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּכְשַׁל, וְהוּא מְיַסֵּר אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל דָּבָר הַקָּטָן בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ לוֹ כִּרְצוֹנוֹ, וְגַם כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְגָּאֶה בַּהַצְלָחָה, נִשְׁאֶרֶת לוֹ הַרְגָּשָׁה מָרָה, שֶׁזֶּה לֹא מַסְפִּיק עֲדַיִן וכו’. וְכָל זֶה קוֹרֶה לוֹ, רַק מִשּׁוּם שֶׁהוּא לֹא חַי אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא, וְיֵשׁ תַּכְלִית לְכָל דָּבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, בֵּין אִם הוּא מַצְלִיחַ וּבֵין אִם אֵינוֹ מַצְלִיחַ.

וְהָיוּ לוֹ כָּל הַמַּאֲכָלִים וְכָל הַמַּשְׁקָאוֹת וְכָל הַמַּלְבּוּשִׁים וְהָיָה אוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: אִשְׁתִּי, תֵּן לִי לֶאֱכֹל! וְהָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ חֲתִיכַת לֶחֶם וְאָכַל. אַחַר-כָּךְ הָיָה אוֹמֵר: תֵּן לִי הָרֹטֶב עִם קִטְנִית! וְהָיְתָה חוֹתֶכֶת לוֹ עוֹד חֲתִיכַת לֶחֶם וְאָכַל, וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר: כַּמָּה יָפֶה וְטוֹב מְאֹד הָרֹטֶב הַזֶּה!…

אָנוּ רוֹאִים שֶׁאַחַת מִמִּדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת שֶׁל הַתָּם הִיא, שֶׁהוּא מוֹדֶה עַל כָּל דָּבָר וּמְשַׁבֵּחַ וּמִתְעַנֵּג וְעוֹשֶׂה עִנְיָן שָׁלֵם מִכָּל דָּבָר קָטָן, וְשָׂמֵחַ וּמְאֻשָּׁר, וּמִדָּה זוֹ הִיא תּוֹצָאָה מִכָּךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רוּחַ נְמוּכָה. וְזֶה הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר מֵהֶחָכָם שֶׁרַק מוֹצֵא חֶסְרוֹנוֹת בְּכָל דָּבָר, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה עַל כְּלוּם וְלֹא שָׂמֵחַ בִּכְלוּם, שֶׁזּוֹ תּוֹצָאָה מִכָּךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רוּחַ גְּבוֹהָה וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, וְלָכֵן הוּא חוֹשֵׁב שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ הַכֹּל.