בגן החכמה עמודים 107-108
הגן היומי בגן החכמה עמודים 107-108: וְתֵדַע, שֶׁעַל פִּי הָאֱמוּנָה יֶשְׁנָהּ הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מְדֻיֶּקֶת בְּתַכְלִית הַדִּיּוּק, עַל כָּךְ שֶׁכָּל אֶחָד יִתְחַתֵּן...
וְתֵדַע, שֶׁעַל פִּי הָאֱמוּנָה יֶשְׁנָהּ הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מְדֻיֶּקֶת בְּתַכְלִית הַדִּיּוּק, עַל כָּךְ שֶׁכָּל אֶחָד יִתְחַתֵּן אַךְ וְרַק עִם הַזִּוּוּג שֶׁלּוֹ. וְהַזִּוּוּג הָרִאשׁוֹן, בִּפְרָט, הוּא אֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם שׁוּם בְּחִירָה, אֶלָּא כָּל כֻּלּוֹ בְּהַשְׁגָּחָה מְלֵאָה, וְאִם אָדָם הוֹלֵךְ עַל פִּי הַתּוֹרָה, וְלֹא מְקַלְקֵל אֶת מַעֲשָׂיו, הוּא בְּוַדַּאי יִמְצָא אֶת הַזִּוּוּג שֶׁלּוֹ. וְעוֹד תֵּדַע, שהאר”י ז”ל הֵעִיד, שֶׁעִם מִי שֶׁהָאָדָם עוֹמֵד מִתַּחַת הַחֻפָּה – יֵדַע שֶׁזֶּה הַזִּוּוּג שֶׁלּוֹ. כִּי כָּאָמוּר, בַּשָּׁמַיִם מַשְׁגִּיחִים עַל כָּךְ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, שֶׁהָאָדָם יִתְחַתֵּן אַךְ וְרַק עִם הַזִּוּוּג שֶׁלּוֹ. לָכֵן, גַּם אִם הָאָדָם עָבַר מַה שֶּׁעָבַר, וְהוּא מִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְהוּא מִתְחַתֵּן, יֵדַע בְּבִטָּחוֹן מָלֵא, בְּלִי שׁוּם בִּלְבּוּל וּפִקְפּוּק, שֶׁהוּא הִתְחַתֵּן עִם הַזִּוּוּג שֶׁלּוֹ.
וְהָיָה מִתְפַּרְנֵס מִן הַמְּלָאכָה, וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה תָּם וְלֹא הָיָה בָּקִי בְּהַמְּלָאכָה כָּל-כָּךְ, עַל כֵּן הָיָה פַּרְנָסָתוֹ בְּדֹחַק גָּדוֹל וּבְצִמְצוּם, וְלֹא הָיָה לוֹ פְּנַאי אֲפִלּוּ לֶאֱכֹל, כִּי הָיָה צָרִיךְ תָּמִיד לַעֲסֹק בַּמְּלָאכָה מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל הָאָמָּנוּת בִּשְׁלֵמוּת, רַק בִּשְׁעַת הַמְּלָאכָה, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה נוֹקֵב בַּמַּרְצֵעַ וְהָיָה מַכְנִיס וּמוֹצִיא הַחוּט הָעָב שֶׁל הַתְּפִירָה כְּדֶרֶךְ הָרַצְעָנִים, אָז הָיָה נוֹשֵׁךְ חֲתִיכַת לֶחֶם וְאוֹכֵל…
בְּנִגּוּד לֶחָכָם, לַתָּם לֹא הָיָה זְמַן לִכְלוּם, וְדָבָר זֶה הוּא טוֹב לָאָדָם, כִּי כָּךְ אֵין לוֹ זְמַן לַחֲשֹׁב מַחְשָׁבוֹת וְלִשְׁקֹעַ בְּדִכְאוֹנוֹת וּבִלְבּוּלִים. לְעֻמַּת זֹאת, לֶחָכָם הָיָה אֶת כָּל הַזְּמַן שֶׁבָּעוֹלָם לְהִתְבַּלְבֵּל.
וְהִנֵּה, רוֹאִים אָנוּ שֶׁחַיָּיו שֶׁל הַתָּם לֹא הָיוּ קַלִּים כְּלָל. כִּי הוּא לֹא הָיָה בַּעַל מִקְצוֹעַ טוֹב וְלָכֵן לָקַח לוֹ הַרְבֵּה זְמַן לְהָכִין אֶת הַמִּנְעָלִים, וְגַם הַמְּעַט שֶׁהִסְפִּיק הָיָה בְּאֵיכוּת גְּרוּעָה, וְלָכֵן לֹא הָיוּ לוֹ קוֹנִים שֶׁקּוֹפְצִים עַל סְחוֹרָתוֹ, וְלָכֵן הָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ בְּדֹחַק גָּדוֹל וּבְצִמְצוּם, וַאֲפִלּוּ פְּנַאי לֶאֱכֹל בְּנַחַת לֹא הָיָה לוֹ…
כָּל זֶה מַבְלִיט אֶת הַפַּעַר בֵּינוֹ לְבֵין הֶחָכָם. הֶחָכָם – הָלַךְ לוֹ הַכֹּל בְּקַלּוּת וּבִמְהִירוּת, וְהוּא חַי חַיֵּי כָּבוֹד וְעֹשֶׁר, וְאִלּוּ הַתָּם – בִּכְלָל לֹא הָלַךְ לוֹ בַּחַיִּים, אַדְּרַבָּה הָיוּ לוֹ חַיִּים קָשִׁים מְאֹד. וְעַתָּה, אִם יִשְׁאֲלוּ אוֹתָנוּ, מִי מִבֵּין שְׁנֵיהֶם צָרִיךְ לִהְיוֹת הַשָּׂמֵחַ וְהַמְאֻשָּׁר? בְּוַדַּאי נַעֲנֶה: הֶחָכָם הַמֻּצְלָח! וְכִי מָה אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת מֵהַתָּם הַזֶּה שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ לוֹ כְּלוּם? רַק שֶׁיִּהְיֶה בְּדִכָּאוֹן וּבִרְדִיפָה עַצְמִית וּבְעַצְבוּת. וְשֶׁיִּהְיֶה אָכוּל מִקִּנְאָה, וְשֶׁתִּהְיֶה עֵינוֹ צָרָה בְּהַצְלָחָתָם שֶׁל אֲחֵרִים, וְלֹא יִהְיֶה מְרֻצֶּה, וְיִבְכֶּה וְיִתְלוֹנֵן וכו’.
אוּלָם הַמְּצִיאוּת הָיְתָה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי…. הָרַבִּי כּוֹתֵב:
וּמִנְהָגוֹ הָיָה, שֶׁהָיָה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה מְאֹד, וְהָיָה רַק מָלֵא שִׂמְחָה תָּמִיד…
כָּאן רַבֵּינוּ מְלַמֵּד אוֹתָנוּ, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד יָכוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד. כִּי הַשִּׂמְחָה אֵינָהּ תְּלוּיָה בְּגוֹרְמִים חִיצוֹנִיִּים, אֶלָּא אַךְ וְרַק בָּאֱמוּנָה שֶׁל הָאָדָם שֶׁהַכֹּל מֵהַשֵּׁם וְהַכֹּל לְטוֹבָה, שֶׁזֶּה הַדָּבָר הָעִקָּרִי שֶׁנּוֹתֵן לָאָדָם לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְלָכֵן הוּא מְסַפֵּר עַל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת הָאֶפְשָׁרִיִּים, וְחַיָּיו קָשִׁים וּמְצֻמְצָמִים – וְהוּא תָּמִיד בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה שֶׁמְּמַלְּאָה אוֹתוֹ עַד גְּדוֹתָיו.
אִלּוּ הָיָה הָרַבִּי מְסַפֵּר עַל אָדָם עִם פָּחוֹת חֶסְרוֹנוֹת, הָיָה נִשְׁאַר מָקוֹם לְמִישֶׁהוּ לַחֲשֹׁב, שֶׁהַמְּצִיאוּת שֶׁלּוֹ יוֹתֵר קָשָׁה מִשֶּׁל הַתָּם, וְלָכֵן הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׂמֹחַ. לָכֵן הָרַבִּי מְסַפֵּר דַּוְקָא עַל הַתָּם, שֶׁהָיוּ לוֹ כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת הָאֶפְשָׁרִיִּים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא לְהַשְׁאִיר שׁוּם מָקוֹם לְטָעוּת – אִם הַתָּם הָיָה שָׂמֵחַ, כָּל אֶחָד צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׂמֵחַ!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור