בגן החכמה עמודים 131-132

צְרִיכִים לְהָבִין זֹאת הֵיטֵב, וּבְלִי שׁוּם פִּקְפּוּק: אוֹתָהּ הַהַרְגָּשָׁה שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם אַחֲרֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא יָכוֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר טוֹב, וּמַה שֶּׁעָשָׂה פָּחוֹת טוֹב, זֶה בִּגְלַל שֶׁ – “אֲנִי” הָיִיתִי טִפֵּשׁ, אוֹ “אֲנִי” הִתְעַצַּלְתִּי אוֹ “אֲנִי” לֹא הִשְׁתַּדַּלְתִּי מַסְפִּיק, אוֹ כָּל סִבָּה שֶׁהִיא שֶׁתּוֹלֶה בָּ”אֲנִי” שֶׁלּוֹ – הַהַרְגָּשָׁה הַזֹּאת הִיא כְּפִירָה גְּמוּרָה! כִּי עַל פִּי הָאֱמוּנָה, הַתּוֹצָאָה שֶׁהָאָדָם הִגִּיעַ אֵלֶיהָ בְּרוּחָנִיּוּת הִיא הַתּוֹצָאָה הַמְדֻיֶּקֶת, שֶׁהַבּוֹרֵא רָצָה שֶׁיַּגִּיעַ אֵלֶיהָ. וְהוּא יִתְבָּרַךְ גַּם רָצָה שֶׁיַּגִּיעַ אֵלֶיהָ, דַּוְקָא עַל יְדֵי הַסִּבּוֹת הַמְסֻיָּמוֹת הַלָּלוּ, כְּגוֹן: עַל יְדֵי טִפְּשׁוֹת – בֶּאֱמֶת נָהַגְתָּ בְּטִפְּשׁוּת, אֲבָל כָּכָה הַשֵּׁם רָצָה, שֶׁתִּהְיֶה טִפֵּשׁ בְּאוֹתָהּ הָעֵת. עַל יְדֵי הָעַצְלוּת – בֶּאֱמֶת נָהַגְתָּ בְּעַצְלוּת, אֲבָל כָּכָה הַשֵּׁם רָצָה, שֶׁתִּהְיֶה עַצְלָן בְּאוֹתָהּ הָעֵת, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכָל סִבָּה שֶׁתַּעֲלֶה עַל הַדַּעַת. כִּי גַּם בְּזֶה בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ בַּסִּבּוֹת הַלָּלוּ שֶׁבִּגְלָלָן הָאָדָם נִכְשַׁל, יֵשׁ לַבּוֹרֵא מֶסֶר, מַדּוּעַ דַּוְקָא כָּךְ הוּא יִכָּשֵׁל. כִּי אַחֲרֵי מַעֲשֶׂה, וְאַחֲרֵי שֶׁהָאָדָם יְקַבֵּל אֶת הַתּוֹצָאָה שֶׁהִגִּיעַ אֵלֶיהָ בְּשִׂמְחָה, הוּא יִרְאֶה מַה יֵּשׁ לוֹ לִלְמֹד, וְעַל מַה יֵּשׁ לוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְעַל אֵילוּ חֶסְרוֹנוֹת הוּא צָרִיךְ לְהוֹסִיף וּלְהִתְפַּלֵּל וכו’ וכו’.

וְעַכְשָׁו מוּבֶנֶת מְאֹד הַשִּׂיחָה הַמּוּבֵאת בְּשִׂיחוֹת הר”ן (אות כ): "כְּשֶׁהָאָדָם כָּל הַיּוֹם בְּשִׂמְחָה אֲזַי בְּנָקֵל לוֹ לְיַחֵד לוֹ שָׁעָה בַּיּוֹם לְשַׁבֵּר אֶת לִבּוֹ וּלְהָשִׂיחַ אֶת אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ". כִּי בְּוַדַּאי אִם הָאָדָם שָׂמֵחַ כָּל הַיּוֹם, זֶה רַק בִּגְלַל שֶׁהוּא מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כּוֹלֵל הַכֹּל – הֵן הַהַצְלָחוֹת וְהֵן הַכִּשְׁלוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, וּמִמֵּילָא כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁל חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ, אָז יֵשׁ לוֹ אֶת הַכֵּלִים לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ אֲמִתִּי, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לְחַפֵּשׂ מָה הַמֶּסֶר שֶׁהַשֵּׁם מוֹסֵר לוֹ וּמַה רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם מִכָּאן וּלְהַבָּא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

וְתֵדַע נֶאֱמָנָה, שֶׁאָדָם שֶׁרוֹדֵף אֶת עַצְמוֹ עַל כִּשְׁלוֹנוֹתָיו וְחֶסְרוֹנוֹתָיו, הוּא לְעוֹלָם לֹא יָכוֹל לְהִשְׁתַּפֵּר, וְהוּא נִשְׁאָר תָּקוּעַ שָׁנִים בְּאוֹתוֹ מַעְגָּל שֶׁל רְדִיפָה עַצְמִית, וְכָל אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מִתְקַדְּמִים בַּחַיִּים, זֶה אַךְ וְרַק בִּגְלַל הָרְדִיפָה הָעַצְמִית שֶׁלָּהֶם, וְזֶה שֹׁרֶשׁ הַבְּעָיָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֵם חוֹשְׁבִים שֶׁבְּלֹא הָרְדִיפָה שֶׁרוֹדְפִים אֶת עַצְמָם הֵם לֹא יִשְׁתַּפְּרוּ, וְהֵם מְפָרְשִׁים אֶת הָרְדִיפָה הַזֹּאת כְּבִקָּרְתִּיוּת שֶׁעַל יָדָהּ לִכְאוֹרָה הֵם מִתְעוֹרְרִים לְשַׁפֵּר אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, וּבֶאֱמֶת עַל יְדֵי הָרְדִיפָה הַזֹּאת הֵם נוֹפְלִים לְעַצְבוּת וּלְשִׂנְאָה עַצְמִית וְנוֹפְלִים מֵהָאֱמוּנָה בְּעַצְמָם וּמֵהַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי, וְלָכֵן לְעוֹלָם לֹא יְכוֹלִים לְשַׁפֵּר כְּלוּם, וּכְשֶׁרוֹאִים שֶׁהֵם לֹא מִשְׁתַּפְּרִים, הָרְדִיפָה הָעַצְמִית שֶׁלָּהֶם רַק גּוֹבֶרֶת, וְעַל יְדֵי כָּךְ הֵם מְאַבְּדִים עוֹד יוֹתֵר אֶת הַיְכֹלֶת לְהִשְׁתַּנּוֹת, וְחוֹזֵר חָלִילָה, עַד שֶׁיְּכוֹלִים לְאַבֵּד אֶת כָּל כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ וּלְהִדַּרְדֵּר יוֹתֵר וְיוֹתֵר הַשֵּׁם יְרַחֵם.

הַתּוֹרָה – יֵשׁ בָּהּ הַכֹּל

מִי שֶׁכְּבָר קִבֵּל אֶת הָאֱמֶת, שֶׁהַתּוֹרָה הִיא הַשֵּׂכֶל הָאֲמִתִּי שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹבִיל אוֹתוֹ בַּחַיִּים, לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת לוֹ שׁוּם בִּלְבּוּל בֵּין הַבְּחִירָה וְהַיְדִיעָה, כִּי אוֹתָהּ הַתּוֹרָה שֶׁמְּצַוָּה עָלָיו לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לִהְיוֹת כִּרְצוֹן הַשֵּׁם, הִיא גַּם מְצַוָּה עָלָיו שֶׁאִם עֲדַיִן לֹא זָכָה, יִשְׂמַח וְיַאֲמִין שֶׁגַּם זֶה מֵאֵת הַשֵּׁם, וְיַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה.

לָכֵן, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם הוֹלֵךְ עִם הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַתּוֹרָה, הוּא יָכוֹל לִחְיוֹת אַךְ וְרַק עִם אֱמוּנָה, וְלֹא צָרִיךְ לַחֲשֹׁב בִּכְלָל עַל הַבְּחִירָה. כִּי מֵאַחַר וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַתּוֹרָה, הוּא בְּוַדַּאי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת הַכֹּל עַל הַצַּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר, וְאֵינוֹ מְחַפֵּשׂ “הֲנָחוֹת” אוֹ תֵּרוּצִים לִפְרֹק מֵעָלָיו עֹל תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְגַם אִם אֵרַע לוֹ שֶׁעָבַר עַל הַתּוֹרָה בְּאֵיזֶה אֹפֶן, מֵאֵיזוֹ סִבָּה שֶׁתִּהְיֶה, אֲזַי אוֹתָהּ תּוֹרָה עַצְמָהּ, שֶׁהוּא רָצָה כָּל כָּךְ לִשְׁמֹר, הִיא מְגַלָּה לוֹ מָה הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו, כְּשֶׁלֹּא הִצְלִיחַ בְּאֵיזֶה עִנְיָן: לְהִתְוַדּוֹת, לְהִתְחָרֵט וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֲבָל הִיא לֹא אוֹמֶרֶת לוֹ לִהְיוֹת בְּעַצְבוּת, וְלֹא לִהְיוֹת בְּדִכָּאוֹן, וְלֹא לִרְדֹּף אֶת עַצְמוֹ.

נִמְצָא, שֶׁמִּי שֶׁהוֹלֵךְ עִם הַתּוֹרָה אֵין לוֹ שׁוּם בִּלְבּוּל, כִּי הוּא עוֹשֶׂה הַכֹּל, בֵּין לִפְנֵי וּבֵין אַחֲרֵי – עַל פִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַשֵּׁם, שֶׁגִּלָּה בְּתוֹרָתוֹ, וּבְעִקָּר עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים, וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ עִם הַשֵּׂכֶל הַזֶּה, הוּא גַּם רוֹצֶה לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹת הַבּוֹרֵא בְּכָל מְאוֹדוֹ, וְהוּא גַּם לֹא נוֹפֵל מֵהַכִּשָּׁלוֹן וְלֹא רוֹדֵף אֶת עַצְמוֹ אֶלָּא עוֹשֶׂה בִּתְמִימוּת מַה שֶּׁהַשֵּׁם צִוָּה לַעֲשׂוֹת בְּמִקְרֶה שֶׁל כִּשָּׁלוֹן.

כִּי כָּאָמוּר, הַהַרְגָּשָׁה שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם שֶׁהוּא יָכוֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר טוֹב, זוֹ כְּפִירָה. נָכוֹן שֶׁאִם אַחֲרֵי שֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה, וְהוּא מֵבִין שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר טוֹב, הוּא יָכוֹל לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם שֶׁלְּהַבָּא הוּא יַעֲשֶׂה יוֹתֵר טוֹב. אֲבָל הַהַרְגָּשָׁה עַל מַה שֶּׁכְּבָר עָשָׂה, שֶׁהוּא יָכוֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר טוֹב – זוֹ כְּפִירָה. אֶלָּא צָרִיךְ לָדַעַת: עַכְשָׁו שֶׁעָשִׂיתִי נַעַל מְשֻׁלֶּשֶׁת – זֶה מַה שֶּׁיָּכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת. זֶה מַה שֶּׁהַשֵּׁם רָצָה שֶׁאֲנִי אֶעֱשֶׂה. זֶה הֲכִי טוֹב בִּשְׁבִילִי.