בגן החכמה עמודים 159-160

 לָכֵן יַעֲשֶׂה יִשּׁוּב הַדַּעַת: אֲנִי מַתְחִיל מֵהָרֶגַע הַזֶּה. וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לִי חֻלְשׁוֹת אֵלּוּ וְאֵלּוּ, לָכֵן אֲנִי אֶקְבַּע לְעַצְמִי מֵחָדָשׁ עִתִּים לַתּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת סֵדֶר בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּבַסֵּפֶר הַזֶּה וכו’. וַאֲנִי אֶקְבַּע לְעַצְמִי מֵחָדָשׁ לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וכו’ וכו’. וְאַחֲרֵי זֶה, שׁוּב יַעֲשֶׂה יִשּׁוּב הַדַּעַת וְהַתְחָלָה חֲדָשָׁה, וְכֵן עוֹד פַּעַם וְעוֹד פַּעַם. כִּי הַתְחָלָה חֲדָשָׁה הִיא לֹא דָּבָר שֶׁעוֹשִׂים פַּעַם אַחַת אוֹ פַּעֲמַיִם, אֶלָּא עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה צָרִיךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּכָל פַּעַם הַתְחָלָה חֲדָשָׁה, וּלְעוֹלָם לֹא יִתֵּן לַזִּקְנָה לְהִכָּנֵס אֵלָיו.

בְּשִׂיחוֹת הר”ן אוֹת ו’ מְסֻפָּר עַל רַבֵּינוּ בְּעַצְמוֹ, שֶׁהִגִּיעַ לְמָּה שֶׁהִגִּיעַ רַק בִּזְכוּת עֵצָה זוֹ:

וְהָיָה רָגִיל לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ. דְּהַיְנוּ כְּשֶׁנָּפַל מִמַּדְרֵגָתוֹ לִפְעָמִים, לֹא הָיָה מְיָאֵשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל זֶה, רַק אָמַר שֶׁיַּתְחִיל מֵחָדָשׁ כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל לִכְנֹס בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק עַתָּה הוּא מַתְחִיל מֵחָדָשׁ. וְכֵן בְּכָל פַּעַם וּפַעַם תָּמִיד הָיָה רָגִיל לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ, וְהָיָה לוֹ כַּמָּה הַתְחָלוֹת בְּיוֹם אֶחָד, שֶׁגַּם בְּיוֹם אֶחָד לִפְעָמִים נָפַל מֵעֲבוֹדָתוֹ וְהָיָה מַתְחִיל מֵחָדָשׁ וְכֵן כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם אֶחָד.

וְעַכְשָׁו כָּל אֶחָד יַחֲשֹׁב: אִם רַבִּי נַחְמָן הֵעִיד עַל עַצְמוֹ שֶׁזּוֹ הָעֵצָה שֶׁהוֹעִילָה לוֹ לְהַגִּיעַ לְמָה שֶׁהִגִּיעַ, וְהוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה עוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם כַּמָּה וְכַמָּה הַתְחָלוֹת חֲדָשׁוֹת, אִם כֵּן, לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֲנַחְנוּ מֻכְרָחִים לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ זוֹ, שֶׁהִיא רְצוֹן הַשֵּׁם.

וְזֶה מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעַם – וְכוֹתֵב רש”י: בְּכָל יוֹם יִדְמֶה בְּעֵינֵיךָ כְּאִלּוּ הַיּוֹם נִכְנַסְתָּ עִמּוֹ בִּבְרִית. נִמְצָא, שֶׁמָּה שֶׁאָמַר רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב כָּתוּב בְּרש”י. וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לוֹמַר לְעַצְמוֹ: הַיּוֹם אֲנִי נִכְנָס בִּבְרִית עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַיּוֹם אֲנִי מַתְחִיל לְהִתְקָרֵב אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַיּוֹם אֲנִי מַתְחִיל לְדַבֵּק אֶת עַצְמִי לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

וְזֶה נִקְרָא לְהִסְתַּכֵּל קָדִימָה. לְחַפֵּשׂ תָּמִיד אֵיךְ לָלֶכֶת קָדִימָה. עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל: אִם אָדָם נוֹהֵג בִּמְכוֹנִית, וּבִמְקוֹם לְהִסְתַּכֵּל קָדִימָה הוּא מִסְתַּכֵּל כָּל הַזְּמַן לְאָחוֹר. מַה יִּהְיֶה? צְרִיכִים לְהַזְמִין כְּבָר אֶת הימ”מ וְאַמְבּוּלַנְסִים וכו’. וְאִם אַתָּה רוֹאֶה אָדָם שֶׁנּוֹהֵג כָּכָה, אַתָּה בְּוַדַּאי כֻּלְּךָ דּוֹאֵג וְחוֹשֵׁשׁ: מַה יִּהְיֶה? כָּךְ מַמָּשׁ הוּא הָאָדָם שֶׁמִּסְתַּכֵּל כָּל הַזְּמַן לְאָחוֹר עַל מַה שֶּׁכְּבָר עָבַר. וְלוֹ אָנוּ אוֹמְרִים: בִּשְׁבִיל מָה אַתָּה מִסְתַּכֵּל עַל מַה שֶּׁעָבַר? תִּסְתַּכֵּל קָדִימָה. הַחַיִּים שֶׁלְּךָ הֵם קָדִימָה. וּבְרִבּוּי הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁתַּעֲשֶׂה כְּשֶׁתִּסְתַּכֵּל קָדִימָה, סוֹף כָּל סוֹף מְעַט הָאוֹר שֶׁתּוֹסִיף יִדְחֶה אֶת כָּל הַחֹשֶׁךְ, וְהַטּוֹב יִתְגַּבֵּר עַל כָּל הָרַע. וְכָךְ אָמַר רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב: אַתֶּם תַּעֲשׂוּ טוֹב, וְהָרַע מִמֵּילָא יִפֹּל. צְרִיכִים רַק לַעֲשׂוֹת עוֹד טוֹב וְעוֹד טוֹב, עוֹד מִצְווֹת וְעוֹד תְּפִלּוֹת, וְהָרַע יֵעָלֵם.

מָתַי מֻתָּר לְהִסְתַּכֵּל אֲחוֹרַנִּית? רַק בִּשְׁעַת הִתְבּוֹדְדוּת! הַשָּׁעָה שֶׁל חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ הִיא הַזְּמַן הַיָּחִיד שֶׁמֻּתָּר לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ אֲחוֹרַנִּית, עַל הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, וְלַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ: מֶה עָשִׂיתִי מֵאֶתְמוֹל עַד הַיּוֹם? וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה, וְאַחַר כָּךְ חַיָּב לִשְׁכֹּחַ הַכֹּל! לֹא פַּעַם אָמַרְתִּי לַאֲנָשִׁים: עָשִׂיתָ תְּשׁוּבָה פַּעַם אַחַת? תִּשְׁכַּח מִזֶּה לְגַמְרֵי. תִּסְתַּכֵּל קָדִימָה.

אוֹתוֹ אַבְרֵךְ צָעִיר, הוּא רַק דֻּגְמָא לְמִקְרֶה שֶׁהָיָה לַאַחֲרוֹנָה, אֲבָל יֵשׁ עוֹד רַבִּים שֶׁבָּאִים אֵלַי עִם אוֹתוֹ יֵאוּשׁ וְזִקְנָה, וַאֲנִי לֹא מֵבִין: אַתֶּם צְעִירִים. מַה קָּרָה? תַּתְחִילוּ מֵחָדָשׁ, כָּל הַחַיִּים לִפְנֵיכֶם. אֲבָל הֵם כְּבָר מְיֹאָשִׁים וְהוֹלְכִים עִם מַחְשָׁבוֹת שֶׁהַכֹּל אָבוּד, וְהֵם לֹא מוּכָנִים לִשְׁמֹעַ שׁוּם עֵצָה. וְזֶה מַה שֶּׁאוֹמֵר רַבִּי נָתָן, שֶׁרֹב הָעוֹלָם הֵם כִּזְקֵנִים בְּעֵינֵי עַצְמָם. רֹב הָעוֹלָם! וְכָל אֶחָד נֶחְשָׁב בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כְּאֵילוּ כְּבָר נִזְקַן בִּדְרָכָיו, שֶׁרָגִיל בָּהֶם מִיָּמִים רַבִּים עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב לְדֶרֶךְ אַחֶרֶת. הָאָדָם הַמְיֹאָשׁ חוֹשֵׁב: מָה? אֲנִי יָכוֹל לָשׁוּב? דַּי! זֶהוּ זֶה. הִתְרַגַּלְתִּי כְּבָר. מָה אֲנִי כְּבָר יָכוֹל לַעֲשׂוֹת? זוֹ הַמְּצִיאוּת שֶׁלִּי וכו’.