כמו אבטיח

העולם הוא 99.9999% רוחניות שאיננו
רואים, כמו האבטיח. איך זה יכול להיות?
טוב, אם נתבונן היטב על האבטיח ועל
מרכיביו נגלה את התשובה. ולא רק, אלא
למה אנחנו מחכים כל כך הרבה זמן?!
 
 
מאז ועד עכשיו, לאורך כל ההיסטוריה, לא זכורה תקופה כמו שלנו בלימוד התורה. תוכלו למצוא בכל מקום ישיבות, כוללים, בית כנסת לכל עדה, הרצאות, שיעורים בגמרא, הלכה, חומש, נביאים, חסידות, קבלה, מוסר – הכל, לכל אדם שמתעניין ורוצה לדעת ולהעמיק עוד בנושא הקרוב לליבו. ישנם גם קווי חיזוק (דרך הנייד או מטלפון רגיל), חברותות ללימוד התורה, הדף היומי, משנה ברורה, החפץ חיים, ומה לא?!?
 
בדור הזה אנחנו יכולים לדעת מה קורה בכל רגע נתון (כמעט) דרך ניידים, שיחות טלפון, פקסים, אימייל, דיסקים, MP, ספרים ושיעורי תורה בכל שפה, מפגשים של כל מיני ארגונים להעמדת עוד קרן של לימוד התורה, ולהודות לתורמים ולתומכים. ישנם גם עיתונים ומגזינים ברוח היהדות, עלונים תורניים יפים ומעניינים ו… ו…
 
ועם כל השפע הזה אנחנו רוצים לדעת, אבל ל-מ-ה, הגאולה עוד לא באה? אם לימוד התורה הוא, כפי שאנו לומדים, המצווה הגדולה ביותר והשקולה כנגד כל המצוות, מה עוד השם רוצה מאיתנו?
 
רק עם אמונה
 
הסיבה לגלות בה אנו נמצאים היא רק בגלל חסרון אמונה, כך על פי דברי רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, ז). באופן דומה, המדרש מלמד אותנו שבזכות האמונה עם ישראל יגאל מהגלות (תנחומא, בשלח י). השם לא מבקש מאיתנו להיות רק לומדי התורה, הוא רוצה שנאמין במה שאנו לומדים למרות שאנו חיים בדור של הסתר פנים. לא כמות הלימוד, אלא האיכות שעדיין לא הובילה להפצת האמונה הנצרכת לשינוי העולם.
 
העולם הזה מוליך רבים וטובים מאיתנו שולל. האמונה היא הראשונה, והראשונה במעלה, הודאה במוגבלות שלנו בתוך יקום שמתעמת איתנו מתוך מסתוריות שאיננו יכולים לפענח. אמונה היא, למעשה, האמונה האינטואיטיבית העמוקה ביותר בכך שהעולם הוא הרבה יותר מעבר למה שאנחנו רואים. אמונה זו קבלה של החכמה העליונה, של התורה, מבלי לבקש הוכחות. אדם עם אמונה מרגיש נעימות ומתיקות בכל תחום בחייו גם בלי הוכחות ומחקרים. טוב לו בכל ועם הכל – משפחה, חברים, קריירה וכדומה.
 
בעזרת לימוד ספריו של רבי נחמן מברסלב לעומק, אדם מתחיל לראות את ההונאה הגדולה, את התרמית האיומה של העולם הזה. את הגשמיות של העולם הזה. אבל חכמינו ז"ל אומרים לנו שישנה גשמיות מעטה מאוד בעולם. העולם הוא 99.9999% רוחניות שאיננו רואים. כדי להמחיש את העניין אשתמש באבטיח ומרכיביו. אבטיח –  רובו מכיל נוזלים – בערך 90% ממנו, אבל אנחנו רואים רק את האדום מכיוון שהמים מוסתרים מעינינו. דוגמא נוספת, הבלון – הוא מלא באוויר אבל אנחנו לא רואים אותו אלא רק את הבלון, העטיפה החיצונית הגשמית הדקה שמסתירה את רוב הבלון – שרובו אוויר.
 
לכן, זו הסיבה שכאשר אנו אומרים על השם "אין עוד מלבדו", אנו אומרים שאנו חיים ממש בתוכו, באמצע השם – כי הוא הכל. מה זה "עוד"? זה כמו לשאול ילד קטן מהו המספר הכי גדול שהוא יכול לחשוב עליו. מן הסתם, הוא יאמר מיליארד. אבל אתם תתעקשו ותשאלו אותו אם הוא יכול לחשוב על מספר יותר גדול, והוא יאמר מיליארד ואחד. "אין עוד" מלבד השם משמעו, על פי הדוגמא עם הילד, שהחלק הגשמי של הבריאה הוא הרבה פחות מה"אחד" שהילד הוסיף למיליארד – זה הרבה יותר פחות מחלק מיקרוסקופי, אבל עדיין, יש לו את המהות שלו שהוא צריך "להתקיים". שאר העולם הוא בהחלט רוחני.
 
אנו חיים בעולם רוחני ממש, כאן ועכשיו. ישנם עוד עולמות רוחניים גבוהים שעולים מעלה מעלה אל השם יתברך. "בעל התניא" נותן דוגמא מעניינת לזה. תארו לכם קרן אור קטנה באמצע השמש. השמש בדוגמא זו, היא השם יתברך, קרן האור משמשת את כל העולמות הרוחניים וגם את החלק הגשמי הקטן של העולם בו אנו חיים. כאשר אנו חושבים על כמה השם גדול וכמה קטנים אנחנו (וגם הבעיות שלנו) אנו נכנעים מתוך ענווה ורוצים ללכת בדרכו, אפילו בעיניים עצומות.
 
גוף אחד
 
אנחנו יכולים ללמוד דבר נוסף, שיעזור לנו לסיים את הגלות הזו, על ידי שנזכור איך זה התחיל – שנאת חינם, שנאה חסרת היגיון ובסיס שמשתוללת בתוכנו. מה היה קורה אם מישהו היה אומר לך שהעם היהודי הוא בעצם כל האיברים השונים בגוף, אז יכול להיות שאיברי אותו גוף ישנאו אחד את השני? ה"צמח צדק" אומר לנו שכולנו גלגול של אדם הראשון. הוא אומר שהסנהדרין הוא בעצם המקום בו הייתה עינו של אדם, בגלל שהם יכלו לראות את הנולד, מי שנותן צדקה – הוא ידיו של אדם, אלה שרצים למצוות – הם רגליו של אדם, ואלה שמתפללים – הם ליבו של אדם, אבל אדם רגיל לא יכול לקבל זאת אלא עם אמונה. ה"צמח צדק" אמר דבר נוסף מאוד יפה, אבל רק אדם עם אמונה יכול ליהנות ממה שהוא אומר: לפני שאנו אומרים "שמע ישראל" עלינו לחשוב על "ואהבת לרעך כמוך". למה? מה אנחנו עושים כשאנו אומרים "שמע ישראל"? אנו מקריבים קרבן להשם. אנחנו נותנים להשם את עצמנו… אנו מוכנים לוותר על הכל בשבילו. לכן, אם אני לא אוהב את השכן שלי כמו שאני אוהב את עצמי, ואפילו שונא אותו, אז אני פשוט חותך אותו, אבל אני גם חותך את עצמי מכיוון שאנחנו גוף אחד, הוא אחד מאיבריי. עכשיו אני קרבן פסול מכיוון שיש בי 'מום', חסר לי איבר… איבדתי את השלמות שלי מכיוון שהוא חלק ממני ואני חלק ממנו.
 
להביא את הגאולה
 
התורה היא לא עוד ספר חינוך שקוראים/מחכימים/נהנים ממנו וזהו, והיא גם לא איזה אירוע חגיגי ורברבני כשמסיימים לקרוא אותה. אנחנו צריכים להפנים היטב את הלימוד העמוק של רבי נחמן מברסלב ושל עוד מנהיגים חסידיים, כדי שנצליח ללמוד את התורה כראוי. כי רק כך נוכל לראות דרך המסווה השקרי של העולם הזה בו אנו חיים את האמת. לכן רבי נחמן רוצה שנעשה מהלימוד שלנו תפילות. כי על ידי תפילה אנו מפנימים את מה שלמדנו ומשם לוקחים זאת לתוך ליבנו, והופכים את הכל לחלק מהמחשבות והמעשים שלנו. עם אמונה נביא את הגאולה, מכיוון שאז נתקן את הבעיה הקשה וחסרת ההיגיון – שנאת חינם, ונהפוך אותה לאהבה עצומה בינינו. וכמו שאומר הרב שלום ארוש, ברגע שאותה שנאה איומה תיעלם ולא תתקיים יותר, אז משיח יבוא.
 
כמה מהר וקל זה יכול לקרות, אם רק נזכור שאנחנו באמת חיים בים של רוחניות ולא בשום מקום אחר. הסביבה הרוחנית שלנו תוביל לתפילה, אם נדע איך להשתמש בה. יכול להיות שיהיה לי קשה להזיז מקרר בלי גלגלים, אבל עם משטח עם גלגלים מתחתיו כל ילד יוכל להזיז אותו. אנחנו פשוט חייבים להתפלל אחד על השני כדי להיות מסוגלים לצלול אל תוך מעמקי ים האמונה. התפללו על אמונה בהשם, בתורה שלו, בצדיקים שלו ובארץ שלו.
 
יהי רצון שנזכה להאמין ביכולות שלנו להיות מאוחדים כגוף לאומי אחד, ונראה את אחדות העם והתקבצותו מכל קצווי תבל בירושלים עיר הקודש ואת בניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.
 
 
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט וחסיד ברסלב. את רוב שעות יומו מעביר בבית מדרשו של הרב שלום ארוש – "חוט של חסד" בירושלים. על פעילותו בתחום הפסיכותרפיה קיבל הסכמה מגדולי הדור וביניהם הרבי מניקלשבורג – הרב יצחק פגלסטוק שליט"א והרב שלום ארוש שליט"א.