הורסי השפע

ישנם כמה דברים, שאם אדם לא
מקיימם כראוי, הם פשוט הורסים
לו את השפע, גורמים לקשיים כלכליים
ואפילו לחובות או לעניות.
 
 
בגן האושר, חלק 28
 
ישנן עבירות מסוימות שידוע שהעונש עליהן הוא קשיים בפרנסה ואפילו עניות. לכן, על האדם לתקן את עצמו ולהתרחק מעבירות אלו כדי שחלילה לא יענישו אותו משמים בעונשים אלה.
 
תפילין
 
על ידי פגם במצוות תפילין באה עניות, כגון שלא מניחים אותם במקום הראוי ביד או על הראש, כמבואר בשולחן ערוך. או, כאשר אין מדקדקים שהתפילין יהיו כשרים בתכלית, ואין צורך לומר שכאשר מבטלים חלילה מצווה זו לגמרי.
 
לכן יש לנקוט במשנה זהירות לקנות תפילין שנכתבו על ידי סופר ירא שמים, שאנשים נאמנים ממליצים עליו. לכן, אל תתבלבל קורא יקר אם תפילין כאלה יכולים לעלות יותר מתפילין שקונים בזול. וכמו שכל אחד יודע, שעל דבר טוב צריך לשלם מחיר טוב, בין אם מדובר באיכות, בטיב המוצר וכן הלאה. כך, להבדיל, צריך לשמוח לשלם על התפילין. כי תפילין מהודרות הן בחינת אמת ומי שאוחז במידת האמת, אז פרנסתו ברווח, שהרי כל השפע בא ממידת האמת. וממילא, אדם המשקיע כסף רב בתפילין מהודרות ומניח אותן כהלכתן, יזכה לשפע רב. והסכום שהוציא ברכישת התפילין יקבל האדם בכפל כפליים, בפרט שכל הוצאה שנעשית על מצוות הקב"ה מחזיר.
 
לכן יש לזכור, כי בתפילין פסולות עוברים על שתי עבירות: האחת, שאין מקיימים כלל את המצווה. והשנייה, שהברכות הינן לבטלה, השם ישמור, ועל ידי זה פוגמים במידת האמת ומגיעים חלילה לדלות ולבושה.
 
מומלץ מאוד לשמוע את הדיסק כתר המלך, שם תמצאו הסבר מפורט על עניין התפילין ופרטים חשובים נוספים.
 
מזוזה
 
על ידי מצוות מזוזה – כשמקפידים לקבוע מזוזה כשרה, שנכתבה על ידי סופר ירא שמים, על כל הפתחים, כמבואר בשולחן ערוך, ומקפידים על קביעת מזוזה כהלכה, כלומר על המשקוף בצד ימין של הנכנס ובתחילת השליש העליון של המשקוף – ניצולים מתאוות ממון וזוכים לפרנסה ברווח בכשרות ובטרחות מועטות.
 
על ידי מצוות מזוזה זוכים לאריכות ימים, כמו שכתוב: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, למען ירבו ימיכם וגו'" (דברים יא).
 
בוא וראה, עד כמה מגונה התופעה שבני אדם קונים דירה במאות אלפי דולרים וכאשר זה מגיע למזוזה, לפתע קשה להם לשלם כמה מאות שקלים על מזוזה מהודרת כראוי שבה תלויה כל השמירה על בני הבית. יש כאלה המבזבזים ממון רב על בית מזוזה מפואר, אבל מניחים בתוכו קלף שספק אם הוא כשר בכלל.
 
לכן יש להדר ולקבוע מזוזות מהודרות בפתח הבית ובכל החדרים, בקלף עצמו ולא רק בבית המזוזה, ועל ידי זה יזכה לשמירה אמיתית על נפשו ועל נפש בני ביתו, על נכסיו וממונו. שהרי הבית הוא מקום העשירות של האדם ושם צריכים את עיקר השמירה.
 
כשרות
 
כאשר בני אדם שומרים עצמם ממאכלים לא כשרים, וכן נשמרים מקניית פירות וירקות לא מעושרים כראוי, האסורים על פי התורה, בורא עולם מזמין להם פרנסה בשפע וברווח (לע"ה ממון ופרנסה כד).
 
המתלוצץ – מזונותיו מתמעטים
 
רבי נחמן מברסלב כותב בספרו ספר המידות (ממון, א) את הדברים הבאים: "המתלוצץ – מזונותיו מתמעטין". המקור לכך הוא בגמרא (מסכת עבודה זרה, יח): "אמר רב קטינא: כל המתלוצץ – מזונותיו מתמעטין, שנאמר: "משך ידו את לוצצים" (הושע ז). ופירש רש"י: שהקב"ה, הפותח ידו לזון את הכל, ומשכה מן הלוצצין. כלומר, שבורא עולם מושך את ידו, שממנה כולם מקבלים פרנסה, מן המתלוצצים. כל הרגיל במידת הליצנות ולועג ומתלוצץ על תלמידי חכמים או על ערכי היהדות – מובטח לו שמזונותיו יתמעטו והוא יהפוך לאיש עני עמוס בחובות.
 
העצבות מזיקה לפרנסה
 
גורם נוסף שהורס את פרנסתו של האדם וגורם לו להיות בעל חוב היא העצבות. כתוב: "העצבות מפסידה את הפרנסה" (רבי נחמן מברסלב, ספר המידות ממון, פט). יש הסוברים כי אין כל רע בעצבות. ובפרט, כשרוצים להביע חרטה על מעשיהם הרעים – עושים זאת בדרך של עצבות, בבכיות ובמרה שחורה. אין לך טעות גדולה מזו! כפי שכותב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, מח): "עצבות מזיק מאוד מאוד… עבירה גדולה כשיש לו עצבות, חס ושלום, כי עצבות היא סיטרא אחרא (הצד האחר) (בשם הזוהר הקדוש, נח, ע"א), והשם יתברך שונא אותה"! אדרבה, דווקא כאשר אדם נמצא בשמחה הוא יכול להגיע לחרטה אמיתית. וכאשר הוא שמח הוא מרגיש כמה השם אוהב אותו, ואז הוא מסוגל להגיע לתחושות של חרטה אמיתיות.
 
רגשות של עצבות ומרה שחורה ומחשבות רעות, כגון: 'אני לא שווה כלום, אני חוטא ופושע חסר תקנה' – הן מוחין דקטנות הגורמים לאדם להפוך לבעל חוב. וכן אמר החכם מכל אדם, שלמה המלך ע"ה (משלי י): "ברכת ה' היא תעשר ולא יוסיף עצב עימה". מוחין דקטנות זה בחינת בעל חוב. לעומת זאת, על ידי שמחה זוכה להצלחה, כמו שכתוב: "מי שהוא תמיד בשמחה – הוא מצליח" (ספר המידות, שמחה).
 
העובר עבירה להכעיס, נעשה עני
 
כשעבר עבירה להכעיס – נעשה עני, והעולם אין מאמינים לו שהוא עני (ספר המידות, ממון סט). לפעמים אדם נעשה עני מרוד ומגיע ממש עד לפת לחם, אולם אף אחד לא מוכן לעזור לו, משום שלא מאמינים לו שהוא באמת עני. הסיבה למצב נורא זה היא, על פי דברי רבי נחמן, שאדם זה עבר עבירה כדי להכעיס את השם יתברך.
 
אם אינו דן לכף זכות – מזונותיו מתמעטים
 
אחד היסודות ביהדות – באמונה – הוא שהשם יתברך דן את האדם מידה כנגד מידה. לכן, כאשר אדם דן את זולתו לכף זכות גם מן השמים דנים אותו לכף זכות. וכן להיפך, כאשר אדם מחפש רק את השלילי באחרים ודן אותם לכף חובה, גם מן השמים דנים אותו לכף חובה והוא יוצא חייב בדין של מעלה ומזונותיו מתמעטים.
 
וכן כתוב: "מזונות של אדם נתמעט כשאין דן את האדם לכף זכות" (ספר המידות, ממון סו).
 
בשביל ארבעה דברים
 
אמר רב: "בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יורדים לטמיון – על כובשי שכר שכיר, ועל עושקי שכר שכיר, ועל שפורקין עול מעל צוואריהן ונותנין על חבריהן, ועל גסות הרוח" (מסכת סוכה, והובא בספר המידות, ממון כד).
 
כובשי שכר שכיר – מן התורה חייב האדם לשלם למי שעובד אצלו בזמן. ומי שמעכב אצלו את הממון ומאחר לשלמו אפילו ביום אחד, עובר על לאו של "לא תלין" והוא בכלל כובשי שכר שכיר.
 
עושקי שכר שכיר – כשנמנע מלשלם לעובד את שכרו, הרי הוא עובר על "לא תעשוק". ואפילו יש לו טענה, שאותו עובד לא ביצע כראוי את העבודה, אסור להחליט על דעת עצמו ולמנוע מהעובד את שכרו, אלא צריך לפנות לבית דין שיפסוק ביניהם.
 
לפעמים, אדם עשיר ובעל נכסים רבים מאבד את כל עושרו ואת נכסיו בין לילה, וכל עמלו שעמל במשך שנים ארוכות יורד לטמיון. למה? אחד הגורמים הוא שהעשיר עשק שכר שכיר ועבר על מצוות התורה הקדושה: "לא תעשוק את רעך ולא תגזול, לא תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר".
 
בדורנו עלינו להיות זהירים פי כמה וכמה ולא לעבור, חלילה, על לאו זה של "לא תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר". שהרי, גם אם אדם אינו עשיר ובעל עסק, מדי פעם הוא מזמין איש מקצוע, כגון חשמלאי וכו' לביתו. במקרה כזה, עליו להקפיד לשלם את שכרו המלא של בעל המקצוע בדיוק בזמן שנקבע ולהיזהר לא לעבור על הלאו של "לא תלין". כמו כן, עליו להימנע מלטעון כלפי בעל המקצוע: 'לא ביצעת את העבודה כמו שרציתי אז אני לא משלם לך'. כי אם יעשה כך, הרי הוא כובש שכר שכיר. ואפילו רק עיכב את שכרו – עבר על איסור "לא תלין".
 
לכן, החכם עיניו בראשו, לפני התחלת העבודה יכתוב עם בעל המקצוע בצורה מפורטת ומדויקת מהי התחייבותו כלפיו. בדרך זו ימנע סכסוכים שמקורם בחוסר בהירות הנדרשת מבעל המקצוע.
 
מסופר בגמרא על רב הונא, שהחמיצו לו ארבע מאות כדי יין מכיוון שלא נתן לאריס (פועל הנוטל שכרו באחוזים ממה שמוציא השדה) שעבד אצלו, את חלקו בזמורות הגפן. וזאת, למרות שאותו אריס גנב מרב הונא ונטל הרבה יותר מחלקו. רק לאחר שעשה רב הונא תשובה וקיבל על עצמו לתת לאריס את המגיע לו – חזר החומץ והפך ליין (ויש אומרים שהתייקר החומץ ונמכר בדמי יין) (ברכות ה, ע"ב).
 
שפורקין מעל צוואריהן – דבר נוסף הגורם לאדם לרדת מנכסיו הוא, כאשר פורק עול מעל צווארו ונותן אותו על צוואר חברו. על האדם לעשות תמיד את המוטל עליו ולא להתחמק מהעול המוטל עליו. אם חבריו, למשל, עסוקים בפעולה מסוימת והוא גם צריך ליטול חלק בה, עליו לעזור להם ולא להשתמט.
 
ועל גסות הרוח – אם אדם הוא גס רוח (בעל גאווה) – נכסיו ירדו לטמיון, כמו שכתוב: "לפני שבר – גאון" (משלי טז , יח), וכמובא: "סימן לגסות הרוח – עניות" (קידושין מט).