בגן החכמה עמודים 203-204

לָכֵן חַיָּבִים לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁכְּבָר הִזְכַּרְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים: אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם – כָּל אָדָם צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל אַךְ וְרַק עַל עַצְמוֹ וְעַל הַשְּׁלִיחוּת הָאִישִׁית שֶׁלּוֹ, וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵּׁנִי כְּלָל – לֹא עַל מְנַת לְהֵחָלֵשׁ מִמֶּנּוּ, וְגַם לֹא עַל מְנַת לְהִתְגָּאוֹת עָלָיו, וְרַק לָלֶכֶת עַל הַמַּסְלוּל וְהַפַּסִּים הָאִישִׁיִּים שֶׁלּוֹ, שֶׁנִּבְרְאוּ בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילוֹ.

גְּנוּת הַלֵּצָנוּת

וְהִנֵּה, מֵחֲמַת שֶׁנּוֹשֵׂא הַלֵּצָנוּת הוּא לְמַעֲשֶׂה יְסוֹד בְּמַעֲשֶׂה זֶה, שֶׁמְּלַמְּדֵנוּ אֶת גְּנוּת הַכְּפִירוֹת וְהַלֵּצָנוּת לְמִינֵיהֶן, עַל יְדֵי שֶׁמְּתָאֵר אֶת דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית – בִּדְמוּתוֹ שֶׁל הַתָּם, וְאֶת הַהֵפֶךְ – דֶּרֶךְ הַכְּפִירָה, שֶׁהִיא דַּרְכּוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, שֶׁהָיָה לֵץ – בִּדְמוּתוֹ שֶׁל הֶחָכָם, וּבִדְמוּתָם שֶׁל כָּל הַלַּעֲגָנִים לְמִינֵיהֶם, לָכֵן מִן הָרָאוּי שֶׁנַּרְחִיב אֶת הַנּוֹשֵׂא וְנַבִּיט כָּאן מְעַט עַל דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ, עַל מִדַּת הַלֵּצָנוּת.

בַּסֵּפֶר “שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה” לְרַבֵּינוּ יוֹנָה מֵבִיא חֲמִשָּׁה סוּגִים שֶׁל לֵצִים (מוּבָא כָּאן בְּקִצּוּר לָשׁוֹן):

א. מִי שֶׁנּוֹתֵן דֹּפִי בִּבְנֵי אָדָם וְהוֹלֵךְ וּמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, עָלָיו נֶאֱמַר: “זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ” (משלי כא, כד), וְנִקְרָא יָהִיר, כִּי מִי שֶׁהוּא שָׁפֵל וְנִכְנָע, וּמַכִּיר אֶת מִגְרְעוֹת עַצְמוֹ וּמוּמָיו, בְּוַדַּאי אֵינוֹ מִתְלוֹצֵץ עַל חֶשְׁבּוֹן בְּנֵי אָדָם.

ב. מִי שֶׁלּוֹעֵג לִבְנֵי אָדָם, וּבָז לָהֶם בְּלִבּוֹ, לְקֹצֶר הַשָּׂגָתָם בְּמַעֲלוֹת הַחָכְמָה אוֹ בְּהַצְלָחוֹת הַזְּמַן בְּכָבוֹד וּבִשְׂרָרָה, וְלוֹעֵג לָרָשׁ, וְאוֹמֵר בִּלְבָבוֹ, שֶׁהֶעָנִי לֹא הִשִּׂיג עֹשֶׁר מֵחֹסֶר דַּעְתּוֹ וְשִׁפְלוּת יָדָיו, זוֹ לֵצָנוּת. וְכָל זֶה מֵחֲמַת כְּפִירָה, שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהַהַצְלָחוֹת הֵן בְּיַד בְּנֵי אָדָם, וְהֵם מַשִּׂיגִים אוֹתָן בְּחָכְמָתָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח, יז): “וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה”. וְהַגַּאֲוָה הִיא שֶׁמְּבִיאָה אֶת הָאָדָם אֶל הַמִּדָּה הָרָעָה הַזֹּאת, אוֹ רֹב הַשַּׁלְוָה וְהַתַּעֲנוּג, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכג, ד): “רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים”. וּפְעָמִים שֶׁלּוֹעֵג הַלֵּץ עַל הַקְּדוֹשִׁים וְהַנְּבִיאִים.

ג. מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹכֵחָה הוּא מִכַּת הַלֵּצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, ח): “ אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָ”. הַגּוֹרֵם הָעִקָּרִי לְכָךְ הוּא מֵחֲמַת שֶׁהָאָדָם חָכָם בְּעֵינָיו, וְכָל כָּךְ מוֹשֶׁלֶת בּוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת, לַחֲשֹׁב שֶׁרַק הוּא מֵבִין וְרַק הוּא יוֹדֵעַ, עַד שֶׁמִּתְלוֹצֵץ לְדַעַת זוּלָתוֹ. וְזוֹ מִדָּה שֶׁמִּי שֶׁנָּגוּעַ בָּהּ, אֵין לוֹ תִּקְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כו, יב): “רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ”. פֵּרוּשׁ: מִי שֶׁהוּא כְּסִיל, יֵשׁ לוֹ יוֹתֵר סִכּוּיִּים, מֵאֲשֶׁר מִי שֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינָיו!

ד. מִי שֶׁקּוֹבֵעַ עַצְמוֹ תָּמִיד לְשִׂיחָה בְּטֵלָה וּדְבָרִים בְּטֵלִים כְּדֶרֶךְ יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, נִקְרָא לֵץ, וְאֵין זֶה אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁבָּז לַמִּצְווֹת וְלִשְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵינוֹ שָׂם לִבּוֹ לַחֲשֹׁב עַל קִצּוֹ, וּלְהָבִין לְאַחֲרִיתוֹ וּלְחַפֵּשׂ דְּרָכָיו, וְלִקְנוֹת מַעֲלַת הַנֶּפֶשׁ וּלְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמִי שֶׁמִּתְרַחֵק מֵאֵלּוּ הַלֵּצִים, עָלָיו נֶאֱמַר (תהלים א, א): “אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב”.

ה. מִי שֶׁרָגִיל לְהִתְלוֹצֵץ וְלַעֲשׂוֹת צְחוֹק מִכָּל דָּבָר, וְלֹא מֵחֲמַת שֶׁבָּז לָהֶם בְּלִבּוֹ, אֶלָּא רַק מִדֶּרֶךְ הַשְּׂמֵחִים עַל לֹא דָּבָר בִּשְׁבִיל לִצְחֹק וְלִשְׂמֹחַ, נִקְרָא לֵץ, וּבִכְלַל הַכַּת הַזֹּאת הֵם אֵלּוּ הַשּׁוֹתִים לְשָׁכְרָה.

וְכוֹתֵב שָׁם רַבֵּינוּ יוֹנָה לְסִכּוּם: דַּע כִּי לֹא יִהְיֶה מִנְהַג הַלֵּצָנוּת קָבוּעַ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם עַד שֶׁהוּא פּוֹרֵק עֹל שָׁמַיִם מֵעָלָיו, עַל כֵּן יֵעָנֵשׁ לָשֵׂאת עָלָיו עֹל הַיִּסּוּרִים מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח, כב): “וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם”, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה יח, ב): כָּל הַמִּתְלוֹצֵץ יִסּוּרִים בָּאִים עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר: “פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם”, וְהַחֲכָמִים הָיוּ מַזְהִירִים לְתַלְמִידֵיהֶם שֶׁלֹּא לְהִתְלוֹצֵץ גַּם עַל דֶּרֶךְ מִקְרֶה וַעֲרַאי. וְעַל הַכַּת הַחֲמִישִׁית, הֻצְרְכוּ לְהַזְהִיר בְּיוֹתֵר, כִּי רַבִּים יִכָּשְׁלוּ בּוֹ עַל דֶּרֶךְ מִקְרֶה.