בגן החכמה עמודים 205-206

“מָגֵן” מִן הַתּוֹכֵחָה

עוֹד מוּבָא בַּסֵּפֶר “מְסִלַּת יְשָׁרִים” עַל נִזְקֵי הַלֵּצָנוּת שֶׁאֵין קָשִׁים מֵהֵם:

וְתִרְאֶה קֹשִׁי הַלָּצוֹן וְהַשְׁחָתָתוֹ הָרַבָּה, כִּי כְּמוֹ הַמָּגֵן הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן אֲשֶׁר יַשְׁמִיט וְיַפִּיל מֵעָלָיו הַחִצִּים וּמַשְׁלִיכָם לָאָרֶץ וְלֹא יַנִּיח אוֹתָם שֶׁיַּגִּיעוּ אֶל גּוּף הָאָדָם, כֵּן הַלָּצוֹן הוּא מָגֵן הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן בִּפְנֵי חִצֵּי הַתּוֹכֵחָה וְהַמַּרְדּוּת, כִּי בְּלֵצָנוּת אֶחָד וּבִשְׂחוֹק קָטָן, יַפִּיל הָאָדָם מֵעָלָיו רִבּוּי גָּדוֹל מִן הַהִתְעוֹרְרוּת וְהַהִתְפַּעֲלוּת, מַה שֶּׁהַלֵּב מִתְעוֹרֵר וּמִתְפַּעֵל בְּעַצְמוֹ מִדֵּי רְאוֹתוֹ אוֹ שׁוֹמְעוֹ עִנְיָנִים שֶׁיְּעִירוּהוּ אֶל הַחֶשְׁבּוֹן וְהַפִּשְׁפּוּשׁ בְּמַעֲשִׂים. וּבְכֹחַ הַלֵּצָנוּת יִפֹּל הַכֹּל לָאָרֶץ וְלֹא יַעֲשׂוּ בּוֹ רֹשֶׁם כְּלָל, וְלֹא מִפְּנֵי חֻלְשַׁת הָעִנְיָנִים וְלֹא מִפְּנֵי חֶסְרוֹן הֲבָנַת הַלֵּב, אֶלָּא מִפְּנֵי כֹּחַ הַלָּצוֹן הַהוֹרֵס כָּל עִנְיְנֵי הַמּוּסָר וְהַיִּרְאָה. וְהִנֵּה הַנָּבִיא יְשַׁעְיָה הָיָה צוֹוֵחַ עַל זֶה כִּכְרוֹכִיָּא, כִּי הָיָה רוֹאֶה שֶׁזֶּה הָיָה מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מַנִּיח מָקוֹם לְתוֹכֵחוֹתָיו שֶׁיַּעֲשׂוּ רֹשֶׁם וְהָיָה מְאַבֵּד תִּקְוָתָם שֶׁל הַחוֹטְאִים, וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר (ישעיה כח, כב): “וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם”. וּכְבָר גָּזְרוּ אֹמֶר חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה יח, ב) , שֶׁהַלֵּץ מֵבִיא הַיִּסּוּרִין עָלָיו, וְהוּא מַה שֶּׁהַכָּתוּב עַצְמוֹ מְבָאֵר בְּפֵרוּשׁ (משלי יא, יט, כט): “נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים”, כִּי זֶה הוּא דָּבָר שֶׁהַדִּין נוֹתֵן אוֹתוֹ, כִּי מִי שֶׁמִּתְפַּעֵל מִן הַהִתְבּוֹנְנוּת וּמִן הַלִּמּוּדִים אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּתְיַסֵּר בְּגוּפוֹ, כִּי כְּבָר יָשׁוּב מֵחַטֹּאתָיו בְּלִי זֶה, מִכֹּחַ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה שֶׁיִּוָּלְדוּ בִּלְבָבוֹ עַל יְדֵי מַה שֶּׁיִּקְרָא אוֹ שֶׁיִּשְׁמַע מִן הַמּוּסָרִים וְהַתּוֹכֵחוֹת, אַךְ הַלֵּצָנִים, שֶׁאֵינָם מִתְפַּעֲלִים מִן הַתּוֹכֵחוֹת מִפְּנֵי כֹּחַ לֵצָנוּתָם, אֵין לָהֶם תִּקּוּן אֶלָּא הַשְּׁפָטִים, שֶׁאֵלֶּה לֹא יִהְיֶה לָהֶם כֹּחַ בְּלֵצָנוּתָם לִדְחוֹתָם מֵעֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יִדְחוּ הַמּוּסָרִים, וְהִנֵּה כְּפִי חֹמֶר הַחֵטְא וְתוֹלְדוֹתָיו הֶחְמִיר הַשּׁוֹפֵט הָאֲמִתִּי בְּעָנְשׁוֹ. וְהוּא מַה שֶּׁלִּמְּדוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה יח, ב): “קָשָׁה הַלֵּצָנוּת שֶׁתְּחִלָּתוֹ יִסּוּרִין וְסוֹפוֹ כְּלָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח, כב): “פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה שָׁמַעְתִּי…”

וּבְמִלִּים אֲחֵרוֹת: לֵצָנוּת אַחַת דּוֹחָה מֵאָה תּוֹכֵחוֹת. אָדָם הוֹלֵךְ, שׁוֹמֵעַ שִׁעוּרִים, לוֹמֵד מוּסָר וכד’, עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ מִתְעוֹרֶרֶת, וְכָל כֻּלּוֹ כִּסּוּפִים וּרְצוֹנוֹת טוֹבִים לִהְיוֹת כִּרְצוֹן ה’, וְהִנֵּה הוּא שׁוֹמֵעַ לֵצָנוּת אַחַת, וְהַכֹּל מִתְפּוֹגֵג וְנֶעֱלָם – אֵין כְּבָר כִּסּוּפִים וּרְצוֹנוֹת, רַק קְרִירוּת וְהִתְנַגְּדוּת, הַשֵּׁם יְרַחֵם.

מוֹשַׁב לֵצִים

וְעוֹד הָיָה מְעוֹרֵר עַל זֶה הָרַב לֵוִי יִצְחָק זצ”ל, זְקַן חֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב, בְּצַטְּטוֹ אֶת הַמִּשְׁנָה: רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א’) וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. (אבות ג משנה ב). וְהָיָה זוֹעֵק: שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִים וְאֵין בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה, זֶהוּ מוֹשַׁב לֵצִים, וְאֵיךְ לֹא יִפְחַד הָאָדָם וְיִרְעַד לָשֶׁבֶת בְּחֶבְרָה רָעָה כָּזֹאת, שֶׁלֹּא מְדַבְּרִים דִּבְרֵי תּוֹרָה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵין מְדַבְּרִים דְּבָרִים אֲסוּרִים, רַק מְדַבְּרִים דְּבָרִים בְּטֵלִים.

כִּי בְּוַדַּאי עַל פִּי הַדְּבָרִים שֶׁלָּמַדְנוּ, שֶׁכֹּחָהּ שֶׁל הַלֵּצָנוּת לְקָרֵר לָאָדָם אֶת כָּל יִרְאַת הַשָּׁמַיִם שֶׁלּוֹ, גַּם עֶצֶם זֶה שֶׁהָאָדָם נִמְצָא בֵּין אֲנָשִׁים שֶׁמַּרְשִׁים לְעַצְמָם לְהַסִּיחַ אֶת דַּעְתָּם מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, זֶה כְּבָר מְצַיֵּר לוֹ אֶת הַתּוֹרָה כְּלֹא חֲשׁוּבָה חָס וְשָׁלוֹם, וְזֶה מְקָרֵר לוֹ אֶת כָּל הַלַּהַט שֶׁלּוֹ לְיִרְאַת שָׁמַיִם, וּלְפֶתַע נִרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא מַגְזִים חַס וְשָׁלוֹם, וּמַה יֵּשׁ? מָה? צְרִיכִים לִהְיוֹת כָּל כָּךְ חֲרֵדִים? תֵּהָנֶה, תִּהְיֶה קַלִּיל, מַה קָּרָה?

וְאִם כָּל כָּךְ קָשָׁה הַלֵּצָנוּת, אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵין מִתְלוֹצְצִים יְשִׁירוֹת עַל אוֹתוֹ אָדָם שֶׁיְּרֵא שָׁמַיִם, רַק מִתְלוֹצְצִים עַל אוֹתָם עֲרָכִים שֶׁהוּא מִתְחַזֵּק בָּהֶם, אוֹ שֶׁסְּתָם מִתְעַלְּמִים מִן הַתּוֹרָה, כָּל שֶׁכֵּן הוּא, כְּשֶׁצּוֹחֲקִים עָלָיו כְּשֶׁמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה, אוֹ שׁוֹמֵר אֶת הָעֵינַיִם וכד’, וְשׁוֹבְרִים לוֹ אֶת כָּל הָרְצוֹנוֹת וְהַכִּסּוּפִים, שֶׁאָז גּוֹרְמִים לוֹ רָעָה גְּדוֹלָה, מֵאַחַר וּבֵין כָּךְ אוֹ כָּךְ יֵשׁ עָלָיו הִתְגַּבְּרוּת מִצַּד הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁל עַצְמוֹ, וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁנּוֹסָף עַל כָּךְ גַּם צוֹחֲקִים עָלָיו וְלוֹעֲגִים לָרְצוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, זֶה מַחֲלִישׁ אוֹתוֹ עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא שָׁלֵם לְגַמְרֵי בִּתְמִימוּתוֹ, כְּמוֹ הַתָּם שֶׁלֹּא הִתְבַּלְבֵּל מִכְּלוּם.