רעש בחדשות

הגיע הזמן להפסיק לבחוש בכל מיני
דליים למיניהם ולחזור הביתה. לגלות את
נווה המדבר המרגיע. להתמלא בשלווה
פנימית והרבה ביטחון. כך נפסיק את הרעש
התמידי הזה שבאמהחדשות.
 
 
לאחרונה, אותם המתיימרים להיקרא העם הפלסטיני, עושים הרבה רעש בחדשות, יחד עם עמיתיהם מאירופה, בעזרת האיום שאנו שומעים כבר תקופה מסוימת: הכרזה על מדינה עצמאית בספטמבר הקרוב. להרבה אנשים מישראל איום כזה מעלה את לחץ הדם. אם נתעמק בזה מעט נגלה שזו, לא אחרת מבושה. מביך ממש. למה? כי בלחיצת אצבע שמימית אחת, הפת"ח והחמאס יהיו שוב כמו עצם אחד בגרון של השני, אם השם ירצה, וכל בניין הדומינו הדמיוני הזה שנבנה כמו גורד שחקים, קובייה על קובייה, יקרוס באחת.
 
חבל מאוד שכל זורעי הבהלה שבינינו לא קראו עדיין את ספריו של הרב שלום ארוש, למשל את הספר בגן האמונה, או לא שמעו את הדיסקים שלו. באמת חבל. כי אדם עם מינימום אמונה יודע שהפלסטינים והאו"ם – אם יעשו או לא ומה יעשו, אין להם שום השפעה עלינו בכלל, אם מסתכלים על כל העניין הזה בעיניים רוחניות.
 
מבחן הדלי
 
זה היה בשנה האחרונה שלי בתיכון, כשלמדתי בארצות הברית. הייתי אז בן 17, חבר נבחרת בית הספר בהיאבקות אולימפית. אחרי שזכינו באליפות המחוז, חברי הקבוצה הרגישו קצת 'בעננים'. איך אומרים? האף טיפס לו אי שם למעלה. המאמן שלנו, גבר חסון ובנם של כורי פחם עניים ממדינת פנסילבניה, איש שבנה את עצמו והפך לאחד המחנכים המוערצים בכל המדינה, ידע היטב לעביר מסר חינוכי בשיטת 'מה שלמדתי מבית אבא' – הבית הכפרי. ולא רק בתחום הספורט, אלא גם בחיים עצמם. יום אחד, המאמן הפסיק את האימון והורה לכולנו לשבת בחצי גורן מסביב לזירה. הוא קרא לכוכב הקבוצה והורה לו למלא דלי מים. הכוכב הביא את הדלי, והמאמן שם אותו באמצע הזירה. הוא הוציא את שעון הסטופר מכיסו ופנה שוב אל הכוכב: "תכניס את היד שלך לדלי, תערבב את המים ואחר כך תתיז אותם במשך 15 שניות". כולנו היינו המומים. מה המאמן רוצה? הסתכלנו בעיניים תמוהות במחזה המוזר, כשהכוכב משפריץ מים לכל עבר. 15 שניות עברו והמאמן שואג: "תוציא את היד". הכוכב הוציא את היד ושב למקומו סמוק ומבויש. לא היה לנו שמץ של מושג לאן הוא חותר.
 
המאמן התרכז בשעון הסטופר שלו, והמים – נרגעו אט אט. עברו 22 שניות והמים בדלי נרגעו ממש. הוא לחץ על הסטופר והכריז: "22 שניות! אתם רואים באיזו מהירות נרגעו המים? כוכב הקבוצה עשה בלגאן גדול בדלי וכעבור 22 שניות כבר אין זכר לכל מה שהוא עשה. וכאן אני מעביר את המסר לכל השחצנים והמנופחים שיושבים פה וחושבים שהם 'משהו'. פחות מדקה, אחרי שאני מעיף אתכם מהנבחרת איש לא יזכור אתכם, הכל יחזור על מקומו כאילו לא הייתם כאן בכלל". המאמן – רוברט מק'נליס – היה דמות שהשפיעה עלי רבות. לא אשכח את הבן אדם הזה.
 
* * *
 
כעבור עשרות שנים, כאשר הקב"ה ברוב חמלתו עלי הביא אותי לעולם התורה, גיליתי שמבחן הדלי של המאמן מק'נליס בא ישר מהתנ"ך. שלמה המלך אומר (קהלת א', ד):"דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת". במילים אחרות, כל דור אינו אלא נתז של מים בדלי, בא ועושה בלגאן בתוך הדלי, שנרגע ונשכח מיד לאחר יציאתו מן הזירה העולמית.
 
התבוננות בעצם הרעיון של הרגעת המים היא סגולה לענווה. זכור לי היטב כששאלתי את עצמי ברגע של אמת, כאשר שום סיכוי הגיוני לא נראה באופק שאחיה ואראה עוד זריחה אחת בחיי: "מי אתה ומה שווים כל חיי ההבל שלך?" המחשבה שכל חיי המותרות וכל הרדיפה אחרי תאוות ותענוגים גשמיים אינם שווים אפילו נתז חולף בדלי מים, מפכחת מאוד. אולי זה הזמן לבחון שוב את סדרי העדיפויות שלנו בחיים עם קצת יותר רצינות, חשבתם על זה?
 
הנה מחשבה מעוררת נוספת: הגוף חי עלי אדמות שמונים, תשעים, ואולי מאה שנה, ואז הוא עוזב. בלי הזהב, הכסף או הנכסים. בתוך האדמה הוא מהווה את אחת הארוחות המועדפות על תולעים. כן, זה טוב לשמור על גוף בריא משום שהוא מהווה משכן לנשמה. אבל מעבר לזה, כל השקעה בגוף, כמו תאוות ותענוגות העולם הזה, היא בזבוז זמן משווע.
 
לעומת הגוף, הנשמה, שהיא חלק אלוק ממעל, נצחית וחיה מעבר למגבלות הזמן והמקום. לכן כל השקעה בנשמה היא נצחית. הנשמה לוקחת את כל נכסיה – תורה, מצוות ומעשים טובים לכל מקום, לנצח. אף אחד לא יכול לקחת ממנה את הנכסים שזכתה בהם. אדם עם אינטליגנציה מינימאלית יכול להבין שעדיף להשקיע בנשמה ולא בגוף (ואם כן, אז בהשקעה חיונית והכרחית לגוף). הגוף הוא כמו אותו נתז מים במבחן הדלי, ואילו הנשמה היא נצחית. רבי נחמן מברסלב, תלמידו המובהק – רבי נתן מברסלב, ה"בן איש חי" וה"חפץ חיים" – צדיקים שהקדישו את חייהם בטיפוח הנשמה והרוחניות – חיים היום כאילו הם איתנו כאן ממש.
 
אני מזמין את כל הפלסטינים והאו"ם לעבור את מבחן הדלי. שיעשו כמה שיותר בלגאן במים, יוציאו את היד, ויראו באיזו מהירות חוזרים המים למצבם הקודם, הרגוע. ובפרט, כשעם ישראל עושים תשובה, והם יעשו אותה, בעזרת השם, עד הסוף.
 
יש כאלה החושבים, מתוך נאיביות תמוהה, שהפיתרון לבעיות שלנו הוא שינוי או החלפת הממשלה. לשלמה המלך יש מסר נוסף למי שחושב כך, לאלה עם הזיכרון הקצר שהתגעגעו לשלטון הימין כאשר השמאל שלט, ואחר כך התגעגעו לשמאל כשהימין שלט. וכאשר גם השמאל והימין נכשלו, במקום להבין את המסר של השם ולחזור בתשובה, המציאו את המרכז. המצאה אומללה שהתבררה כאסון. "אין חדש תחת השמש" (קהלת א, ט) –  זה המסר. כי חוץ מסיסמאות ועטיפות חדשות, הכל נשאר כפי שהיה.
 
"דור הולך ודור בא", זו ממשלתו של בשר ודם. אבל ממשלתו של בורא עולם – זה עניין אחר לגמרי. "וממשלתך בכל דור ודור"!!! אומר דוד המלך (תהלים קמ"ה, יג). הצהרת אמונים לממשלה כזו – זה משהו שצריך לעשות וכמה שיותר מהר, לשים מבטחנו בו, ורק בו! כך נחסוך את כאב האכזבה מממשלתו של בשר ודם.
 
הגיע הזמן להפסיק לבחוש בכל מיני דליים למיניהם ולחזור הביתה – אל השם יתברך. ואיך עושים את זה? התחילו עם בגן האמונה. המשיכו עם שעריו בתודה ואל תעצרו, כי משם ממשיכים עם בשדי יער. אתם יכולים ליהנות (ליהנות? להתענג ממש) עם כמה דיסקים לחיזוק האמונה. כי עוד מעט ממש, תמצאו את עצמכם בנווה מדבר מרגיע, מלאים בשלווה פנימית והרבה ביטחון. אה, וגם לא תשמעו את הרעש של החדשות יותר. 
 

* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס"