זהירות בדרכים

עושר, הוא דבר שמחליטים עליו משמים.
ואם לא החליטו שתהיה עשיר, שום תחבולה
ועצה לא תעזור לך. אז שימו לב לתמרורים
בדרכים, כי זהירות, כידוע, מונעת אסון!
 
 
בגן האושר, חלק 29
 
אומר רבי נחמן: "הדרכים מביאין את האדם ללשון הרע ועבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים – ואלו העבירות מפסידין הפרנסה" (ס"ה ח"ב ממון, כ"ב).
 
לשון הרע – אדם שלא נזהר מאיסור לשון הרע על כל ענפיו וערוציו: דיבור, שמיעה, קבלת הדיבורים וכן הלאה, נענש בעניות, כמובא: "על ידי דברים בטלים ולשון הרע באה עניות" (ליקוטי מוהר"ן ד), וכמו שכתוב: "כי מתו כל האנשים" (שמות ד). ואמרו חז"ל, זו עניות. כלומר, שדתן ואבירם, שחטאו בלשון הרע, נענשו בעניות. ועני חשוב כמת, וכאילו מתו ובטלו מן העולם (נדרים ס"ד).
 
עבודה זרה – על ידי עבודה זרה, אפילו על ידי קלקול האמונה, שאף דבר זה נקרא עבודה זרה, בא לעניות. האמונה היא היפך עבודה זרה ועל ידה נמשך שפע. זאת, משום שהיא מקור הברכות, בבחינת: "איש אמונות רב ברכות" (משלי כח). לכן קלקול האמונה גורם להפסקת השפע.
 
גילוי עריות – מי שנכשל בגילוי עריות ר"ל, גורם להפסד פרנסתו. עיקר הניאוף הוא בעיניים, לכן כאשר אדם מביט על נשים, הרי שהוא עובר על גילוי עריות בכל רגע שהוא מסתכל, השם ישמור, וכל שכן, אם נכשל בפועל. ומובא, שאדם שאינו נשמר מיופי נשים על ידי זה בא לעניות (ל"מ ס).
 
שפיכות דמים – אדם שנכשל בשפיכות דמים בא לידי עניות. ובכלל זה – אם רגיל לבזות אנשים, עובר על שפיכות דמים. זאת, משום שאדם שנתבזה נשפך דמו בקרבו בגלל הבושה.
 
על ידי אונאה נעשה עני
 
כתוב: "על ידי אונאה נעשה עני" (שם ח"א, ע"ו). אונאה היא גניבת דעת הבריות, כגון: סוחר המשבח מוצר יותר משבחו האמיתי, או מוכר אותו במחיר יותר גבוה מערכו האמיתי וכן הלאה. וכן כל סוג אחר של גניבת הדעת שעל ידו מצטערים הבריות,  ואפילו בדיבור בלבד.
 
המערב מים במשקין
 
אדם המוכר משקאות (יין, חלב וכדומה) ומוליך את האנשים שולל על ידי שמערב מים במשקאות – מזונותיו מתמעטים (ספר המידות, ממון ס"ז). והוא הדין בכל דרך שמרמה ומערב חומרים נוספים במוצר על מנת להרוויח.
 
פורץ גדר של רבנן
 
כתוב בתורה: "ושמרתם את משמרתי" (ויקרא יח). מכאן למדו חז"ל שצריך לעשות סיג לתורה, כלומר לעשות משמרת למשמרתו כדי שאדם לא יבוא לידי איסור תורה. פירוש הדברים הוא, שהשם יתברך ציווה את החכמים לעשות גדרות סביב מצוות התורה כדי להציל את האדם שלא ייכשל באיסור תורה. למשל, חכמים קבעו הרחקות בין איש לאשתו כל זמן שלא טבלה במקווה, כפי שכתוב בשולחן ערוך (יורה דעה קצ"ה):
 
חייב אדם לפרוש מאשתו בימי טומאתה עד שתספור ותטבול (ואפילו שהתה זמן ארוך ולא טבלה, תמיד היא בנדותה עד שתטבול). ולא ישחוק ולא יקל ראש עימה וכו'.
 
לא יגע בה אפילו באצבע קטנה ולא יושיט מידו לידה שום דבר וכו'. ועוד עיין שאר הרחקות שם.
 
וכן בשבת אסרו חכמים כמה דברים כדי שאדם לא יבוא לידי חילול שבת, והם נקראים בשם "שבות דרבנן". והפורץ גדרות אלו, שהם הציוויים של חכמים, עונשו להיות עני, השם ישמור.
 
העוסק בכשפים
 
ישנם אנשים ההולכים לכל מיני מכשפים העוסקים בשמות טומאה למיניהם, אנשים אלה נעשים עניים.
 
לצערנו הרב, ישנם רבנים בלתי ראויים העוסקים בשמות הקדושים, ועל ידי זה נעשים עניים. וכל ההולכים אליהם ונזקקים להם – מביאים על עצמם נזקים חמורים מאוד.
 
בת כהן לישראל
 
"בת כהן לישראל, או בת תלמיד חכם לעם הארץ, מביאתו לידי עניות". המקור לדברים הללו הוא במסכת פסחים (מט): "רבי שמעון אומר: כל סעודה שאינה מצווה אין תלמיד חכם רשאי ליהנות ממנה. אמר רבי יוחנן: כגון סעודת חתונה של בת כהן שמתחתנת עם ישראל (שאינו כהן), ובת תלמיד חכם שמתחתנת עם עם הארץ, שאמר רבי יוחנן בת כהן לישראל אין זיווגן עולה יפה… או מביאתו לידי עניות". והגמרא אומרת שתלמיד חכם שמתחתן עם בת כהן זוכה לעושר.
 
עם הארץ – פירושו, אדם בור מן התורה. אדם כזה שנשוי עם בת כהן או עם בת תלמיד חכם, עצתו לכך שלא יבוא לידי עניות היא שילמד תורה ויהיה תלמיד חכם.
 
קנאה
 
מובא בשיחות הר"ן (רפ"ד): "לפעמים נותנין לאחד עשירות גדול וכל העולם מתקנאין בו, ורודפין אחר הממון ואחר העשירות, ומבלים ימים ושנים על זה. והכל מחמת קנאה והסתכלות, שמסתכלין על זה שנתעשר כל כך. ואחר כך, אין עולה בידם כלום. וכל זה מעשה הבעל-דבר (היצר הרע) שהשתדל בזה להזמין עשירות גדול לאחד, כדי שהרבה יבלו ימיהם ושנותיהם ח"ו על ידי זה".
 
עושר, הוא דבר שמחליטים עליו משמים, כאשר בוחרים אדם מסוים שיהיה עשיר. וכל אדם שלא החליטו בשמים שיהיה עשיר, אפילו יעשה את כל התחבולות למיניהן, לא יהיה עשיר. ואם יחליטו שהוא כן יהיה עשיר, אז גם בהשתדלות מוחלטת, ואפילו בהיסח הדעת, יתנו לו עושר.
 
ועוד נאמר בספר המידות (ערך קנאה):
 
על ידי קנאה בא שריפה.
על ידי קנאה בא שפיכות דמים.
על ידי קנאה עצמותיו מרקיבין.
על ידי קנאה בממון חברו נעשה שוטה.
על ידי קנאה בא תשישות כוח.
 
מסקנה: על ידי הקנאה, שהיא היפך האמונה ומידת השמח בחלקו, אדם נעשה שוטה, תש כוחו, עושה טעויות, עושה עסקים מעבר ליכולתו ונעשה בעל חוב.