בגן החכמה עמודים 219-220

זֶה דָּבָר שֶׁמּוּבָן לְכָל בַּר דַּעַת, שֶׁאָדָם שֶׁמַּתְחִיל אֶת דַּרְכּוֹ מֵאֶפֶס, בְּלִי לְהִתְבַּסֵּס גַּם עַל חָכְמַת הַדּוֹרוֹת וִידִיעָתָם, נִסְיוֹנָם וכו’ הוּא לְעוֹלָם לֹא יַגִּיעַ לָאֱמֶת. כִּי אֲפִלּוּ בְּגַשְׁמִיּוּת, בְּמַדָּעִים, בְּטֶכְנוֹלוֹגְיָה וכד’, כָּל הַחָכְמָה שֶׁל הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים בְּנוּיָה עַל מַה שֶּׁחָקְרוּ הַקּוֹדְמִים לָהֶם, וְאַף שֶׁנִּרְאֶה שֶׁחַכְמֵי דּוֹרֵנוּ הֵם חֲכָמִים פִּי כַּמָּה וְכַמָּה מֵהַחֲכָמִים הַקּוֹדְמִים לָהֶם, הֵם לֹא הָיוּ מַגִּיעִים לְכָךְ בְּלִי עֲמָלָם שֶׁל הַקּוֹדְמִים. מִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין אֶת זֶה, הוּא דּוֹמֶה לְקוֹפִיף קָטָן, שֶׁעוֹמֵד עַל רֹאשָׁהּ שֶׁל גּוֹרִילָה עֲנָקִית, וְהוּא מַצְלִיחַ לִרְאוֹת מַה שֶׁמֵּעֵבֶר לַחוֹמָה, וְהוּא לוֹעֵג לְגוֹרִילָה שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה, וְאֵינוֹ מִתְיַחֵס לָעֻבְדָּה, שֶׁהַסִּבָּה הַיְחִידָה שֶׁהוּא רוֹאֶה יוֹתֵר מִמֶּנָּה, זֶה רַק מֵחֲמַת שֶׁעוֹמֵד עַל גַּבָּהּ שֶׁל הַגּוֹרִילָה הָעֲנָקִית.

הַאִם יֵשׁ אֵיזֶה גָּאוֹן שֶׁיָּכוֹל לְפַתֵּחַ אֶת הַמַּכְשִׁיר הַמְשֻׁכְלָל בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, בְּלִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּיֶּדַע וּבַמַּעֲרָכוֹת שֶׁפִּתְּחוּ הַקּוֹדְמִים לוֹ, אוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת, בְּלִי הַחַשְׁמַל שֶׁגִּלּוּ לִפְנֵי כַּמָּה דּוֹרוֹת? הַאִם הַנַּפָּח יָכוֹל לְיַצֵּר צְבָת, בְּלִי שֶׁיִּהְיֶה בְּיָדוֹ אֵיזֶה כְּלִי לְהַחֲזִיק בּוֹ אֶת הַבַּרְזֶל הַמְלֻבָּן?

משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ

וְכֵן אָנוּ רוֹאִים אֶת הַשֵּׂכֶל הַזֶּה, בַּדֶּרֶךְ שֶׁל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וכו’. (אבות א) דַּעַת הַתּוֹרָה בְּוַדַּאי מְבֻסֶּסֶת כָּל כֻּלָּהּ עַל קַבָּלָה, שֶׁכָּל אֶחָד קִבֵּל מִקּוֹדְמָיו, וְכָל מִי שֶׁמְּעַיֵּן בְּסִפְרֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים רוֹאֶה אֶת הַזְּהִירוּת הַמֻּפְלֶגֶת שֶׁלָּהֶם, לְבַסֵּס אֶת דִּבְרֵיהֶם עַל דִּבְרֵי הַקּוֹדְמִים לָהֶם, וְלֹא לִסְטוֹת מִמַּה שֶּׁקִּבְּלוּ, וְלֹא לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ וכו’ וכו’.

לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמִבְנֶה שֶׁל פִּירָמִידָה. הָאָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַפִּירָמִידָה, אֲבָל זֶה רַק בִּתְנַאי שֶׁהוּא מְבַסֵּס אֶת עַצְמוֹ עַל מִי שֶׁמִּתַּחְתָּיו בְּלִי לְדַלֵּג עַל שׁוּם שָׁלָב. אִם יִרְצֶה לִהְיוֹת בְּרֹאשׁ הַפִּירָמִידָה בְּלִי לְהַעֲמִיד אֶת עַצְמוֹ עַל הַקּוֹדְמִים לוֹ, הֵיכָן יַעֲמֹד? בָּאֲוִיר?

לָכֵן, אָדָם שֶׁמַּשִּׂיג הַשָּׂגוֹת רוּחָנִיּוֹת, צָרִיךְ לָדַעַת מִמִּי הוּא קִבֵּל, וְרַק כָּךְ יוּכַל לְהִתְקַדֵּם וּלְהַשִּׂיג עוֹד. אֲבָל מִי שֶׁלֹּא רוֹצֶה לָדַעַת מִמִּי הוּא קִבֵּל, הוּא מִתְנַתֵּק מֵהַשֹּׁרֶשׁ, וְהוּא לֹא יָכוֹל לְקַבֵּל עוֹד. לָכֵן, אִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לִרְצוֹת לִהְיוֹת תַּלְמִיד שֶׁל משֶׁה רַבֵּינוּ לְבַד, הוּא יָכוֹל רַק לִהְיוֹת תַּלְמִיד – שֶׁל הַתַּלְמִיד – וְשֶׁל הַתַּלְמִיד וכו’ – עַד משֶׁה רַבֵּינוּ, וְאָז הוּא יִקָּרֵא הַתַּלְמִיד שֶׁל משֶׁה רַבֵּינוּ. מִי שֶׁיַּגִּיד: אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְקַבֵּל מִיהוֹשֻׁעַ רַק הַיְשֵׁר מִמֹּשֶׁה – זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי. לָכֵן אֵלּוּ הָאוֹמְרִים: אֲנִי חָסִיד שֶׁל רַבֵּינוּ. אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְקַבֵּל מֵהַתַּלְמִידִים – אֵין לָהֶם שׁוּם קֶשֶׁר לְרַבֵּינוּ.

וְזֶה מַה שֶּׁמּוּבָא בַּגְּמָרָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, הַבִּטּוּי: אִלּוּלֵי שֶׁהֵסַרְתָּ אֶת הַחֶרֶס, לֹא הָיִיתִי מוֹצֵא אֶת הַמַּרְגָּנִית הַטּוֹבָה שֶׁתַּחְתָּיו… שֶׁכַּאֲשֶׁר הַתַּנָּא מְגַלֶּה חִדּוּשׁ גָּדוֹל, הוּא אֵינוֹ תּוֹלֶה בְּעַצְמוֹ, אֶלָּא תּוֹלֶה בַּהַקְדָּמוֹת שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ: בִּזְכוּתְךָ בָּאתִי אֲנִי עַל הַשָּׂגָתִי.

עַל פִּי כָּל הַדְּבָרִים הַנַּ”ל מוּבָן, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְגַבֵּשׁ הַשְׁקָפָה וְדֶרֶךְ חַיִּים בְּלִי מַה שֶׁגִּבְּשׁוּ הַקּוֹדְמִים, וּבִפְרָט בְּכָל מַה שֶּׁקָּשׁוּר לֶאֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל וְחָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. לָכֵן, כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קֻשִׁיּוֹת עַל הַתּוֹרָה, צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן וְלִשְׁאֹל אֶת עַצְמוֹ: וְכִי אֲנִי יוֹתֵר חָכָם מֵהָרַמְבָּ”ם? ממר”ן יוֹסֵף קָארוֹ? מֵהַתַּנָּאּים וְהָאָמוֹרָאִים שֶׁהַקָּטָן שֶׁבָּהֶם יָכוֹל הָיָה לְהַחֲיוֹת מֵתִים וְיָדַע וְהֵבִין שִׂיחַת חַיּוֹת וְעוֹפוֹת וכו’ וכו’? בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא! וְהֵם – לַמְרוֹת חָכְמָתָם הָעֲצוּמָה וְהָאֲמִתִּית – לֹא זָזוּ מֵהַתּוֹרָה יָמִין וּשְׂמֹאל! אָז כֵּיצַד יָכוֹל לָבוֹא אֲנִי, שֶׁאֵין לִי לֹא חָכְמָה וְלֹא בִּינָה, וּבְוַדַּאי אֵינִי יוֹדֵעַ כְּטִפָּה מִן הַיָּם מִמַּה שֶּׁהֵם יָדְעוּ, וְאֵין לִי שׁוּם כֹּחוֹת רוּחָנִיִּים, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהַחֲיוֹת מֵתִים, וְהַלְוַאי וְהָיִיתִי יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמִי… וּלְהַחֲלִיט שֶׁאֲנִי מֵבִין יוֹתֵר טוֹב מֵהֵם, וּלְהַגִּיעַ לְמַסְקָנָה שֶׁאֲנִי הַקּוֹבֵעַ, אִם לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה אוֹ לֹא, וּלְהַפִּיל אֵיזֶה דָּבָר, וְלוּ הַקָּטָן בְּיוֹתֵר מִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה!