בגן החכמה עמודים 249-250

גַּן עֵדֶן וְגֵיהִנּוֹם

הַתָּם הוֹכִיחַ לֶחָכָם שֶׁכָּל חָכְמָתוֹ אֵינָהּ כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מְבִיאָה אוֹתוֹ לְאֹשֶׁר וּלְשִׂמְחָה. כִּי הָאֹשֶׁר אֵינוֹ תָּלוּי בְּחָכְמָה אוֹ בְּמִקְצוֹעַ טוֹב וּמְכֻבָּד אוֹ בְּעֹשֶׁר וכו’, אֶלָּא אַךְ וְרַק בְּמִדַּת הָאֱמוּנָה שֶׁל הָאָדָם: אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה הוּא מְאֻשָּׁר. וְאָדָם שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה הוּא מִסְכֵּן… מַדּוּעַ? כִּי כָּל הַסֶּבֶל שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם, הוּא מֵהָרַע שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ, וּבִשְׁבִיל לְהִתְנַקּוֹת מֵהָרַע הַזֶּה, צְרִיכִים אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת.

לָכֵן הָאֱמוּנָה הִיא הַבָּסִיס לְכָל הַטּוֹב וְהַתַּעֲנוּג שֶׁהָאָדָם יָכוֹל לִזְכּוֹת לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְהַכְּפִירָה הִיא הַבָּסִיס לְכָל הָרַע וְהַסֶּבֶל, הֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהֵן לָעוֹלָם הַבָּא. כִּי הַכְּפִירָה הִיא הַמְּבִיאָה אֶת הָאָדָם לִהְיוֹת עֶבֶד לַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הֵן הַגֵּיהִנֹּם שֶׁל הָאָדָם. לְדֻגְמָא: אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִדַּת הַכַּעַס – זֶה הַגֵּיהִנֹּם שֶׁלּוֹ, וְזוֹ הָעַבְדוּת שֶׁלּוֹ, וְזֶה הַיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ, וּמִי שֶׁהוּא כַּעֲסָן, זֶה רַק בִּגְלַל שֶׁחֲסֵרָה לוֹ אֱמוּנָה, וְהוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁסּוֹבֵל מֵהַכַּעַס שֶׁלּוֹ, וְכִי זֶה תַּעֲנוּג גָּדוֹל לִהְיוֹת כַּעֲסָן? לְאַבֵּד אֶת הַנְּשָׁמָה? לִהְיוֹת לָחוּץ? וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ בְּכָל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת: הַגַּאֲוָה וְהָעַצְבוּת וְהַקַּמְצָנוּת וכו’ וכו’ – כֻּלָּן מְבֻסָּסוֹת עַל הַכְּפִירָה שֶׁבּוֹ, וְכֻלָּן הֵן הַגֵּיהִנֹּם שֶׁלּוֹ, וְנִמְצָא שֶׁהָאָדָם רַק סוֹבֵל מֵהָרַע שֶׁבְּתוֹכוֹ.

וְכֵן הַכְּפִירָה הִיא הַמְּבִיאָה אֶת הָאָדָם לִהְיוֹת מְשֻׁעְבָּד לְתַאֲווֹת רָעוֹת, שֶׁהוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁסּוֹבֵל מֵהֶן. לְדֻגְמָא: תַּאֲוַת מָמוֹן. אֵיזֶה עֹנֶשׁ נוֹרָא זֶה! אָדָם רָץ; מְחַפֵּשׂ כֶּסֶף; כּוֹעֵס עַל כָּל גְּרוּשׁ; עַצְבָּנִי; דּוֹאֵג; כָּל הַזְּמַן בְּצַעַר; עוֹבֵד קָשֶׁה, “מִצֵּאת הַחַמָּה וְעַד צֵאת הַנְּשָׁמָה”. אוֹ אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוַת אֲכִילָה – אֵיזֶה סֶבֶל זֶה, שֶׁלֹּא יָכוֹל לִהְיוֹת רָגוּעַ, וְכָל הַזְּמַן מִתְאַוֶּה לְכָזֶה מַאֲכָל וְכָזֶה מַאֲכָל וכו’ וכו’. כָּל הַתַּאֲווֹת בָּאוֹת גַּם הֵן מֵהַכְּפִירָה שֶׁבָּאָדָם, שֶׁרוֹאֶה אֶת הַתַּאֲווֹת כִּמְצִיאוּת, וְלֹא רוֹאֶה אֶת הַשֵּׁם שֶׁמְּחַיֶּה אוֹתוֹ וּמְעַנֵּג אוֹתוֹ.

הַכְּלָל הוּא, שֶׁכָּל אָדָם שֶׁסּוֹבֵל, הוּא סוֹבֵל אַךְ וְרַק מֵהָרַע שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ, דְּהַיְנוּ מֵהַכְּפִירָה, וְלָכֵן לִהְיוֹת נָקִי מִכָּל הָרַע וְלָצֵאת מִכָּל הַגֵּיהִנֹּם, זֶה שַׁיָּךְ רַק אֵצֶל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁהִיא הַמְּבִיאָה אֶת הָאָדָם לְמִדּוֹת טוֹבוֹת וְלִהְיוֹת נָקִי מִכָּל הַתַּאֲווֹת, שֶׁהַשִּׁעְבּוּד אֲלֵיהֶן הוּא סֶבֶל בַּל יְתֹאָר, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁהֵם כָּל כָּךְ שְׁקוּעִים בְּזֶה, עַד שֶׁהֵם אֵינָם מְבִינִים עַד כַּמָּה הֵם סוֹבְלִים. לְעֻמַּת זֹאת, מִי שֶׁמְּשֻׁחְרָר מִכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים, אֵיזֶה גַּן עֵדֶן יֵשׁ לוֹ כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁחַי לוֹ בְּשִׂמְחָה, וְלֹא כּוֹעֵס אַף פַּעַם, וְלֹא דּוֹאֵג, וְלֹא מְקַנֵּא בְּאַף אֶחָד, וּמַרְגִּישׁ נֹעַם נִפְלָא שֶׁשּׁוֹפֵעַ בּוֹ, בְּלִי שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹת כְּלוּם בִּשְׁבִיל זֶה, וּבֶטַח שֶׁלֹּא צָרִיךְ תַּאֲוָה כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת, כְּדֵי לְמַלֵּאוֹת אֶת נַפְשׁוֹ, כִּי נַפְשׁוֹ מְלֵאָה בְּשִׂמְחָה בְּאֹפֶן תְּמִידִי וּבִלְתִּי תָּלוּי בְּגוֹרְמִים חִיצוֹנִיִּים.

צ..צ..צַדִּיק

וְהַתַּאֲוָה שֶׁל הַכָּבוֹד, הִיא אַחַת מֵהַתַּאֲווֹת הַקָּשׁוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁיֶּשְׁנָן, שֶׁמְּעַוְּרוֹת אֶת עֵינֵי הָאָדָם, עַד שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ מַבְחִין בְּאֵיזֶה שֵׁפֶל הוּא מוּנָח. אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ, שֶׁחַיִּים מֵהַכָּבוֹד שֶׁנּוֹתְנִים לָהֶם – בָּרֶגַע שֶׁלֹּא מְכַבְּדִים אוֹתָם, תֵּכֶף אֵין לָהֶם שׁוּם חַיּוּת, וְהֵם יְכוֹלִים לָמוּת מִזֶּה. יָדוּעַ הַמַּעֲשֶׂה מֵהַבָּעָשָׁ”ט, שֶׁבְּעִירוֹ הָיָה יְהוּדִי שֶׁהֶחֱזִיקוּ אוֹתוֹ לְצַדִּיק. אוֹתוֹ אָדָם הָיָה צָם מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, וּמִנְהָגוֹ הָיָה, שֶׁבְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת לִקְרַאת סוֹף הַצּוֹם, הָיָה יוֹשֵׁב בַּשְּׁבִיל הַצַּר הַמּוֹבִיל לַמִּקְוֶה, וְכָל בְּנֵי הָעִיר שֶׁהָיוּ בָּאִים לִטְבֹּל לִכְבוֹד שַׁבָּת קֹדֶשׁ, הָיוּ חַיָּבִים לַעֲבֹר בּוֹ. וּכְשֶׁהָיוּ חוֹלְפִים עַל פָּנָיו וְרוֹאִים אוֹתוֹ, שֶׁיּוֹשֵׁב כָּךְ בְּתַעֲנִיתוֹ, הָיוּ מִתְלַחֲשִׁים בֵּינֵיהֶם: “זֶה צַדִּיק, הוּא צָם, הוּא צַדִּיק וכו’”, וְהָיָה קוֹל הַ”צִקְצוּק” מַגִּיעַ לְאָזְנָיו: צ..צ..צַדִּיק…צם…צ…צָם”