בצבא, כל חייל חשוב!

אל תזלזל באדם העומד מולך.
יכול להיות שהוא נראה פשוט ומגושם,
אבל הוא גם יכול להיות חייל אמיץ
שמכריע את כלל ישראל לכף זכות
במלחמה הכי קשה.
 
 
כשם שכלל ישראל מורכב ממגוון עדות וקבוצות, כל אחד עם מנהג אבותיו בידיו, כך בצבא ישנם חילות שונים וחיוניים – ים, אוויר ויבשה. אם חיל הים לא יעמוד על משמרתו, אז העם וחופי ארצו יהיו חשופים להתקפה מן הים. בלי חיל האוויר, מטוסי האויב עלולים לזרוע הרס בליבה של אותו ארץ. קשה מאוד לחייל הרגלי, מוכשר ואמיץ ככל שיהיה, לכבוש יעד ללא סיוע של טנקים וארטילריה. כולם זקוקים למידע של חיל המודיעין כדי להתכונן למערכה מלחמתית. החייל הקרבי האמיץ ביותר לא יוכל להילחם לאורך זמן בלי הטבח שיכין לו אוכל, או בלי הרופא שיטפל במכאוביו.
 
בצבא, כל חייל חשוב ונחוץ! וכל אחד ערב לחברו. במלחמה, לפעמים הטייס מציל פלוגת סיור שנלכדה במארב, ולפעמים אותה פלוגה מחלצת טייס שמטוסו הופל. התותחן פורס מטרייה של אש המגינה על הכוחות הקדמיים, והכוחות הקדמיים מגינים על התותחנים. כל אחד שומר על אחיו. ובצבא רציני, אף אחד לא מזלזל בזולתו. היעלה על הדעת שמישהו ילעג למי שיצטרך לבוא לעזרתו תחת אש תופת?
 
קל להבין את המשמעות המכרעת של הדוגמא הנ"ל לגבי אחדות כלל ישראל, חילותיו של הקב"ה. לכל עדה תפקיד משלה. הקב"ה צריך גיבורי כוח העומדים במשמרות התורה, התפילה, וגמילות החסד. לזלזל ביהודי הינו כמו להטיל דופי במלאכי המרום.
 
הסנדלר הקדוש
 
באחת העיירות שבפולין היה סנדלר, אלמן, יהודי פשוט מאוד לכאורה שלא יודע קרוא וכתוב. בגדיו בלויים, חי בקושי ותואר פניו לא נשא שום חן. כולם חשבו שהוא משוגע, כי הוא לא מדבר עם אף אחד ורק ממלמל בשפתיו כל היום. יושב במדרגה לפני הכניסה לבית המדרש ומתקן נעליים. דופק מסמרים בסוליה וממלמל. שמו בישראל צבי הערש, ובני העיירה כינו אותו "הערש'ל הסנדלר". לא היה יום שהערש'ל לא ספג אעלבון מאחד הלמדנים או מאחד הילדים השובבים, שנהנו להצחיק את החבר'ה על חשבון הערש'ל. אבל הערש'ל תמיד שתק והמשיך לדפוק מסמרים בסוליות ולמלמל.
 
יום אחד, הערש'ל נקרא לישיבה של מעלה, להחזיר את נשמתו הטהורה למקור מחצבתה. רב העיירה מיהר אל הצריף הרעוע ששימש את ביתו של הערש'ל, כדי לחפש איזה מסמך, תעודה או מכתב שיעיד על קרובי משפחה של הנפטר, או שמא השאיר צוואה או בקשה אחרונה. מלבד מיטה, שידה ישנה, שולחן קטן וכיסא, לא מצא דבר. הרב שלף החוצה את אחת ממגירות השידה, ולתדהמתו, מצא חבילות חבילות של כתבי יד מסודרים –חידושי תורה של הערש'ל בכל מקצועות התורה, בנגלה ובנסתר. במגירה השנייה מצא טלית ותפילין עם סידור "שערי ציון", שאותיותיו טושטשו מנחלים של דמעות ודפיו הצהובים העידו על שנים של תפילות ובקשות.
 
מתוך הסידור נפלה מעטפה ובתוכו מכתב ישן נושן, שלכאורה נכתב לפני כמה עשרות שנים. עיני הרב סקרו את המכתב במרוצה מתחילתו ועד סופו: "לכבוד ידיד נפשי ואהובי הוותיק והחסיד כמוה"ר רבי צבי הערש שליט"א…המעתיר בעדך בכל מילי דמיטב, ישראל בע-ש-טוב". הרב נדהם. ידיו הרועדות אחזו מכתב מרבינו אור שבעת הימים – רבי הבעל שם טוב הקדוש זצוק"ל, המאחל הצלחה להערש'ל בשליחותו הסודית בפולין. אז הבין, שהערש'ל הוא לא רק סנדלר וגם לא איש פשוט, אלא צדיק נסתר ותלמידחכם, אחד מ-ל"ו צדיקים הנסתרים ושלוחו של הבעל שם טוב.
 
הרב בקושי הצליח לאסוף מניין ללוויה. אנשים שהכירו את הערש'ל עשרות שנים בתור סנדלר פשוט לא האמינו לתגליתו של הרב, על המכתב והחידושים שמצא והמשיכו לזלזל בו. אחד מבעלי החנויות אמר: "ברוך השם, יש לנו חברה קדישא בעיירה, אני לא צריך לסגור את החנות ולהפסיד חצי יום פדיון בשביל לוויה של סנדלר מגמגם". הרב דאג להטמין את הערש'ל בחלקת הצדיקים, ואמר עליו קדיש.
 
בתום השבעה, הערש'ל הופיע אל הרב בחלום. "כבוד הרב, ברח מהר מהעיירה, גזירה חמורה ונוראה שנגזרה על העיירה לפני חמישים שנה יוצאת לפועל ללא דיחוי. תוך כמה ימים יהיה פוגרום שלא ישאיר שריד ופליט…". הרב קם כשאגלי זיעה מכסים את מצחו.
 
למחרת, בתפילת השחרית, הרב הכריז מן הבימה את כל מה שנודע לו מעולמות העליונים, אך איש לא האמין. אותו בוקר, כשהרב ובני ביתו ארזו את מטלטליהם בחפזון, חשבו אותו למשוגע. אבל באותו יום אחר הצהריים, הגיעו חילות הקוזאקים וטבחו בכל בני העיירה. התברר למפרע, שזכותו של הערש'ל הסנדלר היא זו שהגנה על העיירה במשך עשרות שנים.
 
המוסר הנלמד ממעשה הערש'ל הסנדלר הוא, שאסור לזלזל באף יהודי! ייתכן ונראה פשוט ומגושם, אך הוא בהחלט יכול להיות חייל אמיץ בצבאות השם המכריע את כלל ישראל לכף זכות במלחמה הקשה ביותר – מלחמת היצר. איש אינו יודע את ערכו של הזולת. אדרבה, מעידה הגמרא ואומרת, שמי שנחשב למטה אינו כלום למעלה, ומי שלא נחשב למטה הוא חשוב מאוד למעלה. לכן צריך מאוד להיזהר בכבודו של כל יהודי, כי כל אחד יכול להיות גיבור חיל שמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו. מי הוא החוצפן שיעיז לזלזל באביר חיל המלך?
 
בעצם היום הזה, שהגאולה קרובה כל כך והיצר הרע יודע שהוא מפסיד את המערכה, הוא מגייס את כוחות הסיוע שלו – זרע עמלק והערב רב – הזורעים שנאה, כיתתיות ומחלוקת בישראל. כל בר דעת חייב לשאול את עצמו, מדוע עוצמת הצמיחה הנפלאה של תורה ותשובה, שיש ברוך השם בדור האחרון, לא מתגברת על היצר ובעלי בריתו? התשובה לכך פשוטה – צבאות השם אינם מלוכדים ומאוחדים די הצורך.
 
כל פעם שאחד בישראל פוסל את הזולת, הוא מחליש את הצבא וחושף אגף אחד לפגיעה. ובעזרת השם, הסוד שבמניין כל שבט ושבט הוא, שהקב"ה רוצה מספר מדויק של כל עדה וכל קבוצת השתייכות כדי לבצע את המשימה המיוחדת שלה, כפי שבעל ה"כלי יקר" זצ"ל לימד אותנו, שכלל ישראל הוא כדוגמת צבא מרום, עד כאן. כך בעזרת השם, כל עדה קדושה בישראל באה כנגד מחנה עליון אחד. אילו כל יהודי היה מבין שהזולת שקול כנגד אחת מחיות הקודש, בודאי שלא היה פוסל אותו, כל שכן חולק עליו.
 
כמובן שמפקדי צבאות השם הם גדולי ישראל. אבל לא שולחים גנרל, אלוף בצבא, לבצע משימה מסוכנת הרחק מאחורי לקווי האויב. לזאת, ישנם חיילים מיוחדים. ברוח זו אפשר לומר שחיילי ה"קומנדו", מבצעי המשימות המיוחדות בצבאות השם אלה הם בעלי התשובה. כיצד? הקב"ה לוקח את הנשמות החזקות והאמיצות ומשגר אותם למקומות המסוכנים ביותר הרחוקים מתורה, הנמשלים לעומק שטחי האויב. השם יתברך בטוח שהם יוכלו לבצע את משימתם ולחזור בהצלחה אל עולם התורה, הנמשל לבסיס האם. זוהי נחמה לכל בעל תשובה המצטער שלא צמח בחממה ובאווירה חרדית. מובן היטב, שכל אחד חיוני במערכה נגד היצר הרע ובעלי בריתו, מלחמתה של תורה והיהדות.   

* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא – "לייזר בימס"