ראיה אלוקית

אלוקים לא נותן לנו רק ראיה, אלא
הצצה למה שהוא רואה. הוא מברך
אותנו ברגע של הארה שמימית,
להדריך אותנו טוב יותר דרך האפילה
והחושך של העולם הזה.
 
 
בין כל המתנות השמימיות שאנו מודים להשם עליהן בכל בוקר, ישנה ההודאה על מתנת הראיה:
 
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, פוקח עיוורים" (ברכות השחר).
 
למה ברכה זו נאמרת כך?
 
אלה שהיו עיוורים אתמול עיוורים גם היום. עם יוצא מן הכלל קטן, אלה שעיוורים היום לרוב יהיו עיוורים גם מחר.
 
האם אנו מודים לבורא עולם המעניק לנו את היכולת לראות? היום אנחנו יכולים לראות. לרוב, נשמור על היכולת לראות גם מחר. ההודאה לבורא עולם על היכולת לראות היא נס מוכר וגלוי. מצלמה טובה יכולה להחזיק מעמד עד חמש שנים. העיניים שלנו יכולות לתפקד עד ה-120 מבלי לתחזק אותן. ועדיין, אין לנו צורך להודות להשם על הסרת עיוורון גשמי שאף פעם לא חווינו.
 
ואולי ברכה זו מדברת על משהו עמוק יותר מראיה גשמית גרידא?
 
בקיום הכללי שלנו, הרבה מאוד דברים אנו לא רואים. בכל רגע נתון, מעל 8 מיליון גירויים ויזואליים מכים בחושינו. אנחנו יכולים לסנן רק חופן תמונות. סביבנו קיימים גלי אור, חלקיקים, אטומים, מלאכים, שדים, וכל סוגי הישויות הרוחניות – כאלה שאנו לא יכולים להבחין בהם.
 
מעל 99% ממה שעובר מתחת לאפינו, עובר מבלי שנצליח להבחין בו בכלל. האם זה הופך אותנו לעיוורים?
 
השם היה, השם הווה והשם יהיה. השם פועל בכל שלב וחלק של הזמן. אנחנו לא. איפה שהשם היה, הווה ויהיה ציר הזמן, אנו רק יכולים להשיג נקודה בודדת, חלקיק זמן אחד קטן. אנחנו לא רואים מי היינו לפני שהתחלנו את החיים הנוכחיים שלנו. אין לנו שום השגה איפה נהיה עוד 90 שנה מעכשיו. ובהתבסס על האינפורמציה שאין לנו, איננו יכולים להחליט או לקבוע מהי המשימה שלנו כאן בעולם הזה. אנחנו יודעים שיש לנו משימה, אבל בהחלט לא יודעים מהי.
 
לבורא עולם יש תשובה לכל אי הודאויות הללו. את כל הכתמים העיוורים שבחיינו (הנקודות השחורות בראיה, המתורגמות לאזור שבו אין התמרה של תמונת האור), השם רואה בבירור. אנחנו לא רואים איך הפעולות שלנו בעולם הזה מעצימות את המקום שלנו בעולם הבא, אבל השם כן. אנחנו אפילו לא רואים איך המעשים שלנו משפיעים על מקומנו כאן, בעולם הזה, אבל השם כן.
 
כמענה לבקשותינו לגילויים, המסופק לנו עם פרטים על המשימה שלנו בחיינו, איך אנו מבצעים אותה והיכן אנו צריכים להשתפר – השם משתף בראיה האינסופית שלו יצורים סופיים – את ילדיו. הוא, בחוש הכי אמיתי ונכון של העולם, מעניק ראיה לעיוורים.
 
האם זה יכול להיות מה שאנו מודים עליו בתפילה לבורא עולם?
 
במילוי הוראותיו, כלומר קיום מצוותיו, אנו בטוחים ויודעים שכל דבר בעולם הזה הוא טוב, בגלל שהשם רואה את מה שאנחנו לא רואים. כל החיים שלנו מבוססים על הראיה האינסופית שלו, בה הוא משתמש לפעול לטובתנו.
 
זאת אמונה!
 
כאשר אנו מאבדים את התפקיד האידיאלי, את מה שחשבנו כהכי טוב בשבילנו, אנו הופכים לאנשים אומללים ועצבניים. אנו רואים עתיד עם פחות סיכויים והרבה דאגות. אבל רק השם יכול לראות איך התפקיד הזה "האידיאלי" הזה היה הופך אותנו לאנשים אובססיביים, כאלה שמשקיעים את עצמם בטפל ולא בעיקר. מזניחים את הלימוד היומי שלנו. מתמקדים בשווקים – משוק המניות ועד לשוק עם ירקות, אפילו בתפילות, ועד כדי חילול שבת ממש.
 
אם החצי השני שלנו מחליטה שהיא מעדיפה לקחת את הסיכון ולא כפי מה שהשם בחר – זה יכול להיות יותר מענה ומייסר מהגיהינום עצמו. ואם זה בדיוק מה שהנשמה שלנו צריכה? אולי המקום שלנו בעולם הבא הוא להתנקות ולהיטהר עם כל אנחה? ואולי המצב של "לב נשבר" מעלה את התפילות שלנו למקום הכי גבוה, בבית דין של מעלה, וזה מעורר את רחמיו של השם עלינו עוד יותר?
 
מה שאנו בדרך כלל מניחים שיכול לקרות או להיות  – השם רואה באמת ובוודאות!
 
מי שנותן ראיה לעיוורים – פוקח עיוורים, לא נותן לנו רק ראיה אלא הצצה למה שהוא רואה. הוא מברך אותנו ברגע של הארה שמימית כדי להדריך אותנו טוב יותר דרך האפילה והחושך של העולם הזה.
 
בכל בוקר, כשאנו מברכים את ברכת "פוקח עיוורים", אנו מתחייבים שוב ושוב לבטוח בו ובניצוץ התמידי שהוא נותן לנו לכל הזמן – התורה הקדושה.