בגן החכמה עמודים 261-262

לָכֵן אֵין עוֹשִׂים מְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת אָדָם חָכָם. כִּי מֵאַחַר וְהוּא סוֹמֵךְ עַל חָכְמָתוֹ, וְאֵינוֹ מִתְיַעֵץ עִם הַשֵּׁם עַל כָּל צַעַד וְשַׁעַל, אֲזַי – כָּאן הוּא עוֹשֶׂה טָעוּת, וְכָאן הַהַשְׁקָעָה לֹא מַחֲזִירָה אֶת עַצְמָהּ, וְכָאן הוּא מוֹצִיא הוֹצָאָה עַל פִּרְסוּם שֶׁלֹּא מוֹעִיל לוֹ, אוֹ קוֹנֶה צִיּוּד יָקָר שֶׁאָמוּר לְשַׁפֵּר אֶת הַהֶסְפֵּק, אֲבָל לְמַעֲשֶׂה לֹא מַצְדִּיק אֶת הַהַשְׁקָעָה, וְכָאן הוּא סוֹמֵךְ עַל פְּלוֹנִי בִּגְלַל לְשׁוֹנוֹ הַחֲלַקְלַקָּה וכו’. וּכְכָל שֶׁיּוֹתֵר הוּא סוֹמֵךְ עַל תַּחְבּוּלוֹתָיו, כָּךְ גַּם גֹּדֶל אַכְזָבוֹתָיו וְכִשְׁלוֹנוֹתָיו, עַד שֶׁהוּא מְבַזְבֵּז אֶת כָּל הָאוֹצָרוֹת שֶׁהֻפְקְדוּ בְּיָדוֹ.

וְעוֹד, הָאָדָם מֵחֲמַת חָכְמָתוֹ נוֹהֵג בְּעַרְמוּמִיּוּת וּבְחֹסֶר יֹשֶׁר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אֲנִי-חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה (משלי ח), וְהוּא נוֹתֵן לְחָבֵר אוֹ לִקְרוֹב מִשְׁפָּחָה לְבַצֵּעַ אֵיזוֹ עֲבוֹדָה שֶׁהוּא לֹא בֶּאֱמֶת מְיֻמָּן בָּהּ, אוֹ שֶׁהוּא מְחַלֵּק לִמְקֹרָבָיו כְּסָפִים שֶׁלֹּא שַׁיָּכִים לוֹ וכו’ וכו’, כְּמוֹ שֶׁשּׁוֹמְעִים הַרְבֵּה לְצַעֲרֵנוּ.

אֲבָל מִי שֶׁהוּא תָּם, מְכַלְכֵּל אֶת עִנְיָנָיו לְפִי מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, וְאֵינוֹ דּוֹאֵג לְיוֹם הַמָּחָר, וּמִתְחַזֵּק תָּמִיד בְּבִטָּחוֹן בְּהַשֵּׁם, וּמִתְפַּלֵּל עַל חֶסְרוֹנוֹתָיו, וּמִתְיַעֵץ עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִפְנֵי כָּל צַעַד וּפְעֻלָּה, וְנוֹהֵג בַּעֲסָקָיו לְפִי “הַגֹּבַהּ” שֶׁלּוֹ, וּלְפִי הַיְכֹלֶת שֶׁלּוֹ, וְעַל פִּי מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ. וּבְוַדַּאי הוּא נוֹהֵג עַל פִּי הַיֹּשֶׁר: לְמִי צָרִיךְ לְחַלֵּק אֶת הַכֶּסֶף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ, וּמִי הָרָאוּי בְּיוֹתֵר לְמִשְׂרָה זוֹ וְזוֹ וכד’, בְּאֹפֶן שֶׁיֵּשׁ בְּזֶה תּוֹעֶלֶת אֲמִתִּית לָעֵסֶק. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא לֹא גּוֹזֵל, וְלֹא נוֹתֵן לִקְרוֹבָיו כְּסָפִים שֶׁלֹּא שַׁיָּכִים לוֹ וכד’. וּמֵאַחַר וְהוּא מַאֲמִין בַּהַשֵּׁם וּבוֹטֵחַ בַּהַשֵּׁם, מִמֵּילָא יֵשׁ לוֹ בְּרָכָה. וְעַיֵּן בַּסֵּפֶר “בְּגַן הָאֹשֶׁר”, שֶׁבּוֹ מְבֹאָר כָּל הַנּוֹשֵׂא הַזֶּה בְּהַרְחָבָה.

וְקָרָא הַמֶּלֶךְ לְחָכָם אֶחָד וּלְאוֹתוֹ הַתָּם הַנַּ”ל וּשְׁלָחָם לְהַשְּׁנֵי בָּנִים הַנַּ”ל, וְנָתַן בְּיָדָם אִגְּרוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, גַּם נָתַן בְּיָדָם אִגֶּרֶת לְמוֹשֵׁל הַמָחוֹז שֶׁל הַמִמְשָׁל הַמְחוֹזִי, שֶׁאֵלּוּ הַשְׁתֵּי בָּנִים הֵם תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ, וְצִוָּה בְּהָאִגֶּרֶת, שֶׁמוֹשֵׁל הַמָּחוֹז יִשְׁלַח לָהֶם אִגְּרוֹת מִשְּׁמוֹ לְהֶחָכָם וְהַתָּם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּחֲדוּ, וְיִכְתֹּב לָהֶם, שֶׁאֵין הַדָּבָר נָחוּץ, וְאֵין הַמֶּלֶךְ גּוֹזֵר דַּוְקָא שֶׁיָּבוֹאוּ רַק הַדָּבָר תָּלוּי בִּרְצוֹנָם: אִם הֵם רוֹצִים-יָבוֹאוּ, רַק שֶׁהַמֶּלֶךְ חָפֵץ לִרְאוֹתָם…

הַמֶּלֶךְ מְגַלֶּה כָּאן אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁבְּסָךְ הַכֹּל יֵשׁ לוֹ תַּאֲוָה וְחֵשֶׁק וְרָצוֹן לִרְאוֹת אֶת הַזּוּג הַמְיֻחָד הַזֶּה, וְלַעֲמֹד עַל קַנְקַנָּם שֶׁל הֶחָכָם וְהַתָּם. לָכֵן הוּא מַרְבֶּה בְּהַקְדָּמוֹת, וְאוֹמֵר בְּפֵרוּשׁ שֶׁאֵין הַדָּבָר נָחוּץ וכו’, כְּלוֹמַר, אֵין זוֹ פְּקֻדָּה, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, זוֹ מַחֲמָאָה גְּדוֹלָה שֶׁהַמֶּלֶךְ מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹתָם. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הַמֶּלֶךְ מַזְמִין אֶת הֶחָכָם וְהַתָּם אֵלָיו בְּאַהֲבָה. כָּל אֶחָד מֵבִין, שֶׁהַזְמָנָה שֶׁכָּזוֹ, צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִשְׂמֹחַ בָּהּ מְאֹד, וְלִקְפֹּץ עַל הַהִזְדַּמְּנוּת הַנִּפְלָאָה לִרְאוֹת אֶת הַמֶּלֶךְ, דָּבָר שֶׁמְּעַטִּים זוֹכִים לוֹ. וּבְוַדַּאי אִם הַמֶּלֶךְ מִתְעַנְיֵן בָּהֶם, זֶה לֹא רַק בִּשְׁבִיל לִרְאוֹת אוֹתָם, אֶלָּא בְּעִקָּר בִּשְׁבִיל לְשׂוֹחֵחַ אִתָּם, וְהֵם יִזְכּוּ אַף לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ! כִּי מִן הַסְּתָם הַמֶּלֶךְ יִרְצֶה לְדַבֵּר אִתָּם, וְהוּא יִתְעַנְיֵן בְּחַיֵּיהֶם, וְיַחְקֹר עַל חֶסְרוֹנוֹתֵיהֶם עַל מְנַת לְמַלֵּאוֹת אוֹתָם, וְהֵם יֵצְאוּ מִמֶּנּוּ עִם כָּל מִינֵי מַתָּנוֹת, וכו’ וכו’ – בַּהֶמְשֵׁךְ נִרְאֶה אֶת יַחֲסָם שֶׁל הַתָּם וְהֶחָכָם לִקְרִיאָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ.