מאמין פנאטי או פרנואיד?

העולם מלא ערמומיות, שוחד
ועושק, לכן יש להתכונן בהתאם. אתה,
האזרח הקטן, אמור לעמוד בפני
הטירוף הזה ולשמור על הבית, הכיס,
ולאחרונה, גם על החיים…
 
 
'דע את האויב!' טוען הפתגם, ויש אנשים שהצהרה זו מתמצתת את תרכיז משנת חייהם. העולם מלא ערמומיות, שוחד, הונאה ועושק, ויש להתכונן בהתאם. כל תחום ונוכליו ומושחתיו. ואתה האזרח הקטן אמור לעמוד בפני הטירוף הזה ולשמור על הבית, הכיס. ולאחרונה גם על החיים.
 
כזו היא תפישת עולמם של אנשים רבים הרואים במגמת ההתבצרות והחשדנות, אקט מינימאלי של זהירות בריאה. הם בזים לתמימים, הולכי שולל המעניקים לעולם חיוך של תם, כאילו הייתה המציאות חפה מכל עוולה. האוכלוסייה הזו מודעת בדרך כלל לכל צורות העושק, מתעדכנת כל תקופה בטריקים חדשים של נוכלות. סיפורי אימה, מקרי פשיעה מסמרי שיער וכל מרעין בישין.
 
ואיך מתגוננים?
 
התשובה באותה מטבע. שרירים, ערמומיות, חשדנות ואי אמון. שמור הכל קרוב אליך, דע את זכויותיך, עמוד על שלך, השב מלחמה השערה.
 
את תפישת העולם הזו בהטיות שונות, משדרת הסביבה האנושית. אנשים משדרים מצוקה, מדברים כמו רדופי גורל, אפופי אימה וחרדות. האנושות, כך נראה, עסוקה יותר בלהגן על עצמה מאשר בעצם חוויית החיים.
 
כשאתה מציע את האלטרנטיבה האמונית, הרואה בכל אדם, מאורע, או מציאות, טוב מוחלט שיש להכיר בו, אומרים לך 'אל תהיה כבשה תמימה'. בעולם שכזה, לימוד זכות, נקודות טובות, שלווה וביטחון נתפסים כסתירה לרציונליזם. הציבור מצביע אי אמון בבריאה, באנשיה במאורעותיה, ובואו נעצור כאן…
 
מה באמת קורה כאן? האם עצות האמונה והביטחון, ראיית הטוב וכל אלו אינם יכולים לעלות בקנה אחד עם ראיית מציאות מפוקחת?
 
מי קובע את המציאות?
 
השאלה כמובן, מי קובע 'מציאות' מה היא? אם המציאות היא זו המופיעה בעיתון? הרי שאנו חיים בעולם השועט במדרון תלול שבתחתיתו אבדון. אם המצב איום כבר היום? מה יהיה מחר? הדור הבא היכן יחיה? אין סיכוי!
 
וכאן מגיעה שאלה של בחירה. המודעות האנושית יכולה להיות מסונכרנת עם מרכז מידע אחד – אנושי או אלוקי. מרכז המידע האנושי מופיע בכל בוקר בעיתון, משודר ברצף על גלי הרדיו, מתגלגל בשיחות רחוב, מודפס על גיליונות ענק ומרוח על שלטי חוצות. מרכז המידע האלוקי לעומת זאת, כתוב בתורה, עובר בלחישה לכל מחפשי האמונה, מופיע בתוך מילים של 'התבודדות' ותפילה. זהו מידע מזן אחר, כאילו מתכחש למציאות, ובעצם הרבה יותר מודע לה.
 
הבעיה היא, שכשהחושים מכוונים על תדר של עיתון, כל תשדורת אחרת נראית תלושה מן המציאות. בשעה שזוג אוזניות מוצמד לאוזניים ומוסיקת טרנס שוטפת את שבלול האוזן, קצב הליכה סטנדרטי ברחוב נראה תלוש מן המציאות. כמו סרט בהילוך איטי. זה מה שקורה למי שמסונכרן עם מרכז המידע החדשותי. האוזניים קולטות את התדרים הרועשים של הרחוב, והאמונה נראית משהו רחוק ובלתי מציאותי.
 
הכל מתחיל בפרשנות נכונה
 
אז הכל מתחיל בעצם בפירוש שלנו למציאות. יהודי מאמין רואה את המציאות כנגזרת מתוך ההשגחה העליונה. המאורעות שפוקדים את עולמנו מתרחשים בעצם במוח שלנו. שם הם מקבלים פרשנות. תמונת מציאות אחת עשויה לקבל מגוון פירושים, תלוי כמה זוגות עיניים צפו בה. המציאות אותה אנו פוגשים בעיתון ובמהדורת החדשות היא זו שראה או רצה לראות כתב השטח ועורך התוכנית. מה שהתחולל שם באמת לעולם לא נדע. דיבורים של אמונה הם המציאות כפי שהכתיב אותה בורא עולם. ולנו נותר לבחור, מאיזה מרכז מידע כדאי יותר להיות ניזון.
 
כעת אנו מסוגלים כבר להבין שאת השורה התחתונה המציירת עולם אפוף נוכלות, רמאות וסכנות, כתבו בעצם ספקי המידע. הם אינם דוברי שקר, הם בסך הכל מעלימים נתונים מסוימים. כשצופים בעולם מנקודת מבט מקרית, המצב ממש לא מעודד. אם כל איש הישר בעיניו יעשה, ואם מקרי הפשע רק מתרבים, הביטחון האישי הופך בהחלט למשימה לא פשוטה, כך גם לגבי המצב הכלכלי, ביטחוני, מדיני וחברתי.
 
כשהצדיקים מציעים לנו לעשות שימוש בעצות נפלאות כמו ראיית הטוב, חיפוש נקודות טובות, הודיה להשם, התחזקות – הם אינם מתכוונים שנתכחש למציאות, נהיה בטלנים, חולמניים, או בעלי אשליות. הם מציעים לנו פשוט לחיות לגמרי בעולם אחר – עולם של השגחה וביטחון.
 
בין השגחה להפקר
 
העולם המושגח והעולם המופקר מתקיימים באותו מקום ובאותו הזמן. בעולם המופקר מתנהלים החיים על פי ראות עיני הצופים. הם מעניקים את הפרשנות לחייהם, וזה מה שמוביל אותם למסקנה שאין סיכוי בלי שרירים ואגרופים. העולם שלהם נעשה אכזרי ואלים יותר ויותר.
 
בעולם המושגח חיים אנשים שהחליטו לקבל את פירוש המציאות ממי שמחולל אותה בכל רגע. על בריאת העולם נאמר 'הסתכל באורייתא וברא עלמא'. הקב"ה הביט בתורה וברא את העולם. כלומר, הבריאה כולה משורטטת בתורה כמו תוכנית אדריכלית. יתרה מכך, כל רגע של קיום, כל תרחיש ומאורע עכשוויים, כתובים בתורה. מי שמשקיף על המציאות מתוך עדשת התורה והאמונה, רואה עולם כפי שיצר אותו השם. והעולם הזה טוב בהחלט.
 
הצרה שלנו היא, שהעיתון התמקם במקום כמו מרכזי, יסודי ומקובל, עד שכמעט בלתי אפשרי לערער אחריו. התקשורת זוכה לאמון בלתי מסויג. במידה מסוימת, נאמן הדיווח העיתונאי יותר מעדותה של המציאות!  
 
לאזן את מקורות המידע
 
אז ראשית, יש להתפטר מדעתו הקובעת של העיתון. מומלץ לבדוק כמה אחוזי מידע זורמים אלינו מהתקשורת, הסביבה, ופטפוטי רחוב, לעומת המידע שזורם אלינו מהספרים הקדושים, מילות התפילה ודיבורי ההתבודדות. ככל שנאזן את הנתונים, נשיג תוצאות טובות יותר. בעיקרון, המצב האידיאלי הוא קליטה עיקרית של חומר מהתורה, ומעט עדכונים מבחוץ. באופן שכזה יש סיכוי לשמור על שפיות מסוימת.
 
הצדיקים מגלים לנו שכל מידע, קול, ואפילו צליל המגיע אל אוזנינו, מעביר לנו מסר של אמונה ואופציה להיכרות עמוקה יותר עם השם. המידע הזה מוצפן היטב בתוך השיג והשיח הרחובי, דיווח עיתונאי, שיחה עם חבר, ובכל דרך אחרת. כשהמוח איננו מכוון אל התדר הנכון, הוא קולט רק רעש וצפצופים. לא מבין מה רוצים ממנו, לא יודע אל מי מדברים. קולט מידע ופולט אחר. שומע ומדבר, צועק ומצחקק.
 
על מנת לקלוט את המסרים, יש להעביר את המוח למצב קליטה מתאים, ולהתקין בו את התוכנה המסוגלת לתרגם צפנים. התאמת המוח למצב קליטה של אמונה, נעשית על ידי הדממה. יש להוציא את המוח מסבך החדשות, לבודד אותו מהרעש והקולות המוכרים, ולסגל אותו לקליטת קולות שקטים ועדינים יותר.
 
התקנת התוכנה נעשית מתוך לימוד תורה ותפילה. התורה היא הפירוש של הבריאה. בבריאת העולם נאמר 'הסתכל באורייתא וברא עלמא' – הקב"ה הביט בתורה וברא את העולם. וזה אומר שהבריאה משורטטת בתוך התורה ורק שם מצוי הפירוש האמיתי לכל המתחולל בה. כשאדם לומד או שומע דברי תורה ואמונה, המוח שלו מעניק פירוש שונה למציאות.
 
דבר נוסף. לימוד תורה, מעניק לנו את היכולת לזהות את פני המציאות מתוך המבט האלוקי – עיני ההשגחה. ללא המשקפיים הללו אנו רואים עולם מנקודת מבט של עיתון. והעולם הזה אכזר ונעדר השגחה. זהו עולם של הפקר, ובעולם שכזה רק מרפקים יגנו עלינו.
 
אם נרגיל את עצמנו 'לטבול' את המוח בדיבורי תורה ואמונה לפני כל יציאה אל הרחוב ודיבוריו, נתחיל לראות, לשמוע ולחוש עולם מפעים של אמונה, השגחה וניסים. העולם הזה יפה, מוגן ומלא באנשים טובים. עולם של אמונה הוא עולם בו ניתן לשמר מצרכי נפש נדירים, כמו אמון, שמחת חיים, פרגון וכדומה. העולמות המוצגים מבעד לחלונות הראווה התקשורתיים, מדרדרים אותנו לעולם של אגרופים, מרפקים, ואובדן שליטה מוחלט בעתיד הקרוב.
 
כפי שאמרנו, להיות איש מאמין, בוטח ומלא תקווה, זה להיות האדם המציאותי והרציונאלי ביותר. המציאות נקבעת מתוך נקודת המבט שלנו עליה. כשנביט על המציאות מתוך אמונה ותקווה, השלווה והאופטימיות יהיו הדבר המציאותי ביותר.