בגן החכמה עמודים 329-330

הגן היומי בגן החכמה עמודים 329-330: וּבָא אוֹתוֹ הֶחָכָם לִפְנֵי הַמִּינִסְטֶר, וְתֵכֶף בְּבוֹאוֹ הִכִּירוֹ הַמִּינִסְטֶר שֶׁזֶּהוּ הֶחָכָם חֲבֵרוֹ כַּנַּ”ל...

2 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 05.04.21

פֶּרֶק תְּשִׁיעִי
וְשׁוּב נִפְגָּשִׁים

וּבָא אוֹתוֹ הֶחָכָם לִפְנֵי הַמִּינִסְטֶר, וְתֵכֶף בְּבוֹאוֹ הִכִּירוֹ הַמִּינִסְטֶר שֶׁזֶּהוּ הֶחָכָם חֲבֵרוֹ כַּנַּ”ל, וְהֶחָכָם לֹא הִכִּירוֹ מֵחֲמַת שֶׁהָיָה בִּגְדֻלָּה כָּזוֹ. וְתֵכֶף הִתְחִיל הַמִּינִיסְטֶר וְדִבֵּר אֵלָיו: רְאֵה תְּמִימוּתִי לְמַה שֶּׁהֵבִיא אוֹתִי, לִגְדֻלָּה כָּזוֹ, וְאֶל מָה חָכְמָתְךָ הֵבִיאָה אוֹתְךָ?…

רוֹאִים שֶׁהַתָּם הוּא תַּכְלִיתִי מְאֹד, וְהוּא מִיָּד שׁוֹאֵל אֶת הֶחָכָם: תַּכְלֶ’ס… אֶל מָה חָכְמָתְךָ הֵבִיאָה אוֹתְךָ? לְאָן הִגַּעְתָּ בְּדֶרֶךְ הַחַיִּים שֶׁלְּךָ? הַאִם הִיא הֵבִיאָה אוֹתְךָ לְהַצְלָחָה כְּמוֹ שֶׁהַדֶּרֶךְ שֶׁלִּי הֵבִיאָה אוֹתִי? תִּתְבּוֹנֵן. אִם הָיְתָה הַדֶּרֶךְ שֶׁלְּךָ נְכוֹנָה, הִיא הָיְתָה צְרִיכָה לְהָבִיא אוֹתְךָ לְהַצְלָחָה – אֵין שׁוּם סִבָּה שֶׁלֹּא. וְאִם הִיא לֹא הֵבִיאָה אוֹתְךָ לְהַצְלָחָה, וְעוֹד גָּרְמָה לְךָ לְהִדַּרְדֵּר כָּל כָּךְ, אָז סִימָן שֶׁהִיא לֹא נְכוֹנָה – תִּתְבּוֹנֵן!

זוֹ הַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה שֶׁבָּהּ הַתָּם מוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ הֶחָכָם, שֶׁהַחָכְמוֹת שֶׁלּוֹ אֵינָן כְּלוּם. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, כְּשֶׁעוֹד הָיוּ בְּבֵיתָם, וְהַתָּם רָאָה שֶׁחֲבֵרוֹ הֶחָכָם מָלֵא תָּמִיד בְּיִסּוּרִים, אָז אָמַר לוֹ: הֲלא חָכָם וְעָשִׁיר כְּמוֹתְךָ, עַל מָה יֵשׁ לְךָ יִסּוּרִים תָּמִיד? הֲלֹא אֲנִי מָלֵא שִׂמְחָה תָּמִיד… וְשָׂחַק מִמֶּנּוּ הֶחָכָם. וְעַכְשָׁו הַתָּם חוֹזֵר וּמוֹכִיחַ לֶחָכָם, שֶׁהַתְּמִימוּת – לָלֶכֶת בִּתְמִימוּת עִם הַשֵּׁם וּלְהַאֲמִין בּוֹ – הִיא הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, וְהַדֶּרֶךְ שֶׁל הַחָכְמוֹת – שֶׁל אֵלֶּה שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁהֵם יוֹתֵר חֲכָמִים מֵהַשֵּׁם – אֵינָהּ הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה.

וְהִנֵּה, בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת, זֶה הָיָה עֲדַיִן מוּבָן קְצָת, מַדּוּעַ הֶחָכָם לֹא הִתְעוֹרֵר לִרְאוֹת אֶת טָעוּתוֹ. כִּי אָז עֲדַיִן נִרְאָה, שֶׁהַתָּם הוּא בְּשִׂיא הַשִּׁפְלוּת, וְחַי בַּעֲנִיּוּת וכו’, וְהֶחָכָם הוּא הַמֻּצְלָח וְהֶעָשִׁיר וכו’, וּמִמֵּילָא הַטַּעֲנָה שֶׁטָּעַן הַתָּם אֶל הֶחָכָם: “עַל מָה יֵשׁ לְךָ יִסּוּרִים תָּמִיד? הֲלֹא אֲנִי מָלֵא שִׂמְחָה תָּמִיד”, לֹא עָשְׂתָה עַל הֶחָכָם רֹשֶׁם. כִּי הוּא טָעַן בַּחֲזָרָה, שֶׁשִּׂמְחָתוֹ שֶׁל הַתָּם לֹא מוֹכִיחָה אֶת צִדְקַת דַּרְכּוֹ, אֶלָּא הוּא פָּשׁוּט טִפּוּס שִׁכּוֹר שֶׁכָּזֶה, בְּלִי שֵׂכֶל, שֶׁתָּמִיד שָׂמֵחַ בְּלִי סִבָּה. לָכֵן, אַף עַל פִּי שֶׁהַשִּׂמְחָה הִיא בְּוַדַּאי הַמַּרְאֶה מָקוֹם הַנָּכוֹן, אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁהֶחָכָם הָיָה בְּשִׂיא הַהַצְלָחָה שֶׁלּוֹ, עֲדַיִן הָיָה לוֹ מָקוֹם לִטְעוֹת שֶׁהוּא בְּכָל זֹאת בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, לַמְרוֹת שֶׁהוּא לֹא שָׂמֵחַ.

אֲבָל עַכְשָׁו, כַּאֲשֶׁר מִלְּבַד גְּדֻלָּתוֹ הַפְּנִימִית בְּמִדּוֹת, עָלָה הַתָּם גַּם לִגְדֻלָּה שֶׁל מַמָּשׁ, וְזָכָה לְעֹשֶׁר וְחָכְמָה וּמַעֲמָד וְכָבוֹד וכו’, שׁוֹמְרִים, אַרְמוֹן וכו’, וְהֶחָכָם הִגִּיעַ לְכָל הַהֵפֶךְ מִזֶּה, שֶׁמִּלְּבַד הַגֵּיהִנֹּם הַנַּפְשִׁי שֶׁתָּמִיד הָיָה מֻנָּח בּוֹ, עוֹד הוּא אִבֵּד אֶת כָּל חֲשִׁיבוּתוֹ, וְהוּא מְבֻזֶּה וּמֻכֶּה וְאֶבְיוֹן – עַכְשָׁו שֶׁמַּמָּשׁ בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהַדֶּרֶךְ שֶׁל הַתָּם הִיא הַנְּכוֹנָה, אוּלַי עַכְשָׁו יוֹדֶה הֶחָכָם עַל טָעוּתוֹ?

עָנָה הֶחָכָם וְאָמַר: מֵאַחַר שֶׁאַתָּה הוּא חֲבֵרִי הַתָּם, מִזֶּה נְסַפֵּר אַחַר-כָּךְ…

כְּשֵׁם שֶׁנָּהַג הֶחָכָם כָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁלֹּא לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת, כְּמוֹ כֵן עַכְשָׁו, הוּא אֵינוֹ מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. וְזֶה מִשּׁוּם שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹדוֹת עַל כָּךְ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה חִסָּרוֹן. מִמֵּילָא, בִּתְחִלַּת הַוִּכּוּחַ בֵּינוֹ לְבֵין הַתָּם, כְּשֶׁהוּא הָיָה עֲדַיִן “מְנֻפָּח” וּמָלֵא בְּיִתְרוֹנוֹת, אֶלָּא שֶׁהָיָה לוֹ חִסָּרוֹן אֶחָד, שֶׁהוּא לֹא הָיָה בְּשִׂמְחָה, הוּא לֹא הוֹדָה עַל חִסָּרוֹן זֶה. וְאִלּוּ עַתָּה, שֶׁכָּל כֻּלּוֹ מָלֵא בְּחֶסְרוֹנוֹת בּוֹלְטִים וְקָשִׁים, בְּלִי שׁוּם יִתְרוֹן כְּלָל, אוּלַי הוּא יוֹדֶה עַל כָּךְ? כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא. הַפְּגָם הַזֶּה אֵצֶל הֶחָכָם בָּא מֵחֲמַת מִדַּת הַנִּצָּחוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, שֶׁהִיא הַמִּדָּה הָרָעָה בְּיוֹתֵר לָאָדָם, שֶׁבִּגְלָלָהּ הָאָדָם מַפְסִיד הַרְבֵּה מְאֹד בְּחַיָּיו, וְלִפְעָמִים הוּא מַפְסִיד עַל יָדָהּ אֶת כָּל חַיָּיו. מִדַּת הַנִּצָּחוֹן נוֹבַעַת מִגַּאֲוָה, מִכָּךְ שֶׁהָאָדָם מַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ חָכָם וּמֵבִין יוֹתֵר מִכֻּלָּם. וְלָכֵן הֶחָכָם לֹא יָכוֹל לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת, וְלַמְרוֹת שֶׁזּוֹ אֱמֶת זוֹעֶקֶת, הוּא פָּשׁוּט מִתְחַמֵּק מֵהַנּוֹשֵׂא…

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה