זה הורג אותנו לאט

אנשי המדיה יודעים בדיוק מה
הם עושים! מאז שנות החמישים הם
הצליחו להפוך את רוב בני העולם
לזומבים. זה הורג אותנו לאט, אבל
זה קורה…
 
 
הוא אורב בביתם של מיליוני אנשים, משפיע על קורבנותיו שפלי הרוח והענווים. לא, אין לו העדפות מסוימות, לא של גיל ולא של מין. כולם מטרה שווה בעיני הרוצח הזה. בכל יום, בבית "הבטוח" שלנו, אנו סופגים את הרעל שלו. אבל הבעיה היא שאנחנו לא מרגישים את העוקץ ההתחלתי. זה כמו קרינה רדיואקטיבית, הוא בונה את עצמו לאט, מתפשט ביציבות, עד שהוא משפיע על הגוף שכבר ניזוק ממנו, וכך אנו הופכים חסרי אונים מול המחלה הקטלנית שהוא מחדיר בנו. רובנו הפכנו לנגועים ומושפעים עוד בהיותנו ילדים, לא נתנו את דעתנו (אם בכלל) להשפעה המצטברת שלו עד שהתבגרנו. והבעיה הגדולה עם המחלה הזו היא שאנחנו, בעצמנו, מזמינים אותה עלינו. והדובדבן שבקצפת? ההתענגות שלנו מכל רגע בו אנו נגועים ומושפעים. זה אחד הטריקים המוצלחים של הרוצח הזה שמשתמש בשיטת ה'רעל המצופה בשוקולד', כמו שמיטיב לנסח זאת הרב שלום ארוש. אם עדיין לא הבנתם על איזה רוצח ערמומי אני מדברת, אתן לכם רמז…
 
הטלוויזיה.
 
לרובכם, בודאי נשמעתי מאוד דרמטית. אחרי הכל, מה אני עושה כזה עניין מלהשתרע על הספה לכמה שעות מול הטלוויזיה, אחרי יום עבודה קשה? מה רע בלברוח קצת מהמציאות? לא מגיעה לנו הפסקה? בטח, זה נשמע מאוד תמים. אבל זה חלק מהטריק – להראות לנו שזה לא פוגע ולא מזיק. כך הרבה אנשים הופכים למכורים לסמים ואלכוהול. בהתחלה, הם שותים כוסית אחת או מעשנים משהו אחת לכמה זמן, רק כדי "להתפרק" מאיזה יום קשה שעבר עליהם.
 
בהמשך, זה נעשה תכוף יותר באירועים חברתיים, כשכוסית אחת בשבוע הופכת למשהו יומי, לפעמים אחרי העבודה. ולפני שאתה מספיק להבין מה קורה ומי נגד מי, אתה לא יכול להתחיל את הבוקר בלי המשקה או הסם. ברוכים הבאים למועדון המכורים…
 
לצערנו, הבעיה עם התמכרות לטלוויזיה התחילה הרבה לפני שאי-מי מאיתנו יכול היה לומר משהו בנדון. כילדים, סמכנו על מה שההורים שלנו עושים איתנו, ועד היום – אל תחשבו פעמיים. ואיך אני יודעת שטלוויזיה היא משהו ממכר אצל ילדים רבים? טוב, אז אענה לכם עם כמה שאלות: זוכרים איך השתגעתם כשאמא או אבא כיבו את הטלוויזיה? זוכרים את ה"בבקשה, רק עוד דקה"? את הדמעות? זוכרים איך הלמתם באגרופים על השולחן ואיימתם לפתוח בשביתת רעב (לא אוכלים ארוחת ערב)? התנהגות זו מאפיינת מאוד סימני התמכרות, לא?
 
שמעתי, פעמים רבות, את התנגדותו הנחושה של הרב אליעזר רפאל ברוידא לכך שילדים צופים בטלוויזיה מסיבות רבות, והוא לא היחיד. חזרה ל-1975, כשגדולי ישראל הכריזו בקולי קולות אזהרה מפני הסכנה בצפייה בטלוויזיה. אף אחד לא לקח אותם ברצינות. אחרי הכל, הם בכלל גדלו בלי טלוויזיה, מה הם כבר יודעים ומבינים על החברה המודרנית והקדמה? בקושי היו להם ברזים בבית, אם בכלל. את המים שאבו מהבאר, כפי שאמר פעם הרב אלי מנצור. השם אמר לעם ישראל: "ולא תביא תועבה אל ביתך, והיית חרם כמוהו, שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו, כי חרם הוא" (דברים ז, כו).
 
אנשים, הדבר המתועב הזה נמצא ממש בתוך הבית, ואנחנו מתענגים מהמתועב המתועב הזה בכל רגע….
 
לכן הרשו לי להציג בפניכם מספר עובדות בנושא זה, שלעניות דעתי חשובות מאוד.
 
קיים קשר ישיר בין זמן הצפייה בטלוויזיה ובין צריכת אלכוהול. בשנת 1993 אחד מתוך שלושה תלמידי תיכון – (והמדובר בתלמידים מכיתות ז' ומעלה) שותה לפחות פעם אחת לשבועיים, כך על פי דיווחים ממחקרים שנעשו על הנושא בארצות הברית. המחקרים מגלים שצריכת האלכוהול נעשית דווקא בטלוויזיה, הרבה יותר מסודה, קפה או מים. השותים הכבדים מהתוכניות הנצפות הם לרוב השחקנים הראשיים והחביבים על הצופים, לאו דווקא 'הרעים'. לא רק שהתוכניות האלה מסוכנות, אדם ממוצע צופה ב- 10,000 פרסומות של אלכוהול לפני גיל 21! אז האם זה מפליא שילדים שותים משקאות אלכוהוליים היום? לפעמים, ההורים 'דוחפים' קצת בירה לילד בזמן צפייה בתוכנית מסוימת, או תוך כדי הארוחה. מחקרים רבים שנעשו גם על ידי אוניברסיטת סטנפורד נותנים לנו תמונה קצת יותר ברורה ומדויקת – כל שעת צפייה נוספת בטלוויזיה כל יום התקשרה לעלייה של 9% מעל הממוצע בסיכון להתחיל לשתות בשמונה-עשרה החודשים שאחרי, ובדומה, שעה נוספת של צפייה במוסיקה (ערוץ MTV) כל יום התקשרה לעלייה של 31% מעל הממוצע בהגברת הסיכון להתחיל לשתות בשמונה-עשרה נחודשים שאחרי. מספרים אלה ממשיכים להיות עקביים וראשוניים במחקרים, לצערנו, אפילו אחרי נתונים כמו גיל, מין, השכלה ורקע משפחתי.
 
הצפייה בטלוויזיה היא הגורם הכי משפיע על ילדים לנהוג באלימות. ואיזה ערוץ הוא האשם העיקרי? MTV, כמובן. חזרה ל-1992. MTV'זקף' לזכותו 22 מקרי אלימות בכל שעה. אני כמעט בטוחה שהמספר הזה הוכפל ואפילו שולש. ה'עבריין' הנוסף? כמובן, צפייה בטלוויזיה בשעות שיא – פריים טיים – בתוכניות בידור ומשפחה. לא! הלוואי ויכולתי לומר לכם שהמספרים שונים, אתם בודאי מתארים לעצמכם לאן זה הגיע: חזרה ל-1993, תוכניות פריים טיים 'זקפו' לזכותן 60 מקרי אלימות כל שעה! אתם מבינים?! כל דקה מקרה אלימות! ואנחנו מדברים על לפני 18 שנים!!!
 
האלימות בטלוויזיה מתוארת כמשהו חסר השפעה, או עם השפעה קטנה, במיוחד בערוצים שנמצאו כאשמים על פי המחקרים.
 
לימוד מעמיק נוסף נעשה גם על ידי אוניברסיטת וושינגטון, שם מצאו החוקרים עובדה מזעזעת לא פחות. שיעור הרציחות בתוך המשפחה קורה אחרי 10-15 שנים של צפייה בטלוויזיה. מעניין הוא, שגם כאן, גורמים דמוגרפיים כמו תחרות, השכלה, יציבות משפחתית וסביבת מגורים היו זניחים לעומת ההשפעה שיש לטלוויזיה על ילדים. הם גם לא היוו גורם משפיע, אפילו בתזוזה קטנה, בכל הקשור לרצח בתוך המשפחה. עד כדי כך.
 
מחקרים נוספים ולימוד מעמיק של 22 שנים באוניברסיטת אילינוי גילו, שמספר הצפיות בטלוויזיה על ידי ילדים בני שמונה הייתה הגורם העיקרי להתנהגות האלימה שלהם בגיל 30. הראיות מדהימות. צפייה באלימות המשודרת בטלוויזיה קשורה בקשר ישיר להתנהגות אגרסיבית אצל ילדים. כמו שאמר אחד הפרופסורים באוניברסיטת אילינוי: "הויכוח המדעי הסתיים. טלוויזיה הופכת את הילדים לאלימים!"
 
טלוויזיה לא נועדה לתוכניות אירוח ובידור, היא נועדה לצורך מסחרי. אחד הסודות הכמוסים הידועים בעיקר לאנשים העוסקים בתחום המדיה הוא, שהטלוויזיה לא נועדה לתוכניות בידור או אירוח למיניהן. אלא, דווקא לתפוס את תשומת ליבנו מספיק זמן כדי שהמפרסמים יספיקו להכניס את הזבל שלהם לתוך התודעה שלנו. פרסומות, מטבען, נועדו להעניק לנו את התחושה של חוסר, המון חוסר. לפתע פתאום, אישה תוהה (בינה ובין עצמה ואפילו בקול רם) למה היא לא נראית כמו המנחה-דוגמנית מהתוכנית הזו. וגבר חולם על המכונית שהראו הרגע בפרסומת, למרות שזו שיש לו בחנייה דווקא טובה מאוד. והורס יותר, ליבו של הילד המתכווץ בקרבו על כך שאין לו את הצעצוע הזה, כן זה שהרגע פרסמו, שעולה הון תועפות? והילדה? למה היא לא רזה-אנורקסית כמו בובת ברבי? איך אתם, הורים יקרים, מעיזים לשלול זאת מהם, הא?
 
ישנו קשר ישיר בין צפייה בטלוויזיה לבין הישגים לימודיים. אתם יודעים כמה פעמים חשבתי על העובדה (בשקט וגם בקול רם) שספונג'-בוב הופך אנשים לטיפשים? עכשיו יש לי הוכחה לזה. הרבה מחקרים נעשו על עובדה זו, אבל אחד מהם באופן ספציפי מוכיח שהטלוויזיה לא רק משפיעה לרעה על ההישגים הלימודיים של ילדינו, היא ממש פוגעת וגורעת מה-IQשלהם! פרופסורים מאוניברסיטת פנסילבניה הגיעו למסקנה שירידת ה-IQהייתה גדולה ובאופן עקבי בגלל הטלוויזיה… לימוד מקיף יותר נעשה במדינת קליפורניה, שם גילו משהו מאוד מעניין: ככל שהילדים צופים יותר בטלוויזיה כך ההשראה המקצועית שלהם יורדת. הצפייה בטלוויזיה אכן פוגעת ב-IQשלנו ושל ילדינו. והנה עוד כמה סיבות: המוח הוא כמו שריר, אם אתה לא מפעיל אותו הוא מתנוון. קריאה יכולה להיות אתגר מעניין לילדים, וגם למבוגרים. אם הילדים לא מתרגלים זאת הם יסבלו בעתיד, ובעיקר יפגעו ההישגים הלימודיים בעתיד. הטלוויזיה גורמת לילדים להישאר ערים הרבה מעבר לזמן בו היו צריכים כבר להיות במיטה. היא ממריצה אותם, גורמת לקשיים בשינה. והנה הסיבה הגדולה: ג'ורג' קומסטוק מסביר: "צפייה מוגברת מדכאת את אימפולס השליטה ואת היכולת להתקדם בלימודים". עם הצפייה בטלוויזיה אנו גורמים להם בעיות בכושר הריכוז שלהם. אז זה מפליא למה הרבה ילדים סובלים מהפרעות קשב וריכזו?
 
ואל תחשבו שכל מה שנכתב כאן הוא מקרי. לא. אנשי המדיה יודעים בדיוק מה הם עושים! מאז שנות החמישים הם הצליחו להפוך את רוב בני העולם (אלה עם הטלוויזיות) לזומבים, מתכנתים לנו את המוח עם התשוקות והתאוות המדויקות שהם רוצים שיהיו לנו. וכשאני אומרת זומבי, אני לא מגזימה. תראו מה גילה פרופסור ט. פרי גילה: כאשר הוא חיבר תינוקות שזה עתה נולדו למכשיר אא"ג (רישום הפעילות החשמלית של המוח) וחשף אותם לאור מהבהב, כמו זה של הטלוויזיה, הוא גילה שמוח התינוקות נכנס למצב שינה למרות שהם היו ערים! טלוויזיה, בסופו של דבר, גורמת למוח שלנו "להתכבות", ואנחנו יושבים על הספה, מסתכלים על מה שיש לה להציע, בצורה פסיבית ממש כמו זומבים. רובנו, בדרך כלל, מצרפים לצפייה איזה נשנוש, אבל הכי מצחיק (או לא) שאנחנו אפילו לא רואים מה אנחנו מכניסים לפה… הפנים כאילו נדבקו למה שקורה במסך, מסרבים להסיר את המבט אפילו לרגע! ואם זו לא התנהגות של זומבים, אז מה כן?