בגן החכמה עמודים 351-352

אָמַר לוֹ הַתָּם: הֲתֵלֵךְ עִמָּם? הֵשִׁיב: הֵן, רַק שֶׁתִּתֵּן עִמִּי אֵיזֶה אַנְשֵׁי-חַיִל, (שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹמְרִים מְלַוִּים) כְּדֵי שֶׁלֹּא יְצַעֲרוּ אוֹתִי. וְנָתַן לוֹ שׁוֹמְרִים…

כָּאָמוּר לְעֵיל, הַתָּם כְּבָר אֵינוֹ מְנַסֶּה לְהִתְעָרֵב לֶחָכָם בַּחַיִּים, הוּא רַק צוֹפֶה מִן הַצַּד, וְשׁוֹאֵל אוֹתוֹ מָה הוּא מִתְכַּוֵּן עַכְשָׁו לַעֲשׂוֹת: הֲתֵלֵךְ עִמָּם? וְכַאֲשֶׁר הֶחָכָם מוּכָן לָלֶכֶת, וְהוּא מְבַקֵּשׁ שׁוֹמְרִים, הַתָּם לֹא מִתְעָרֵב לוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ מְבֻקָּשׁוֹ. וְכָאן נִכְנָס הַכְּלָל, שֶׁבַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, וְכַאֲשֶׁר אָדָם לֹא שׁוֹמֵעַ לַצַּדִּיק לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ מְסֻיֶּמֶת, אֲפִלּוּ שֶׁהַצַּדִּיק יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי מָוֶת, יֵשׁ שָׁלָב שֶׁהַצַּדִּיק כְּבָר לֹא מִתְעָרֵב לוֹ בַּבְּחִירָה, וְגַם לֹא מַזְהִיר אוֹתוֹ. כִּי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁגַּם אִם יֹאמַר לוֹ, הוּא לֹא יִשְׁמַע לוֹ, וְלָכֵן הוּא מְקַיֵּם אֶת מַה שֶּׁאָמַר ר’ אֶלְעָזָר בְּר’ שִׁמְעוֹן: כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה עַל אָדָם לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע, כָּךְ מִצְוָה עַל אָדָם שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע. (יבמות סה) וַאֲפִלּוּ עוֹזֵר לְאוֹתוֹ אָדָם לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ שֶׁרוֹצֶה לָלֶכֶת בָּהּ, מֵאַחַר וְזֶהוּ רְצוֹנוֹ.

וְהָלְכוּ הַשְּׁנֵי חֲכָמִים הַנַּ”ל עִם אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁבָּא בִּשְׁבִילָם, וְחָזְרוּ הַחַיִל, וְשָׁאַל אוֹתָם הַתָּם הַמִּינִיסְטֶר: הֵיכָן הֵם הַחֲכָמִים הַנַּ”ל? הֵשִׁיבוּ, אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל אֵיךְ נֶעֶלְמוּ.

רוֹאִים כָּאן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן סְבִיב נוֹשֵׂא הַשֵּׁדִים, הָיָה עִם הֶחָכָם הָרִאשׁוֹן, בְּכָל זֹאת לָקְחוּ לַגֵּיהִנֹּם גַּם אֶת הֶחָכָם הַשֵּׁנִי, וְזֶה מִשּׁוּם שֶׁגַּם הוּא הִגִּיעַ לִכְפִירָה, וְהַשֵּׁדִים שֶׁבָּרָא עַל יְדֵי הַכְּפִירוֹת שֶׁלּוֹ, בָּאוּ לָקַחַת אוֹתוֹ וְלִנְקֹם בּוֹ.

וְהַנַּ”ל (הַיְנוּ הַשֵּׁד) חָטַף אוֹתָם, אֶת הַחֲכָמִים הָאֵלּוּ הַנַּ”ל, וְהֵבִיא אוֹתָם אֶל רֶפֶשׁ וָטִיט, וְשָׁם הָיָה יוֹשֵׁב הַשֵּׁד עַל כִּסֵּא בְּתוֹךְ הָרֶפֶשׁ, וְהִשְׁלִיכוּ אֶת הַחֲכָמִים הַנַּ”ל בְּתוֹךְ הָרֶפֶשׁ, וְהָרֶפֶשׁ הָיָה עָב וְדָבוּק כְּמוֹ דֶּבֶק מַמָּשׁ, וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לָזוּז עַצְמָן כְּלָל בְּתוֹךְ הָרֶפֶשׁ, וְצָעֲקוּ (אֵלּוּ הַחֲכָמִים לְאֵלּוּ שֶׁהָיוּ מְיַסְּרִים אוֹתָם, דְּהַיְנוּ הַשֵּׁד וַאֲנָשָׁיו): רְשָׁעִים! עַל מָה אַתֶּם מְיַסְּרִים אוֹתָנוּ? וְכִי יֵשׁ שֵׁד בָּעוֹלָם? אַתֶּם, רְשָׁעִים, מְיַסְּרִים אוֹתָנוּ בְּחִנָּם (כִּי אֵלּוּ הַחֲכָמִים הַנַּ”ל עֲדַיִן לֹא הֶאֱמִינוּ שֶׁיֵּשׁ שֵׁד, רַק אָמְרוּ שֶׁאֲנָשִׁים רְשָׁעִים מְיַסְּרִים אוֹתָם בְּחִנָּם)…

קֹדֶם הִזְכַּרְנוּ אֶת מַאֲמַר חֲזַ”ל, שֶׁרְשָׁעִים, אֲפִלּוּ עַל פִּתְחוֹ שֶׁל גֵּיהִנֹּם אֵינָם שָׁבִים, וְכָאן אָנוּ רוֹאִים, שֶׁאֵלּוּ הַחֲכָמִים הָיוּ רְשָׁעִים גְּדוֹלִים כָּל כָּךְ, שֶׁאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַגֵּיהִנֹּם הֵם לֹא עָזְבוּ אֶת חֲקִירוֹתֵיהֶם וְאֶת רִשְׁעוּתָם הַגְּדוֹלָה לִכְפֹּר בַּהַשְׁגָּחָה וּבְשָׂכָר וְעֹנֶשׁ. עַד שֶׁצָּעֲקוּ: רְשָׁעִים, אַתֶּם מְיַסְּרִים אוֹתָנוּ בְּחִנָּם! כִּי מֵחֲמַת שֶׁכָּל חַיֵּיהֶם הֵם הָלְכוּ בְּדֶרֶךְ זוֹ, לַחֲשֹׁב שֶׁהַכֹּל מִקְרֶה וְטֶבַע, וְהֵם מִתְיַסְּרִים בְּחִנָּם, לָכֵן, גַּם בְּתוֹךְ הַגֵּיהִנֹּם הֵם לֹא שָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה.

וְזוֹ הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יַחֲשֹׁב שֶׁהוּא מִתְיַסֵּר בְּחִנָּם, כִּי זוֹ כְּפִירָה נוֹרָאָה. אֶלָּא בְּוַדַּאי הַשֵּׁם צַדִּיק וְיָשָׁר, וְאֵין יִסּוּרִים לְלֹא עָווֹן, וּלְעוֹלָם אָדָם אֵינוֹ מִתְיַסֵּר בְּחִנָּם, וּלְכָל דָּבָר יֵשׁ סִבָּה וְשֹׁרֶשׁ, מַדּוּעַ יֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים, וְהָאָדָם חַיָּב לְהַצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין וּלְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, וְאָז בְּוַדַּאי יֵדַע עַל מַה בָּאוּ לוֹ הַיִּסּוּרִים.

וּבִפְרָט אֵלּוּ הַחֲכָמִים, שֶׁנִּלְקְחוּ בְּלִי שׁוּם טֶבַע לַגֵּיהִנֹּם, וְחָטְפוּ אוֹתָם לַמְרוֹת הַשּׁוֹמְרִים, וְהִשְׁקִיעוּ אוֹתָם בְּתוֹךְ רֶפֶשׁ שֶׁכָּזֶה, וְרוֹאִים אֶת הַשֵּׁד יוֹשֵׁב שָׁם בְּתוֹךְ הָרֶפֶשׁ, וּמִן הַסְּתָם הַמַּזִּיקִים וְהַשֵּׁדִים שֶׁשָּׁם נִרְאִים כְּמוֹ שֶׁנִּרְאִים, מַפְחִידִים מְאֹד, וְעַתָּה כְּבָר הָפְכוּ הַיִּסּוּרִים שֶׁל הַחֲכָמִים לִהְיוֹת מֵעַל הַטֶּבַע לְגַמְרֵי, וּכְבָר קִבְּלוּ עֹנֶשׁ גָּמוּר, שֶׁנִּהְיוּ מְשֻׁגָּעִים בְּלִי שׁוּם שֵׂכֶל וְשׁוּם יְכֹלֶת לִרְאוֹת אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁלָּהֶם, רַק דָּבָר אֶחָד נִשְׁאַר לָהֶם בָּרֹאשׁ, שֶׁהֵם צוֹדְקִים… כֻּלָּם רְשָׁעִים חוּץ מֵהֵם… וַאֲפִלּוּ שֶׁכָּל תֵּאוֹרְיָה שֶׁהִמְצִיאוּ כְּבָר הֻפְרְכָה לְמוּל עֵינֵיהֶם, וְהֵם רוֹאִים לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם בְּצוּרָה שֶׁלֹּא מִשְׁתַּמַעת לִשְׁתֵּי פָּנִים, שֶׁאָכֵן יֵשׁ שֵׁדִים, וְהֵם נִלְקְחוּ עַל יְדֵי מַזִּיקִים אֵלּוּ לְקַבֵּל עָנְשָׁם, עֲדַיִן הֵם אֵינָם מַאֲמִינִים בִּכְלוּם. כִּי כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ כְּבָר, כְּשֶׁרוֹצִים לִכְפֹּר – כּוֹפְרִים, גַּם כְּשֶׁרוֹאִים אֶת כָּל הָאֱמֶת מוּל הָעֵינַיִם.