המסחטה הישנה של סבתא

כילדה, נפעמתי ממה שהמסחטה
הישנה הזו מסוגלת לעשות. מצד אחד
הבגד נכנס למסחטה, נשטף במים מלאים
סבון, ובסוף יוצא מצידה השני חלק כמו
פנקייק ולבן כמו שלג. זה הזכיר לי משהו.
 
 
רובנו שאלנו את עצמנו, לפחות פעם בחיים (אם לא יותר) את אותה שאלה ישנה ומוכרת: "מה אני עושה כאן?"
 
אנחנו לומדים, עובדים, שואפים שיהיה לנו את הטוב ביותר כדי שנוכל לספק למשפחה את כל מה שהיא צריכה, או רק כדי 'ליהנות' מהחיים עם איזו חופשה של פעם בשנה, או פעמיים, כשזה מתאפשר. כן, גם רכב טוב, צפייה במשחק או סרט טוב, ואם אפשר, עוד כמה 'אקססוריס' כאלה שיעשו לנו את החיים נחמדים יותר. ובסוף היום, אנחנו מגלים שהרשימה הזו 'לא עשתה לנו את זה', אף אחד ממרכיבי הרשימה לא הוביל אותנו למטרה האמיתית באמת – להרגיש סיפוק, מימוש או שמחה אמיתיים. מה עושים? חוזרים על מה שעשינו היום ואתמול גם למחרת, חיים במן מעגל אינסופי להשביע ולספק צורך שאף פעם לא יגיע על סיפוקו. למה?
 
מסיבה פשוטה. הגוף הגשמי שלנו צריך מינימום 'תזונה' מהסוג הזה, בעוד שהנשמה שלנו דורשת את מירב המאמצים, דבר בו אנו נכשלים לרוב. הנשמה שלנו משתוקקות למזון רוחני. כן, זה מה שקורה בפועל למרות הרתיעה הנפשית שכביכול יש לנו מזה. היצר הרע שלנו, שניחן בתושייה מאין כמוה, בעל יכולות ומיומנויות אדירות לשכנע אותנו שאנחנו מסתדרים טוב יותר בלי כל 'ערימת המגבלות הדתיות'. אל תיפלו למלכודת שלו. נשלחנו לעולם הזה למלא שליחות, מטרה מדויקת – לתקן ולטהר את הנשמות שלנו ועל ידי זה להתקרב אל בורא עולם. ואת זה אפשר להשיג רק על ידי חיזוק האמונה והרבה עבודה קשה. וכל זמן שלא הבנו את העובדה הזו, לעולם לא נצליח לחוש סיפוק.
 
אבל החדשות הטובות הן, שבורא עולם מדריך אותנו תמיד כל זמן שאנו מגלים נכונות ורצון לקבל את עזרתו. ולמרות שזה נשמע לא הגיוני, אבל הזמנים בהם אנו חווים לחצים וקשיים גדולים בחיים, הם הזמנים בהם השם דוחף אותנו קדימה, מעודד אותנו לקרוא לו ולתקן את עצמנו. כי בסופו של דבר, דחיפה זו מתגלה כעזרה הכי גדולה שהוא מעניק לנו לצמוח ברוחניות שלנו. הרב אליעזר רפאל ברוידא מדמה את התהליך הזה לילד קטן שמלכלך את בגדי השבת שלו, זמן קצר לפני שהשבת נכנסת. אמא אוהבת תוביל את הילד במהירות לאמבטיה, שם תנקה ותעשה כל שביכולתה להסיר את הכתמים, לנקות את הפנים והידיים מהלכלוך. לרגעים מסוימים, יכול להיות שהיא תנהג בנחישות ואולי זה גם יהיה לא כל כך נעים, אבל היא רק רוצה את טובתו של הילד, בדיוק כמו שאבא היקר שלנו בשמים עושה את הטוב ביותר עבורנו.
 
רבי נחמן מברסלב זי"ע מלמד אותנו דבר מדהים, ואומר: "כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו – זאת הבחינה היא מעין עולם הבא"! (ליקוטי מוהר"ן ד').
 
לסבתא שלי ע"ה הייתה מסחטת כביסה (כאלה שלא תמצאו היום בשום חנות). ולמרות שכבר בתקופה שלה נכנסו לשוק מכונות הכביסה, היא סירבה לקנות אחת כזו שתעשה לה את החיים קלים יותר. במקומה, היא העדיפה את הגישה הישנה, כלומר את המסחטה (אין לי מושג אם חלק מהקוראים יודעים בכלל על מה מדובר!), כך שהיא באופן אישי יכלה לראות איך כל בגד נכנס למעגל הניקיון ועובר את פעולת הסחיטה. כילדה, נפעמתי מהמראה של הבגד הנכנס לתוך המכשיר הזה מצד אחד של המסחטה, נשטף במים מלאים סבון, ובסוף יוצא מהצד השני חלק כמו פנקייק ולבן כמו השלג.
 
זה הזכיר לי משהו…
 
כן, זאת בהחלט אנלוגיה מעניינת לניקיון של הנשמה שלנו דרך 'מסחטת' הניסיונות והקשיים שאנו חווים בחיים. השם מכניס אותנו שוב ושוב למסחטת הכביסה הזו רק כדי לוודא, שבסופו של דבר, נצא מהצד השני טהורים ונקיים. באהבתו הרבה הוא שולח לנו את הניסיונות והקשיים איתם אנו מתמודדים כדי לנקות אותנו מכל הלכלוך שמצטבר על הנשמות שלנו, זה המעכב את תהליך התיקון והשלמת המשימה שלשמה נשלחנו לכאן. ובעזרת התפילה האישית (התבודדות), בזמן השעה הכל כך נצרכת וחשובה זו, אנו מחזקים את הקשר איתו.
 
אז כשאנו כואבים את הקשיים והצער שתופסים אותנו הרבה פעמים בחיים, ומרגישים כבדים מרוב משקעים, אנחנו חייבים לנסות להתמקד בדברים הטובים, ויש לנו הרבה כאלה. נכון, זה בכלל לא נעים להיכנס למסחטת הכביסה הזו, אבל אם נודה באמת להשם על הכל, מהר מאוד נרגיש נקיים וקרובים ועם צעד אחד נוסף לכיוון המטרה הנצחית.
 
ואם זה לא תמריץ מספיק טוב, רשמו לעצמכם, שלרוב, פעולת התודה וההודאה לבורא עולם על כל מה שקורה לנו מספיקה כדי לשנות מהלכים עצומים בשמים! והכוונה היא לדינים שנמתקים או מתבטלים לגמרי. פתאום, הסבל יסתיים ונעבור מסל הכביסה המלוכלכת לסל הכביסה הנקייה והמקופלת להפליא.
 
ולא רק, זה מנחם מאוד להבין שאנחנו לא לבד בעסק הזה. כל אחד מאיתנו שותף לנטל העבירות של הכלל ושל הפרט. וכמו לכבס את הכביסה או עשיית כל פעולה אחרת, אם משתפים ומחלקים את הנטל עם עוד כמה אנשים, קל יותר לשאת ולהתמודד עם זה. המשימה העיקרית היא להתאחד מתוך רחמים וחסדים אחד כלפי השני. לעזור אחד לשני. בדרך זו אנחנו, ילדיו של השם, נזכה שיתקיימו בנו דיבורי הנבואה "והייתם אור לגויים". ואז התשובה לשאלה הישנה והמוכרת: "מה אני עושה כאן?" תהיה ברורה ומובנת, כאשר אורו, כבודו ומלכותו של השם יתגלו, ממש כמו שאומר הנביא: "… כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו יא, ט).